הבלוג של רן מלמד

המסע החברתי שלי

כשהגעתי לגיל ארבעים הבנתי שאכפת לי מהסביבה. מהחברה מסביבי. אז הצטרפתי לעמותת ידיד. העמותה הכי חשובה בארץ בתחום השינוי החברתי. מאז אני שם. היום, כשאני מגרד את החמישים הבנתי איזה עסקה טובה עשיתי. ירושלמי, לא ממש אוהב את זה,... +עוד

כשהגעתי לגיל ארבעים הבנתי שאכפת לי מהסביבה. מהחברה מסביבי. אז הצטרפתי לעמותת ידיד. העמותה הכי חשובה בארץ בתחום השינוי החברתי. מאז אני שם. היום, כשאני מגרד את החמישים הבנתי איזה עסקה טובה עשיתי. ירושלמי, לא ממש אוהב את זה, אבל אני גר במדינת המושבה הגרמנית ובקעה אז פחות מרגישים. בדיאטה אין סופית. ומחפש את העתיד

עדכונים:

פוסטים: 59

החל מספטמבר 2010

לעובדים הסוציאליים אין לובי חזק מספיק. הקליינטים שלהם לא תומכים בהם, הארגונים החברתיים לא חושבים שצריך לעמוד לצידם, אין להם שאלטר להוריד ובכלל, הציבור לא ממש מתעניין בהם. הרי אנחנו מעדיפים שהם יהיו שם, יטפלו בחלכאים ובנדכאים, בפגועים ובזקוקים לעזרה אבל בעיקר אנחנו רוצים שהם יסתירו את הקליינטים שלהם מאיתנו, שיהיו החומה הבצורה שמטפלת, שפועלת אבל בעיקר מסתירה כי אנחנו לא רוצים שאלו הזקוקים לשרותי הרווחה יגיעו אלינו לחצר הבית, חס וחלילה שיהיו שכנים שלנו, שיקבלו דיור מסובסד אצלינו בשכונה.

31/12/2010

לפני יומיים שלושה, התבשרנו כי סוף סוף הגיעו משרדי החינוך והאוצר לסיכום עם ארגון המורים העל יסודיים בדבר תוספות שכר משמעותיות בתמורה להרחבת שעות העבודה של המורים והשארותם שעות רבות יותר בבתי הספר לצורך קשר וסיוע לתלמידיהם.

מוזר. מי שהוביל את המו”מ עם המורים העל יסודיים הוא, כמדומני מנכ”ל משרד החינוך, שמשון שושני, איש יקר שבתקופתו כמנכ”ל המשרד תחת שרת החינוך שולמית אלוני, גדל תקציב המשרד בלמעלה מחמישים אחוזים וגם אז היתה שביתה גדולה של המורים כשהדרישה הבסיסית להגדלת שכרם היתה תוספת שעות שהייה בבית הספר וביצוע של השתלמויות מקצועיות, רובן פנים בית ספריות.

אז חשבנו שזו בשורה גדולה עד שהתברר שמדובר שלא ממש. אני מקוה שהפעם המצב יהיה אחרת. אני רוצה להאמין שמעמד המורה אכן ישופר בעקבות ההסכם הזה ומה שלא הצליח לפני כמעט שני עשורים יצליח הפעם ובגדול. כי מה לעשות, מגיע להם למורים שכר גבוה יותר. הרבה יותר. לטעמי, לפחות גבוה כמו הפקידות באוצר, זו ששולטת על תקציבי המשרדים, מתכננת וחוזה ולעיתים קורובת גם טועה בתחזיותיה ובתפיסות עולמה.

אבל לא על המורים רציתי לכתוב הפעם. הפעם הבמה שלי שייכת לעובדים הסוציאלים. אותו זן נדיר, דווקא לא נכחד, של אנשים שבוחרים ללמוד את אחד מן המקצועות השוחקים והקשים ביותר במגזר הציבורי. אני פוגש אותם בלא מעט מקרים. את הותיקים שבהם, את הלוחמניים, השחוקים שעבר זמנם וכמובן את הצעירים, הסטודנטים חדורי החזון והאמונה שלהיות עובד סוציאלי זו שליחות, לפחות כמו הפרקליטים, בטח שכמו המורים.

לצערי לעובדים הסוציאליים אין לובי חזק מספיק. הקליינטים שלהם לא תומכים בהם, הארגונים החברתיים לא חושבים שצריך לעמוד לצידם, אין להם שאלטר להוריד ובכלל, הציבור לא ממש מתעניין בהם. הרי אנחנו מעדיפים שהם יהיו שם, יטפלו בחלכאים ובנדכאים, בפגועים ובזקוקים לעזרה אבל בעיקר אנחנו רוצים שהם יסתירו את הקליינטים שלהם מאיתנו, שיהיו החומה הבצורה שמטפלת שפועלת אבל בעיקר מסתירה כי אנחנו לא רוצים שאלו הזקוקים לשרותי הרווחה יגיעו אלינו לחצר הבית, חס וחלילה שיהיו שכנים שלנו, שיקבלו דיור מסובסד אצלינו בשכונה.

בהרצאותי בפני סטודנטים לעבודה סוציאלית אני מקפיד לחדד את עמדתי בדבר מחוייבתם של העוסי”ם לקליינטים שלהם, לרמת השחיקה האדירה שלהם ולעובדה כי מי ששחוק אינו יכול לשמש כעובד בשרותי הרווחה והקהילה השונים. לעיתים קרובות אני אפילו מתרעם על התנהגות של עובד סוציאלי זה או אחר, על התנהלותה של מנהלת מחלקת רווחה ברשות או מועצה בבחינת הכתמים המלכלכים את הבגד כולו.

אבל האמת שצריכה להאמר היא שונה. האמת היא שכמו המורים, מי שהולך להיות עובד סוציאלי, לפחות בשרותי הרווחה, הוא בדרך כלל מי שאינו המפרנס העיקרי בבית. או לחילופין, אחת שבשם המחוייבות והחזון  המקצועי בוחרת במקצוע שהמילים שכר הגון והולם אינם מתחברות אליו.

את המצב הנוכחי צריך להפסיק. הגיע הזמן ששנת 2011 תהייה השנה שבו תהייה מהפכה במעמדם של העובדים הסוציאלים. תהייה השנה הקרובה זו שבה הסטודנטים הצעירים ילכו בגאווה גדולה בתוך הקמפוסים בידיעה שהמקצוע בו בחרו לעסוק, הוא לא רק מקצוע מבוקש אלא גם מקצוע בעל מעמד ציבורי ראוי, מקצוע אליו לוטשים עיניים אלו שבאמתחתם ציונים גבוהים בבחינה הפסיכומטרית, מקצוע שהמדינה עצמה קובעת כי חשיבותו לשלמותה של החברה הישראלית משתווה לזו של המורים והמחנכים.

לא לחינם עוברים רוב הרשויות להשתמש במילון מונחים חדש בתחום החברה והרווחה, אם פעם דיברנו על “מחלקת הסעד” ואח”כ “מחלקת הרווחה” הרי שהיום אנחנו מדברים על “קהילה ושרותים חברתיים”.  כולנו באותה סירה ואת כולנו צריכים בסופו של יום לשרת העובדים הסוציאליים. מי יותר ומי פחות.

וכדי שהמאבק יצלח, כדי שהתוצאה הסופית תירשם באותיות גדולות ובולטות צריכים העובדים הסוציאלים את הקליינטים שלהם מאחוריהם. הם צריכים את הארגונים החברתיים לצידם ויחד איתם יביאו גם את הפוליטיקאים, אנשי העסקים והתורמים הגדולים שמבינים שהחצר האחורית היא כאן, מול עינינו, לפנינו והיא לא כלכך מאחור. ויש מי שיודע איך ללכת בתוכה ואת המעמד שלו צריך לשמר ובעיקר לשדרג.

השבוע, יום לאחר שנשיא מדינה לשעבר הורשע באונס, יום לאחר שהפרקליטים היקרים שלנו הפסיקו את שביתתם הצודקת ויומיים אחרי שמורי התיכוניים הגיעו להסכם שכר חדש ומשודרג אפשר לסמן את המשימה הבאה. בשנת 2011 משדרגים את מעמדם של העובדים הסוציאליים.

עוד מהבלוג של רן מלמד

2013 – שנת הנשים בפוליטיקה המקומית

ארגוני הנשים וכלל ארגוני החברה האזרחית המקדמים שוויון זכויות וקידום מעמד האישה לא יכלו שלא לחייך בתענוג רב למשמע דבריו של שר הפנים, גדעון סער, שאמר בעת דיון פומבי שקיימה הועדה לקידום מעמד האישה בכנסת כי "בבחירות לרשויות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

יומנו של איש שמן - 378 אדום

היום השישי של מבצע עמוד ענן הוא מבחינתי היום בו באמת התחלתי לפחד ממה שיכול לקרות.  במהלך החודשים האחרונים הפסקתי לכתוב את יומנו של איש שמן. במהלך השנה האחרונה לא הצלחתי לעמוד במשימה שלקחתי על עצמי. הורדתי רק 50 אחוז ממה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

יומנו של איש שמן - על אוכל דיאטטי ונשמות טובות

"ירמי, מה שלומך", פניתי לאיש שעמד לצידי בחנות הצילום בירושלים. הוא התבונן בי לרגע ואז עורו עיניו. "רן? מה שלומך, כמה זמן לא נפגשנו", נכון, השבתי "בערך 23 שנים או קצת יותר". "גדלת קצת הוא אמר בעודו משרטט עם ידיו באויר דמות של בלון",...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה