הבלוג של ריי שגב

דוגמנית גדולה בעיר קטנה

אני דוגמנית, בלוגרית, חוקרת תרבות ויזמית. העשייה שלי מתמקדת במהפכת המידות, אידאל היופי ודימוי גוף. היי את, את קמה בבוקר עם הזכות לאהוב את עצמך. תשתמשי בה.

עדכונים:

פוסטים: 55

החל מיולי 2013

אוי תמיד יש לי כל כך הרבה לספר… אני אנסה לקצר ולהוסיף המון תמונות כדי שיהיה כיף.

אוקי אז מה למדתי מהפאשן וויק הראשון שלי?

אין ספק שהחכמתי, אני עוד לא יודעת איך לתרגם את כל הממצאים של המחקר הזה עדיין. אבל צדקתי כשחשבתי שכדי להבין באמת מה קורה בעולם צריך להיות בו פיזית. יש דברים שלא הייתי מבינה לעולם מתמונות, ההמצאות שלי במקום פקחה את עיניי לגבי נקודות מסויימות ווהאירה אותן בזרקור, שלילי או חיובי, זה לא משנה, העיקר שיש למידה והתקדמות.

1  כבר כתבתי בטור הקודם על שבוע האופנה ובעצם לא השתנה הרבה מאז, היומיים הראשונים שבהם זכיתי לצפות בתצוגה הראשונה בהיסטוריה של הפלאס סייז! זה בעצם סיכם את העניין שלי בשבוע הזה. אחר כך נהניתי להתלבש יפה, למרות שזה לא ממש עניין אף אחד, אם את לא סלבריטי או בלוגרית מפורסמת (כמו Song of style” למשל) שמגיעה עם צוות שלם יחד איתה לכל אירוע, כדאי שתלבשי משהו מאד מאד צבעוני ומושך תשומת לב ותבואי עם כמה חברים חמושים במצלמות, האחרים כבר יגיעו בעקבותיהם.

הינה קצת ממה שלבשתי השבוע.

קומבינות: את השמלה למעלה מצאתי בCentury 21 ב18$, אחת האהובות עליי. את החצאית והחולצה למטה תפרתי בעצמי. את השמלה הורודה קיבלתי במתנה.

2 טוב אז לא מדויק, כן נהניתי מכמה תצוגות, לחלקן לא הצלחתי להכנס ולחלקן לא השגתי כרטיס, מזל שהכל באינסטגרם.

למשל התצוגה של טומי הילפיגר היתה פשוט ממתק לעיניים. חלל התצוגה שמוקם בהאנגר ענק על אחד מרציפי ההדסון. עוצב כמו חוף ים עם דיונות, הכניסה לפרטים ובכלל המראה הכולל היה כל כך קליל ורענן שכשהקולקציה הצבעונית התחילה לצאת בגד בגד פשוט העלה לי חיוך על הפנים. התחשק לי עכשיו להיות בעולם הזה שטומי יצר, זה עבד אצלי על כל החושים.

את מארק ביי מארק ג’ייקובס אני תמיד אוהבת, הצבעים, ההדפסים, הגזרות המדויקות. דיזל בלאק גולד תמיד יודעים להביא את הרוקנרול אבל בצורה מתוחכמת, אווירירית וקלילה, אוחח כבר שנים אני מפנטזת על ג’קט עור שלהם.

אבל הקולקציה האהובה עליי היא של המותג הרווה לגר בעיצוב מקס עזרייה. הרבה מהפריטים שלו מותאמים לגוף נשי, מחטבים ומורכבים מקווים אלכסוניים שמייצרים סילואטה של שעון חול ומחמיאים לגוף. הפרטים המסקרנים בכל פריט ופריט פשוט מזכירים לי למה אני אוהבת אופנה.

הבטחתי לקצר, אבל היתה גם התצוגה של “Nautica-Black Sail”. אני לא נוהגת לכתוב על בגדי גברים, אבל הייתי והיה מהמם. תכלס, הייתי מלבישה את הגבר שלי כמעט בכל הפריטים שהוצגו שם. אה ולמי שהתלבט/ה, אין אחד כרגע, אבל אני מכינה את עצמי…

3  ברביעי היה ללא ספק אחד מהשיאים של הפאשן וויק, לפחות בשבילי. בתצוגה של אלון ליבנה היתה גם קריסטל רן שהיא הדוגמנית האהובה עליי והמודל שלי לחיקוי בכל הנוגע לדוגמנות. היא לבשה שמלות שלו לכמה אירועים והפעם הגיעה, לבושה בבגד שלו ופרגנה בראיונות וצילומים על מסלול התצוגה לפני שהתחילה. אני הספקתי לצלם אותה ממרחק של מטר לפני שהעיפו אותי משם ותקשיבו לזה: קריסטל גם עשתה לי לייק לתמונה שלה באינסטוש, לא פחות ולא יותר!

התצוגה עצמה היתה מאד מיוחדת ועשויה היטב, אלון שיחק אותה ביג טיים, הוא יצר קולקצייה עם חתימה אישית מובהקת ומצד שני לקח את הקולקציה לכיוון אחר ורענן כיאה לקולקצית אביב, שילב צבעוניות בהירה וצבעי פסטל מטאליים. הגזרות מלאות עוצמה ונראה שכולן יכלו להתאים לביונסה במסע ההופעות שלה. אלון אף עיצב נעליים במיוחד לתצוגה בשיתוף עם מותג הנעליים הישראלי Vas. הוא באמת עשה את זה כמו שצריך ונתן פתיחה מרשימה ביותר. הוד רוממותה פריס הילטון הגיעה בשנייה האחרונה, מהר פינו לה מקום ב”פרונט רואו” ובין רגע חלק גדול מתשומת הלב עברה אליה וכך גם אצל כולם, התחלקה בין הדגם שיצא למסלול ומה פריס חושבת עליו וכו’ היה ניתן להבין שהיא מאוהבת לחלוטין, אחר כך היא כתבה באינסטגרם שאלון הוא המעצב האהוב החדש שלה. בקיצור גאווה ישראלית.

4 עוד גאווה ישראלית: גם מעצב התכשיטים בעל המותג Mordekai הוא ישראלי (שחי בניו יורק) מוכשר בשם חנניה שיצר תכשיטים ואביזרים לכוכבות על כמו ליידי גאגא (שענדה תכשיטי יד שלו בהשקת הבושם שלה בחורף הקודם)  ואפשר למצוא פריטים שלו מעטרים את הפקות האופנה במגזיני האופנה הגדולים. חנניה בהחלט מביא משהו שונה ומוטרף בעיצוב שלו, בהחלט תרגום חדש למילה אביזר אופנה. מסקרן ומדליק ללא ספק.

5  יצא לי לצפות בהרצאה הזו השבוע ואיכשהו הרגשתי שנכון לשתף אותה. יש כאן דוגמנית בשם קמרון ראסל שהיא סופר אינטליגנטית ומקסימה שמדברת (כן קונספט מוזר דוגמנית שמדברת…) על מה זה להיות דוגמנית, האמת מול האשלייה שבאופנה, על חוסר השלמות וחוסר הביטחון של דוגמניות ועוד. מאד ממליצה לצפות.

embedded by Embedded Video

YouTube Direkt

6  ובמעבר חד לנקודה האחרונה, שבעצם מגיעה לה טור משל עצמה אבל אני לא יכולה לעמוד בפיתוי: PLUS NIGHT OUT

כשהייתי בארץ, ראיתי המון פעמים פרסומים על האירועים האלה של הפלאס סייז וכל כך רציתי לקחת בהם חלק, או לפחות להיות בקהל. השבוע היה לי ברור שאני רוכשת כרטיס במיטב כספי וסוף סוף מגיעה לבדוק מה זה בדיוק הדבר הזה? אז ככה, האירוע נערך במלון פנסילבניה שכנראה בשנות ה90 היה ממש ממש שיא הפאר וההדר, אבל כמו כל דבר, חוץ מיין בערך, גם הוא כבר לא ממש הצעקה האחרונה, התאורה הצהובה והעיצוב המיושן וחסר השיק של המקום מיד הורידו לי את כל ההתלהבות. אם בהרצאה של קמרון ראסל מהנקודה הקודמת היא דיברה על העובדה שהרוב המוחלט של מודל היופי הוא רזה גבוה ולבן, הרי שבצד השני היה ברור לחלוטין מי שולט, 98 אחוזים מהנוכחות באירוע הפלאס סייז היו נשים אפרו-אמריקניות גדולות ואני מקווה שזה לא נשמע גזעני כי זה ממש לא, זו פשוט העובדה. גם הרוב המוחלט של הדוגמניות היו כהות עור, מרשימות מאד ללא ספק אך השאלה הנשאלת היא לאן נעלמו הפלאסיות האחרות? הן לא מתעניינות באופנה? או שהן מתביישות בזה שהן גדולות?

השאלות האלה החלו להציף אותי והצטרפו לשאלות מאד מטרידות הקשורות בדגמים שיצאו אחר כך למסלול התצוגה. כל אחד היה יותר מזעזע מקודמו. נראה שמי שמעצב לפלאס סייז (מדובר בכעשר תצוגות של מעצבים ומותגים שונים) לא מגיע מעיצוב אופנה, כי לא היה שום קשר בין אופנה/עיצוב/שיק לבין מה שהלך שם ובמשך שעה שלמה עברו מולי על התצוגה דגמים שכל אחד יותר אסון מקודמו. תדמיינו את זה: המנחה היתה פלפלית ומצחיקה, כוכבת סדרת הריאליטי -Curvy Girls, הופיעו להקת בנות “פלאסיות” במחוכים וביריות וכמה כסאות ממנה ישבה קומיקאית מפורסמת וקורעת מצחוק שכל דגם שיצא היא דפקה איזה בדיחה שגררה גלים של צחוק וקריאות “גו מאמא! שייק איט! וורק איט גירל!” מה שהפך את הכל לאיך אומרים אצלנו “שכונה”.

כשעמדתי בסאבוויי וחיכיתי לרכבת (על עקבים של 12 סנטימטר כמובן) תהיתי לעצמי: אז בעצם תעשיית האופנה ה”רגילה” נשלטת על ידי מודל יופי לבן ורזה שאת הפריטים שלו איני יכולה ללבוש בעיקר בגלל הגזרות שאינן מותאמות למבנה הגוף שלי, שם הכל מסודר, יש כללים מאד ברורים, קודים תרבותיים והיסטוריה ואילו מהצד השני של המתרס בקיצוניות בלתי נתפסת ישנה תעשיית הפלאס סייז שבו שולטות באופן מובהק נשים גדולות ואפרו-אמריקניות ואת הפריטים שלו אני אולי יכולה ללבוש אך איני רוצה! אז איפה אני נכנסת בעצם? ללא ספק רגע של חוסר אונים.

ברור לי שהתשובה היא שככל הנראה עליי להמציא משהו חדש אם אני באמת רוצה כל כך את ה”חיבור” וההזדהות הזאת עם אופנה, לפעמים אני תוהה לעצמי האם זה בכלל אפשרי?

אבל זה כבר לפעם אחרת. יאללה שיהיה שבוע שיקי!

x

ריי

עוד מהבלוג של ריי שגב

תצוגה מקדימה

זה אמיתי. זה כנה. זה מהמם.

התעוררתי הבוקר לשמחתי לבאז סביב פרסום תמונותה הלא מרוטשת של סינדי קרופורד בת ה-49 ברחבי האינטרנט. לפי הפרסומים התמונה פורסמה בטוויטר...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

איך לא הצטלמתי לגיליון בגדי הים של "בלייזר"

היה לי חלום קטן. אולי חלק מכם לא יבינו את משמעותו. רציתי להצטלם לגיליון בגדי הים של המגזין "בלייזר". בעצם מדובר בבחורה עם לא מעט חלומות בסך הכל, אבל את החלום הזה דאגתי לציין בכל הזדמנות שצצה לי, כדי שהמסר יגיע לאנשים הנכונים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

חופשיה על החוף

  הרבה שנים התביישתי ללכת לים. לא מצאתי לעצמי בגד ים שמתאים למבנה הגוף שלי ולא ידעתי אפילו איך לחפש אחד כזה. זה היה רק עוד סימפטום שנבע מחוסר הביטחון שלי בגופי ומכך...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה