הבלוג של רחל מולא נצר

מילים, צבעים ומה שביניהם

בת 44, נשואה לעמית, נטורופת, ואמא של נוה, נעם וכרמל. מעצבת גרפית במקצועי והבעלים של סטודיו לעיצוב והשראה בעסקים - ״רחל מולא נצר - פתרונות יצירתיים לקידום עסקים״ ותושבת טריה יחסית בפרדס חנה. כבר שנים חולמת ורוצה להגשים... +עוד

בת 44, נשואה לעמית, נטורופת, ואמא של נוה, נעם וכרמל. מעצבת גרפית במקצועי והבעלים של סטודיו לעיצוב והשראה בעסקים - ״רחל מולא נצר - פתרונות יצירתיים לקידום עסקים״ ותושבת טריה יחסית בפרדס חנה. כבר שנים חולמת ורוצה להגשים חלומות ולא העזתי, עד שזה כבר לא יכלו לחכות. אז עכשיו - מגשימה לאט לאט ורוקמת את החלומות שלי למציאות. אחד החלומות הוא סטארטאפ, שנמצא עכשיו בשלבי העיבור הראשונים שלו. ההתחלה של ההתחלה של ההתחלה, וזה קורה לצד ניהול עסק שעובר שינוי גדול, אחרי שנים רבות כל כך. ויש את חלום התיאטרון, ועיצוב מוצרים, ולימודים ו... בלי עין הרע, יש לא מעט. אני מקווה שזה יעניין אתכם (:

עדכונים:

פוסטים: 1

החל מנובמבר 2010

02/10/2015

naama

נעמה הנקין וקישוט שהיא עיצבה לסוכה.

 

היום אני בעיקר עצובה.

מאתמול בלילה, אחרי חצות, כשהגענו מירושלים וראיתי את הידיעות על הירצחה של נעמה הנקין, אני פשוט לא מצליחה לצאת מזה.

עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי.

לא, לא הכרנו אישית. היינו חברות בקבוצת פייבוק עיסקית, גם היא מעצבת גרפית, והעשיה שלה מאוד הרשימה אותי – היזמות, המקצועיות, העבודות היפהפיות. ולמרות שלא היתה כאן היכרות אישית – העצב שעטף אותי היום היה גדול כל כך, שבשלב מסויים לא הבנתי מה קורה איתי…

אני חושבת על כל הדברים שאני מתחילה להכניס לחיי ולא מצליחה לעשות כלום. כל כך הרבה שמחה וחיים חדשים יש בהם, איך זה מסתדר עם המוות הנורא הזה? איך אפשר לרקום בזהב כשחיי ילדים רכים נהפכו על פיהם, השחירו במחי יריות אקדח בודדות? איך אני יכולה לשבת ולעצב את האתר המדליק שלי, שיש בו כל כך הרבה שמחה וצבע, כשהרצח הזה ברקע? זה נראה לי לא מוסרי…

כן, אני יודעת – צריך להמשיך לחיות! צו החיים חשוב וחזק מכל צו אחר. ובכלל – לא מדובר כאן במישהי קרובה, אז מה קורה לי? איך זה שהעצב לא עזב אותי אחרי שעות ספורות והוא ממשיך ללוות אותי?

אין לי לזה תשובה…

בחלק מהיום חשבתי שהסיבה נעוצה באצילותה של נעמה – דמות עדינה אך תקיפה, מנומסת אך אסרטיבית, צנועה אך מקצוענית. ואני הרי כל כך מעריכה אצילות! אני כל כך מעריכה אנשים שסוללים את דרכם בחיים בעדנה ועם זאת בהכרה ברורה בערכם הרב. אני שואפת להיות כזו בעצמי, הרי, ואני כל כך אוהבת אנשים שהם כאלה!

בחלק אחר של היום אמרתי לעצמי שזה בגלל האכזריות שהיתה שם והילדים שראו את הוריהם נרצחים. אבל היו כבר מקרים כאלה בעבר, לא הגבתי אליהם העוצמה הזאת. בכיתי וזה עבר ועכשיו זה פשוט לא עובר. ואז אמרתי לעצמי שזה הגיל שלי – ההבנה שהחיים יכולים להגמר בשניה אחת בלתי צפויה והחשיבות של להנות מכל רגע ולאהוב כל רגע – וכמה הניגודיות בין זה לבין המוות הזה גדולה כל כך ומעציבה כל כך.

ועכשיו אני חושבת שזה קצת מכל דבר – אני עצובה בגלל כל הסיבות הללו יחד, אני עצובה כי הפעם השם שעל מסך הטלוויזיה נגע בחיי והשפיע עליהם, אני עצובה כי רצח נתעב זה דבר עצוב. פשוט כך.

אני מקווה שמחר, כשאקום, העצב ידעך ולו קצת, ויאפשר לי להיות אני, כי באיזשהו מקום בראש אני זוכרת שיש לי הרבה חלומות להגשים, הרבה רגעי יופי ושמחה לבלות עם ילדיי, הרבה אנשים שאני אוהבת ורוצה לחלוק איתם את המשך חיי. ולשם כך העצב הזה צריך ללכת ולהניח לי.

לילה טוב ושבת שלום.

עוד מהבלוג של רחל מולא נצר

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה