הבלוג של אורה

אורה של האור ושל הרז

חינוכאית, מנחה קבוצות צמיחה והתפתחות בעיקר אחרי אובדן, מאמנת לחשיבה מיטיבה (במה היא שונה מחשיבה חיובית????? היא שונה!), מזמנת התבוננות מאירה.

עדכונים:

פוסטים: 15

עוקבים: 8

החל מאוקטובר 2010

נכנסתי אתמול הביתה מיום עמוס בתל אביב. הנייד מצלצל. על הצג: עדנה חקאני (אמו של סרן אביב חקאני ז”ל, קצין המנהרות, שנפל ב- 12.5.2004 בציר פילדלפי).

“מה את אומרת, אורה, על העסקה?” – כך, משיחת טלפון הבנתי שאני צריכה לפתוח מהר טלוויזיה.

השיחה השניה הייתה כמה דקות אחר כך מסא”ל פ’ שהיה סמג”ד של “דוכיפת” כשרז נהרג.

“שמעתי ומיד חשבתי עליך. איך את מרגישה?”

השיחה ממנו היתה בעלת משמעות מכופלת: גם החיבוק הוירטואלי לחיזוק, שהבין שחשוב לתת לי,  וגם הידיעה שלי, מתוך שיחות ארוכות שניהלנו לא פעם לאורך השנים, שהוא מתנגד לעמדתי שצריך לשחרר את החטופים ולשלם מחיר נקוב. נשארנו בחילוקי הדעות, אבל הוא אמר לי שהוא שמח שנחתמה עסקה. ניסה להפריד בין האדם שבו לבין איש הצבא שבו. ואני אמרתי לו: אחד הם.

“פ’ יקירי, כל חייל ומפקד שאתה שולח לפעילות מבצעית צריך להיות משוכנע בכל מאת האחוזים שאם יקרה לו משהו – תעשו הכול כדי לעזור לו ולהצילו. צה”ל ומדינת ישראל לא יכולים להרשות לעצמם רון ארד נוסף”.

שיחה שלישית: מיקי גולדווסר (אימו של אודי ז”ל שנחטף זמן קצר אחרי שגלעד נחטף): “נו, אורה, איך את מרגישה? מה את אומרת?”

“מיקי, אני לא מרשה לעצמי לשמוח. מרגישה כמו בשעות שלפני הלידה. יודעת שמשהו טוב עומד לקרות, אבל פוחדת (בעיקר פוחדת מהעין הרע), לא נותנת לעצמי דרור. ציפור קטנה מזמזמת לי בראש: “עד שלא נגמר, עד שאת לא יולדת ורואה שהכול בסדר את לא יכולה לשמוח”.

אז אני ב – hold עד ש….

וכך גם עכשיו, הלב שלי שומר על עצמו, איננו מצטרף לחגיגה, רק מתפלל, מתפלל, קורא לי להחזיק אצבעות חזק חזק ולא להרפות עד ש…

יודעת שיש פער בין קבלת החלטה לבין ביצועהּ. ככה זה בחיי יום יום וככה זה כשעוסקים בנושא מורכב ורגיש כשמעורבים בו כל כך הרבה דברים שלא ממש קשורים לעצם העניין.

חשש מחטיפות נוספות? מפיגועים? – איפה הידיעה שלנו שצה”ל צבא חזק, מתוחכם, משתפר? מה קרה לה? האם אנחנו לא סומכים על צה”ל שיידע לעשות את עבודתו כהלכה?

אני סומכת עליו.

כשאראה את גלעד מתחבק עם הוריו אשחרר אנחת רווחה אדירה ואוכל לשמוח.

 

אני מזפזפת בין הערוצים, שומעת שוב ושוב את המספרים, את האמירה: “מחיר כבד” ותוהה: “יש מחיר לילד? מה אתם הייתם מוכנים לתת עבור הילד שלכם? עבור הנכד? יש למישהו מכם אומץ לומר: אם חלילה ילדי ייחטף – אל תשחררו אותו עבור מחבלים?”

 

שומעת את הדיבורים על פחד שמא יחזרו הפיגועים. האם מישהו באמת מאמין שלא היו פיגועים כי מחבלים ישבו בכלא? ואיך הפוחדים למיניהם אינם חוששים לנסוע בכבישים? כמה נהרגו השבוע בתאונות דרכים? ובשבוע שעבר? וכמה נפצעו?

אז מה עושה את ההבדל? הכוונה של האדם? האם אנחנו פוחדים מאויבים יותר ממה שאנו פוחדים מטעויות אנוש? פוחדים ממחבלים יותר מהפחד  מנהגים שיכורים? מנהגים שרשיונם נשלל ובכל זאת הם נוהגים? יותר מנהגים שיש להם עשרות עבירות תנועה ורשיונם לא נשלל?

חשש מחטיפות נוספות? מפיגועים? – איפה הידיעה שלנו שצה”ל צבא חזק, מתוחכם, משתפר? מה קרה לה? האם אנחנו לא סומכים על צה”ל שיידע לעשות את עבודתו כהלכה?

אני סומכת עליו.

וחוזרת המנטרה:”לא נכנעים לסחטנות. לא מנהלים משא ומתן עם טרוריסטים”. הגיע הזמן שנבדוק את עצמנו ואת עולם הערכים שלנו ונתארגן מחדש על מה חשוב לנו ומה חשוב יותר (עמידה בלחצים, אי כניעה לסחטנות מול נאמנות, ערבות הדדית, לא מפקירים שבוי או פצוע).

ואותם דברים שהייתי רוצה שיעשו למעני אני צריכה להיות מוכנה לעשות למען אחרים. אין מוסר כפול. ואם אני מצהירה שהייתי מוכנה שישחררו את כל העולם ואשתו אילו זכיתי ורז שלי היה נחטף ולא נהרג – אני צריכה להיות מוכנה לשחרר את המחבלים שהרגו אותו תמורת גלעד שליט.

 

אנחנו בימים האחרונים בהם מברכים: “גמר חתימה טובה”. אני מתפללת שאחרי החתימה הטובה עליה התבשרנו אתמול יגיע מהר המעשה, ואכן נראה כולנו את בני משפחת שליט חוזרים עם גלעד לביתם השקט במצפה הילה.

 

ועד אז – אני מתפללת ומתפללת ומתפללת את התפילה הפרטית שהלב שלי כתב.

 

עוד מהבלוג של אורה

שחרור (של גלעד) , שחרור (של מחבלים), שחרור? (שלי)

ילד רז שלי, יום השחרור של גלעד שליט. 7 שעות חלפו מאז התחלתי לזפזפ בהתרגשות בין ערוצי הטלויזיה ואתרי האיטנרנט, אך איך סוף קוּבִּים של רגשות זרמו בנהרות גופי. התחלתי בנדידה מחדר לחדר, מערוץ לערוץ, מהחדר למטבח. בסוף, בלית...

תגובות

פורסם לפני 6 years

על מה המחאה וּלְמַה אני מוחאת כפיים

אני מכה היום על חטא. לפני מספר חודשים שוחחתי עם בני הצעיר (בן 24, סטודנט לתקשורת). הוא דיבר על כך שהוא לא רואה איך בעתיד הוא יחזיק  עצמו עם המשכורות של היום. איך יקים משפחה, איך יתקדם (הוא יודע היטב שאבא ואימא לא יוכלו להרשות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

שאלה של שיתוף

ישבתי אצלו כמו שאני אוהבת לעשות בשבתות וחגים. נתתי למחשבות לזרום על הנייר. פתאום נקרה מחשבה טורדנית שהופיעה בימים האחרונים. "לכי מפה, אין לי מה לעשות איתך". אך היא בשלהּ, ממשיכה לדקור, להפריע, לעכב. "טוב, יש לך תפקיד...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה