הבלוג של חולמת בהקיץ

להתאהב במציאות

עדכונים:

פוסטים: 25

החל מנובמבר 2011

הסתכלות מהצד על החיים מסייעת לראות הכל באור שונה ולדעת שגם על הרגעים היומיומיים המתישים ניתן לצחוק וגם מהדברים ה”מרגיזים” ניתן להינות

05/12/2011

 

אתמול, לאחר זמן רב, סוף סוף ראיתי אותך, ה”אמא לעתיד”, אך רק לקראת סוף המפגש כשדיברת על הפחדים ואמרת לבעלך ספק בצחוק ספק ברצינות “אולי נחזיר אותו” … פתאום הבנתי שנתנו לך הסתכלות חד צדדית על העניין, הסתכלות לא נכונה בכלל, מבט של שני אנשים עייפים שברגעים הללו לא רואים את השמחה, הצחוק והכייף שיש בגידול ילד.

לא נתתי לך לראות  את ההנאה הפשוטה והאמיתית של הגדולה שלי מכל דבר קטן וכמה שהיא מדבקת בשמחה ובאושר שלה.

לא סיפרתי לך על ההשתעשעות שלי ושל בעלי כשאנחנו שומעים את הגדולה מפטפטת לעצמה ומספרת סיפורים, שואלת “מה זה?” בפעם ה100 על אותו הדבר בדיוק, “מתחילה” עם אנשים ברחוב ועוד ועוד.

לא אמרתי לך שגם על תקופת ה”דווקא” וה”לא” אליה נכנסנו בחודשים האחרונים אפשר להסתכל מכמה זוויות ושהיא משעשעת אותנו לא פעם.

לא סיפרתי לך על הרגעים היפים בהם הקטנה ישנה ואני שוקעת כל כולי במשחק עם הגדולה ובדמיונות הסובבים אותו, שאני שוכחת את הצרות והקשיים של החיים ומתמלאת חיות אמיתית.

לא סיפרתי לך שכל חיוך של הקטנה ממלאה אותך באושר שאי אפשר לתאר והמבטים הכועסים והבכי הנעלב שלה כשהיא רוצה לאכול ועוד לא הספקת לתת לה ממלאים את גופך בצחוק.

לא אמרתי לך שהכל תלוי בנקודת המבט שלנו, שישנם רגעים לא מעטים, רגעים בהם את לא שפוכה לאחר יום מתיש, רגעים בהם האושר ממלא אותך והצחוק המתגלגל מדבק אותך באופן שאדם בוגר יתקשה להגיע אליו בלעדיהם, בלעדי הקטנטנים הללו.

ברגעים בהם אני מסיטה הצידה את המבט האימהי המבקר והמחנך ומחזירה את הילדה שבי אל מרכז העניינים אני רואה את הכל אחרת, צוחקת מכך שהיא שוב שפכה את המיץ על הרצפה כשהתלהבה מדבר מה אחר ושכחה מהכוס שבידיה, צוחקת מניסיונות המרדנות הקטנים והכל כך מצחיקים שלה, מהדווקאיות שמדגישה את חוכמתה ואת הרצון שלה בעצמאות אמיתית.

שלא תביני לא נכון גם לי היו רגעים (ועדיין יש לי לא פעם) בהם אני רוצה שהן רק תלכנה לישון, אבל האמת היא שמה שעוזר לי באמת בזמן האחרון להסתכל על הכל אחרת זה המפגשים ביום שני, בכל יום שני אני הולכת ל”שיעור” בנושא הורות וזוגיות. למה כתבתי שיעור במרכאות? משום שכך הוא נקרא, אבל הוא לא בדיוק כזה. זה יותר סוג של סדנה, מפגש אמהות, שבה המרצה מעבירה מסר כלשהו, אבל העיקר הוא השיתוף, הסיפור של הנשים שמשתתפות בקבוצה, ההבנה שלא רק את עוברת את הדברים הללו.

ההסתכלות על הדברים מבחוץ ממקום שבו לא את האמא, אלא רק צופה מהצד, שומעת את התסריט שעוברת מישהי אחרת מלמדת המון, היא מלמדת איך לפתור בעיות או קשיים בדרך אחרת, כי השיתוף מעלה רעיונות ובכלל תמיד כשהבעיה היא לא שלך הפתרון צץ לו בראשך ואז כשאת נמצאת בסיטואציה דומה את יודעת מה לעשות.

חוץ מזה המפגש הזה עם אמהות רבות, כל אחת וילדיה, כל אחת וקשייה והצלחותיה, כל אחת והמבט שלה עלך החיים עוזר לראות את היופי שבקושי ומעלה על שפתיי חיוך. פתאום העקשנות של הילדה הופכת להיות דבר טוב, פתאום כשאת מציגה את הדברים ומתבוננת בהם דרך עיניהן של האחרות את מבינה שבלעדי ה “אני יודעת בדיוק מה אני רוצה” שלה היא לא תהיה באמת היא ואז את מתבוננת בה ורואה איך אפשר להחליט עבורה מה נכון כשצריך ועם זאת לא להיכנס למריבות ולתת לה את האפשרות להחליט, להשאיר בידיה את ההחלטה הסופית מתוך ההחלטות שאת עשית עבורה. פתאום את נהנית לראות את המאמצים שלה לעמוד על שלה בחיוך, ולומדת איך לעזור לה לא להפר את המילה שלה, לא לשבור את העקשנות המתוקה הזאת ועם זאת לשמוע בקול אמא כדי לקבל את מה שהיא רוצה בגבולות המותרים.

סתם לדוגמא בזמן האחרון הגברת הצעירה והדעתנית שלי החליטה שהיא לא רוצה ללבוש סינר, זאת לא החלטה גורפת, אבל ברגע שהיא מחליטה קשה לצאת מזה בכבוד, זאת אומרת עד לפני לא הרבה זמן היה לי ממש קשה, כי ראיתי שהיא רוצה לאכול, אבל מסתבכת עם התנגשות הרצונות: הרצון להגיד לא והרצון לאכול ואז הבנתי שאני יכולה לעזור לה, שביכולתי לנווט אותה בדרך הפתלתלה בין שני הרצונות מבלי לבטל את רצוני, הצורך שתשים סינר כדי לא להרוס את בגדיה. למדתי לתת לה אפשרות בחירה בין שני סינרים, כלומר לא לתת אפשרות לומר לא לסינר, אלא איזה סינר את רוצה? ככה היא גם מקבלת את אפשרות הבחירה ועצמאותה לא ניזוקה ועם זאת הגבולות שהצבתי לא נפרצים…

את יודעת איזו הרגשה נפלאה גוררת איתה הידיעה שבכוחך לנתב את היצור החי הזה בשביל הלא פשוט שנקרא החיים ואיזה סיפוק גוררת איתה ההבנה ששוב סייעת לה ושברגעים אלו הסבת לה אושר בכך שעזרת לה לפתור את בעיותיה ולהשקיט את המאבקים המתחוללים בתוכה?

אז נכון עדיין לא מצאתי את דרך המלך בכל תחום ועדיין ישנם זמנים בהם העייפות לא מאפשרת לי כל כך להיות האמא הנחמדה וזאת שמוצאת פתרון לכל בעיה, אבל למדתי שמהילדות שלי אפשר ללמוד דברים רבים וגם לפתח ולחדד את היצירתיות שבי, זאת שלרוב אני לא זוכרת שקיימת בי

עוד מהבלוג של חולמת בהקיץ

תצוגה מקדימה

שיעורים לחיים מעובדי נקיון

הבוקר בעודי ממהרת לגנים לשים את הבנות. נתקלתי במחסום בלתי עביר. משאית זבל חסמה את המעבר ולא נותר לי אלא לעצור את מרוצת החיים ולהמתין שתעבור. בינתיים כדי להעביר את הזמן התבוננתי בעובדי הניקיון המסיעים את הפחים למקומם על יד...

תגובות

פורסם לפני 7 years

לזכור את עצמי...

להספיק לארגן את הבית, להשקיע בגדולה, לטפל בקטנה ועוד ועוד ובתוך כל זה לזכור גם את עצמי. בראש ובראשונה לישון ולאכול משימות לא פשוטות שבימי הרווקות כלל לא הטרידו את מוחי. מי היה צריך אז אוכל או שינה? אני לא! בקלות יכולתי...

תגובות

פורסם לפני 8 years

יום הולדת, יום של חשבון נפש...

ביום שישי נזכרתי שבשבת יהיה יום ההולדת הלועזי שלי (אני חוגגת את העברי לרוב, אבל מאמינה שגם ללועזי יש משמעות) בשבת כבר שכחתי מזה, אולם נראה שהמוח שלי לא שכח, כי בלי לשים לב גיליתי שהיו לי מחשבות לא פשוטות על החיים, על הדברים...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה