הבלוג של רן מלמד

המסע החברתי שלי

כשהגעתי לגיל ארבעים הבנתי שאכפת לי מהסביבה. מהחברה מסביבי. אז הצטרפתי לעמותת ידיד. העמותה הכי חשובה בארץ בתחום השינוי החברתי. מאז אני שם. היום, כשאני מגרד את החמישים הבנתי איזה עסקה טובה עשיתי. ירושלמי, לא ממש אוהב את זה,... +עוד

כשהגעתי לגיל ארבעים הבנתי שאכפת לי מהסביבה. מהחברה מסביבי. אז הצטרפתי לעמותת ידיד. העמותה הכי חשובה בארץ בתחום השינוי החברתי. מאז אני שם. היום, כשאני מגרד את החמישים הבנתי איזה עסקה טובה עשיתי. ירושלמי, לא ממש אוהב את זה, אבל אני גר במדינת המושבה הגרמנית ובקעה אז פחות מרגישים. בדיאטה אין סופית. ומחפש את העתיד

עדכונים:

פוסטים: 59

החל מספטמבר 2010

היום השישי של מבצע עמוד ענן הוא מבחינתי היום בו באמת התחלתי לפחד ממה שיכול לקרות.  במהלך החודשים האחרונים הפסקתי לכתוב את יומנו של איש שמן. במהלך השנה האחרונה לא הצלחתי לעמוד במשימה שלקחתי על עצמי. הורדתי רק 50 אחוז ממה שהייתי צריך להוריד וגם זה בדם יזע והרבה דמעות.

חשבתי שכדאי להפסיק לכתוב על הדרת שמנים בחברה הישראלית פשוט בגלל שזה הכניס אותי לדכאון. הרגשה של כשלון שלא הצלחתי להביא את עצמי למצב בו אני מצליח להגיע לקו אותו ציירתי בחודש יולי 2011.

ואז הגיע היום השישי של מבצע עמוד ענן. בימים שקדמו לו ניצלתי את העובדה שבדרום מתנהלת לחימה והפעילים איתם אני עובד באשקלון ברהט ובקרית גת היו עסוקים יותר בלשמור על עצמם ובני משפחותיהם מאשר להיות מרוכזים בפעולות לשינוי המדיניות החברתית הממשלתית או העירונית.

החלטתי ללכת לעשות קצת בדיקות דם ואחרות שאת הקודמות להן עשיתי, במקרה הטוב, שנתיים קודם לכן. וכך הגעתי בבוקרו של היום השישי לעמוד ענן למרפאת קופת החולים שלי, התיישבתי, די באדישות ליד שולחנה של אחת האחיות והגשתי לה את הטופס ובו פירוט הבדיקות שיש להריץ על הדם שהיא תיקח ממני.

זה עבר מהר וללא כאב. “מתי אוכל לראות את התוצאות באינטרנט”, שאלתי. “היום או מחר”, היא ענתה בלי שטרחה כלל להסתכל עליי. טוב, חשבתי לעצמי, נחזור לעבוד ובמהלך היום נסתכל במה שמופיע באתר קופת החולים.

השעות עברו. פגישה רדפה פגישה והסלולרי הושם על השתק כדי שלא יפריע. פתאום. בזוית העין ראיתי הודעת טקסט שאך זה הגיעה. ניצלתי הפוגה קטנה והעפתי בה מבט: “תתקשר דחוף לרופא, יש משהו לא תקין בבדיקות שלך”. הרגשתי איך זיעה קרה מכסה את מצחי.

ביקשתי סליחה, ניגשתי למחשב והקשתי, בידיים רועדות, את קוד הכניסה לאתר המאובטח של קופת החולים. הקלקתי על לחצן הבדיקות האחרונות וחיכיתי שהתוצאות יופיעו על המסך. השורות הראשונות הופיעו בשחור – מצויין חשבתי לעצמי, מה הוא בדיוק רוצה, הרופא.

ואז הופיעה השורה ששינתה את חיי – GLOCOSE  = 378,00 ולצידה בשחור חלש המספר המקסימלי המותר – 100.00.

צלצלתי לרופא. הוא היה קצר וענייני – “רמת הסוכר שלך בשמיים”, הוא אמר. אתה חייב לראות רופא מומחה לסכרת. כמה שיותר מהר. וסגר, משאיר אותי למחשבות של “או קי, מה אני עושה עכשיו”.

בדרך כלל במקרים כאלה שמגיעים אליי, במסגרת עבודתי בעמותת “ידיד”, גברים ונשים שנמצאים במצוקה קשה והם צריכים סיוע מיידי, זה ממש קל לטפל בהם. מצד אחד להרגיע ומהצד השני לחשוב במהירות, למי לפנות, מה צריך לכתוב, מה תהייה תוכנית הפעולה.

ופתאום, רגע, זה אני. איך אני מוצא עכשיו רופא? התחלתי לעשות טלפונים. הראשונים כיוונו אותי לפרופ’ אחד בהדסה, מומחה גדול. מיהרתי להתקשר לתאם תור – אפילו בשר”פ. “תבוא בינואר”, אמרה המזכירה. התעצבנתי והשארתי הודעה חריפה במשיבון. המשכתי לחפש.

חבר המליץ לי על רופא. התקשרתי, “אפשר לבוא”, שאלתי? כן. הוא מקבל עד 16:30. השעה היתה רבע ל. עזבי הכל, אספתי את עצמי ומיהרתי החוצה. להספיק. לא ברור לי למה כלכך מיהרתי, הרי אני מסתדר עם ה – 378  כבר כמה ימים לפחות. אבל משום מה הרגשתי שהזמן כן דוחק. פעם ראשונה מזה זמן רב שהזמן דוחק.

הגעתי. הוא התבונן בצג המחשב ואז החל לירות לעברי חלקי מידע שבחיבורם יחד הבנתי שכך יראו מעתה חיי. תזונה אחרת, בדיקות יומיות של רמת הסוכר, דקירות, זריקות, אולי אפילו ניתוח לקיצור קיבה, בדיקת עיניים, וספורט. ואני לתומי חשבתי שפיברומילאגיה היא מחלה שלא קל להתמודד איתה.

מהרגע שבו קיבלתי את הודעת הרופא ועד שיצאתי מחדרו של האנדוקרינולוג עברו כשעתיים. די מהר. חצי שעה לאחר מכן כבר היו התרופות שרשם לי בתיק.

ועכשיו להתחיל להתמודד. לבחון היטב מה לעשות ואיך. לבדוק מהן זכויותיו של חולה הסוכרת, לראות איך משנים, באחת, את הראייה על החיים.

היום השישי למבצע עמוד ענן הוא גם היום הראשון לחיים החדשים שלי. אני אמשיך לתאר אותם כי לי זה עוזר להתמודד. להתראות בפוסט הבא ביומנו של איש שמן.

עוד מהבלוג של רן מלמד

2013 – שנת הנשים בפוליטיקה המקומית

ארגוני הנשים וכלל ארגוני החברה האזרחית המקדמים שוויון זכויות וקידום מעמד האישה לא יכלו שלא לחייך בתענוג רב למשמע דבריו של שר הפנים, גדעון סער, שאמר בעת דיון פומבי שקיימה הועדה לקידום מעמד האישה בכנסת כי "בבחירות לרשויות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

יומנו של איש שמן - על אוכל דיאטטי ונשמות טובות

"ירמי, מה שלומך", פניתי לאיש שעמד לצידי בחנות הצילום בירושלים. הוא התבונן בי לרגע ואז עורו עיניו. "רן? מה שלומך, כמה זמן לא נפגשנו", נכון, השבתי "בערך 23 שנים או קצת יותר". "גדלת קצת הוא אמר בעודו משרטט עם ידיו באויר דמות של בלון",...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

יומנו של איש שמן – פרולוג

שבת, חול המועד סוכות 2011. שלושה חודשים של הרזיה, פחות 13.4 ק"ג. הכל התחיל כאשר התיישבתי בבית קפה אחד והתחת פשוט לא נכנס לכיסא. "איזה מעצבנים הם", חשבתי לעצמי, הם לא מבינים שגם שמנים הם בני אדם? שיש לנו זכויות? שגם אנחנו רשאים...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה