לא רק בגלל המוסיקה…

זה  התחיל בצעקות מהקהל, בהתחלה חשבנו שזה חלק מהמופע ואוטוטו יכנס איזה סלבס ויעשה סטנד אפ אבל מנצח התזמורת נגש למקרופון ואמר שהוא התכונן להרבה תרחישים אבל לא לזה והתברר שזה באמת מישהו מהקהל שהצלם של המופע הסתיר לו והוא החליט ממש לא לשתוק ובקיצור לצרוח וזה גם עזר לו ואז זה התחיל.. וגם המשך הערב לא היה בשום צורה סטדרטי או צפוי. מנצח שרוקד עם התזמורת, זמר ששר את תפקידי האופרה של הגבר, האישה והאבא, קטע מסרט של האחים מרכס, קטע פסנתר בארבע ידיים, שני כובעים ואקרובטיקה מטורפת של הנגנים –  זה רק חלק מהקונצרט האחרון של הפילהמונית בג’ינס שהיה לי מזל גדול שנקלעתי אליו.

הגענו במקרה, אמא שלי לא יכלה והעבירה אלינו את הכרטיסים שלה ושל בן זוגה. מוסיקה היא בפירוש טעם החיים לדעתי. לא משנה איזה ז’אנר אתהם אוהבים, מוסיקה היא בהחלט משהו שחודר ללב ולנשמה, משנה מצב רוח, מוסיף אווירה ולפעמים לא פחות מפותחת את הצ’אקרות בדרך שלא ציפית וזה מה שקרה לי בקונצרט ביום חמישי האחרון.

נגני הפילהמונית הופיעו בג’ינס, כיאה לשם הסדרה ועל הבמה עלה מנצח צעיר בשם עומר מאיר ולבר, וואהו איזה כשרון מטורף. הוא מנצח על התזמורת מנגן באופן מופלא בפסנתר ובאקורדיון, כן כן.  לקינוח הוא נתן לנו קטע  עם התזמורת הפילהרמונית שלא ברור איך עד היום לא הפכו את האקורדיון לכלי סולני בכל קונצרט, מדהים.

מדי פעם הצטרף אליו דוד זכה, שהוא כינה אותו דודי שעובד איתי בסימפויינט רעננה. עוד כשרון מדהים שגם שר, מנצח ומנחה. הוא נתן סטנד אפ קצר על ההבדל בין האופרות של ורדי ורוסיני וניסה להסביר מה קורה באופרה ושזה לא סתם צווחות שבר באיטלקית, באמצע הוא גם שר תפקידים מתוך האופרות, גם של טנור, גם של סופרן וגם של בריטון,  על  התזמורת שליוותה אותו ניצח כמובן עומר מאיר ולבר המנצח שלא שכח לשלוף ולירות באקדח צעצוע במקום הנכון.

שיתוף הפעולה בין דודי ועומר לא נגמר כאן, לאחר הקרנת קטע קצר מסרט של האחים מרכס שבו האח שמנגן בפסנתר – צ’יקו( לא רק שהצחיק אלא גם ניגן באופן מופלא) והאח האילם – הארפו.  לצערי לא קלטתי את שם הסרט.  מיד לאחריו ניגנו דודי ועומר בפסנתר אחד את הסימפוניה החמישית של בטהובן לשני פסתרים תוך שהם מחליפים כובעים, מקומות, שמים ידים מעל ומתחת לשני ובכלל מבצעים לא רק נגינה אלא אקובטיקה של ממש  בתיאום מושלם ביניהם ובינם לבין התזמורת – לא יאומן!.

עוד הופיעו  בערב הזה זוג האחים קפוסון- שני אחים צ’ילן וכנר, אמנים בינלאומיים, שזה לא הפעם הראשונה שלהם בישראל הם הופיעו בקטע של סן סנסן שגם הוא היה פשוט מופלא.

זה היה ערב מפתיע, משמח, מרגש, אפילו בקהל היו מי שהגיבו בנביחות ובקריאות  ולא רק במחיאות כפיים סוערות –   זה היה סיום מדהים לשבוע עמוס וטען אותי באנרגיות חיוביות לסוף השבוע  שחויות ממנו אספר בפוסט נפרד.

בסוף הערב, בן הזוג שלי שתמיד לא מבין למה אני חושבת שפרקטיות או כסף הם סיבה לבחור במקצוע, אפילו הוא אמר, עדיף להרויח הרבה פחות כסף ולהצליח לגרום לאנשים כזה אושר תוך שאתה פשוט נהנה ממה שאתה עושה וכל מי שהיה על הבמה בערב הזה, נראה שמאוד נהנה ממה שהוא עושה ונותר לנו רק להודות לו  על חויה מדהימה שתשאר אתנו לאורך זמן.