הבלוג של רמה דוידזון

ramadavidson

כיף להכיר! אני רמה דוידזון, אוצרת בגדי מעצבים, מותגים ויד שניה ו"רמה" הוא הבייבי שלי. החלטתי להקים את המקום שלי, כשהבנתי שצורת הצרכנות שלנו לא תואמת למה שאנחנו צריכות באמת. אנחנו שומרות פריטים מעולים שכבר אינם... +עוד

כיף להכיר! אני רמה דוידזון, אוצרת בגדי מעצבים, מותגים ויד שניה ו"רמה" הוא הבייבי שלי. החלטתי להקים את המקום שלי, כשהבנתי שצורת הצרכנות שלנו לא תואמת למה שאנחנו צריכות באמת. אנחנו שומרות פריטים מעולים שכבר אינם בשימוש, ומה שכבר לא מתאים לנו – יכול להיות האהבה החדשה של אחרת. המקום שלי נותן הזדמנות חדשה לבגדים שפשוט... מגיע להם יותר, כמונו. מה תמצאו אצלי? פריטים שבחרתי בקפידה מעונות קודמות של מעצבות ישראליות ופריטי יד שניה במצב חדש ואיכותי. טווח המידות הוא רחב, 32-50, משום שחשוב לי שכל אחת תוכל להגיע, למצוא את עצמה ואת הבגדים שיגרמו לה להתאהב במראה. אני מחזיקה פריטים שמעוררים בי השראה, מבדים טבעיים ובגזרות שאוהבות נשים אמיתיות. המחירים משתלמים, מוזלים ושווים לכל נפש. בנוסף, תוכלו להביא אלי פריטים שלכן שלא נלבשו או במצב מצוין, ולקבל כ-35% משווי מכירתם לקניה בחנות! (עוד סיבה נפלאה להיפגש). ככה, כולנו מרוויחות ותורמות לצרכנות נבונה ועולם ירוק יותר.

עדכונים:

פוסטים: 7

החל מאפריל 2018

ריח חביתה, מכונת תפירה וסלון מלא בהפתעות מכניס חום ואהבה הביתה. בית סבתי, מעשיה וסיפוריה, חרוטים בליבי עד היום

10/10/2018

כשיועצת זוגית מגדירה נישואים מוצלחים היא שואלת: אתם מאושרים?

אתמול בערב במפגש מרגש וחושפני, במסגרת אירועי משפחה אמיתית של יקבי טפרברג, פגשתי משפחה מאושרת.  דרורית ויאיר ניצני סיפרו על אימוץ של חייל פצוע ורגיש. הם חלקו איתנו מה זה עשה לחיי המשפחה ולקריירה של שניהם וכמה אושר זה הביא לחייהם.
היה ברור שהחיוך עם עצמות הלחיים הגבוהות של דרורית מגיע ישר מהלב וליאיר נשאר להסתכל ולחייך חזרה בצניעות של: ” אני יודע, היא מקסימה”

ramtepr

הצניעות היתה מאוד בולטת אצל סבא שלי, הוא היה מאופק ומידיי פעם הגניב מבט לכיוונה של סבתא כמו אומר:”אני המעריץ הסודי שלך”
כדורה וג’ולי פיניש נולדו באי ג’רבה שבתוניסה. היא היתה בת 28 והוא בן 38, כשהגיעו לישראל ישר למבנים רעועים בעמק בית שאן. “המעברה”, קראו לשכונה שגרו בה.
בארץ, עיברתו את שמם: סבא כדורה הפך לדור ,סבתא ג’ולי היתה יהודית ופיניש שם משפחתם הפך לפנק.

אבא שלי, צחי (מצליח), מספר שכשהוא נולד, ילד רביעי בין חמישה, סבתא החליטה להשאיר אותו בבית חולים בעפולה לשלושה חודשים הראשונים, מכיוון שהתנאים במעברה היו מאוד קשים. היא האמינה ששם יהיה לו טוב יותר – נקי, יש אוכל וטיפול טוב. פעמיים בשבוע היתה מגיעה ברגל מהמעברה לבית החולים לבקר ולטפל בו.

לימים סבא וסבתא הקימו את ביתם בעיר חולון, שם נולדה דודה יפה, ובכל סופשבוע נהגתי להתארח אצלם.
בבוקר הריח העיר אותי, ריח החביתה. המחשבה של אך ריח חביתה יכול להעיר מעלה בי חיוך של געגועים ואהבה עד היום.

סבתא ואני1

סבתא ג’ולי זל ואני בשמלה שתפרה לי

המטבח היה לב המשפחה, עבור סבתא שלי הוא היה רק תחנה קטנה בסדר יום עמוס. היא שהתה בו מעט ככל האפשר ועשתה הכל מהר מהר. מוקדם בבוקר היא היתה קמה לטגן חצילים, להעמיד סיר, ולחתוך סלטים מכל הסוגים. כל מי שנכנס הביתה היה מוזמן לאכול. צמוד למטבח היתה הספה שלה ששם ישבה לנוח. אני הייתי נכנסת מאחוריה מחבקת אותה ומבקשת שתספר לי סיפורים עליה ועל סבא: אך הכירו? ואך היה אבא בתור ילד קטן? היא היתה מספרת את אותו הסיפור, כל פעם בגרסה חדשה, חצי בעברית וחצי בערבית. מה שלא הבנתי לא היה אכפת לי, הקול שלה עניין והרגיע אותי.

סבתא ואני3

עיקר ההתרחשות בבית של סבא וסבתא היתה בסלון, שם עמדו מכונת התפירה שסבתא אהבה וארון, כבד עם 2 דלתות. בדלת הימנית היו הגומי, החוטים, הסיכות וגם המספריים הכבדים, וכמובן הבדים, שנקנו בשוק בשכונת השומרונים בחולון. בדים עם הדפסים של פרחים בכל הצבעים והצורות, שמהם תפרה לעצמה את השמלות הנעימות שלה. גם לי סבתא תפרה שמלות, תיקים, בובות – כל מה שרציתי.
סבתא ואני2

נראה לי שתנועת הרגל העולה ויורדת על דוושת המכונה הרגיעה אותה. בכל לחיצה על הדוושה היא הרימה את הראש מעלה ומטה. “יא עז’י” ככה קראה לי סבתא לבוא ולמדוד כשסיימה.
תמונה לכתבה בסלונה

מותו של סבא ואחר כך של סבתא, שחלתה ולא התגברה על מותו של סבא, השאיר אחריו דור חדש שקצת איבד מהפשטות והמשפחתיות שהיו, אבל את הסיפורים שסבתא
סיפרה לי לא אשכח לעולם. אני נזכרת בהם בעיקר כשאני צריכה חיבוק והבנה.

והיום, כשאיה שלי מבקשת שאספר לה סיפור “מהראש”, אני שולפת את הסיפורים של סבתא שלי, בתוספת קצת השלמות מהמציאות של היום.

עוד מהבלוג של רמה דוידזון

תצוגה מקדימה

פולניה קטנה

כבר מהכניסה לעיר ראיתי אותה. בתוך מבנה עתיק. צנועה עם תיק קש, לבושה בשמלה קייצית בכתום אדום ובכניסה עציץ המשקופים ודלת הכניסה מעץ קשיח בצבע חום.  הסתכלתי על מיכלי ואמרתי לה כזה אני רוצה! כזה עיצוב לחנות שלי. רק חיכיתי...

תגובות

פורסם לפני 7 months
תצוגה מקדימה

5 טיפים איך לתרום לסביבה בלי לוותר על סטייל

יום שלישי הוא יום הדיקור שלי, יצא שהמרפאה נמצאת בקניון ידוע וגדול וכשאני מסיימת את הטיפול ונכנסת להזמין את הקפה הדל שלי כדי להתחיל את היום, נדמה לי כאילו חלונות הראווה סביב בית הקפה קורצים לי.  מקושטים בנעליים, שמלות,...

תגובות

פורסם לפני 8 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה