הבלוג של רחל הזנפלד

rachelhas – רחל הזנפלד משנה את כללי המשחק

מחפשת השראה ממקומות צפויים וצפויים פחות,יוצרת תקשורת שיווקית מנצחת ובעיקר אוהבת להיות עם הטובים

עדכונים:

פוסטים: 97

החל מאפריל 2013

סלונה

ממש לפני הגיוס לצבא, עוד הייתי תמימה והאמנתי שניתן לפתור את  היחסים המוזרים  שלי עם אימא שלי ע”י הליכה לפסיכולוגית.  זה נגמר  באכזבה גדולה, ויחסי עם אימא שלי לא הפכו לבריאים וטובים עד לרגעים אלו ממש.  דבר אחד כן לקחתי מהפסיכולוגית ההיא, לא משנה אם אתה עשיר או עני, בת טיפש עשרה או אישה בשנות הארבעים הכאב הוא אותו הכאב גם אם לכל אחד הוא נגרם מסיבות אחרות. מה שמשתנה בכל זאת היא העוצמה. כמו שאגרוף באף כואב יותר מסטירה מצלצלת (בד”כ או תלוי ממי) כך לכל אחד ואחת  יש תחושה אחרת של עוצמת הכאב. אצלי העצבים חשופים והכאב מורגש בעוצמה חזקה, גם בדברים שאחרים כלל לא חשו בהם.

המבנה האישיותי (ואולי גם הפיזי ) שלי וכנראה עוד אי אילו דברים שחויתי ,הפכו אותי לסופר רגישה, קל מאוד להכאיב לי עד דמעות. לא רק שאין לי עור של פיל יש לי בקושי דף אורז דקיק.  זה לא רק רע,  אני גם חשה מיד בכוונות טובות (אמיתיות) ובטוב לב  ובנדיבות.  הדמעות מדברים מרגשים לטובה או לרעה הם חלק ממני מילדות ועד עתה.  בכאב יש משהו מאוד פשוט ומזוכך ולכן הוא גם המנוע להרבה מאוד סיפורים נפלאים. הרבה סופרים הם אנשים שפשוט כאב להם. אני גיליתי שאלו שמצליחים בכתיבתם להביע את התחושה המזוככת הזו של הכאב, מרתקים אותי וכמובן מרגשים אותי (למרות שזו לא באמת חוכמה גדולה).

הסופרת   רייצ’ל ג’ויס  בספר “שתי שניות”  הצליחה בכך לדעתי  מעל ומעבר. זאת הפעם הראשונה מכל הסרטים והספרים שבהם הייתה דמות עם התנהגות אובססיבית  שממש הצלחתי להבין את כאבה ותחושת חוסר האונים הנוראית שהיא חיה איתה מילדות ועד לבגרות, היא נגעה בנקודות הכאב שלי  והספר הזה מומלץ, לדעתי, לכל מי שלא מפחד להתרגש ולהרגיש משהו אחר.  באופן די מפתיע או שלא,  כי אחרי שגילו לך משהו פתאום אתה מופתע שלא הבחנתו בו קודם, גיליתי שחברה לכיתה מהתיכון סובלת מההפרעה של התנהגות אובססיבית ונאבקת בה כבר שנים.  אני מניחה שהגילוי היה בעיקר מביך אותי ולא מובן לי לפני קריאת הספר. משהו מהתמודדות שלה אני יכוה להבין בעיקר בזכות הספר הזה.  בלי ועם קשר סרט מצוין בנושא הוא ‘הכי טוב שיש’ עם ג’ק ניקולסון והלן האנט

“בת ההרדוף”  של צ’טרה בנרג’י דיוואקרוני  הוא בוליווד במיטבה.  אבל גם מי שלא אוהב טלנובלות דביקות יהנה מהספר ולו בשל  התיאורים המופלאים של הודו. הודו האקזוטית על הפערים והניגודים התהומיים שבה, באה לידי ביטוי גם בקיצוניות הרגשות של הגיבורים. הכאב משחק תפקיד ראשי אצל כל אחת מהדמויות בסיפור, כאב הפרידה, כאב האובדן, כאב האכזבה ועוד ועוד מיני כאבים או אולי סיבות אחרות לאותו הכאב. בדרך כלל קשה להזדהות איתם כי הם נעלמים בסיפור מהר כפי שהופיעו אבל זהו חלק מהקסם של הספר הזה. לא תמיד צריך לבכות, לפעמים זה כיף לדעת שהסוף בטוח יהיה טוב.

שני הספרים האלה כל שונים אחד מהשני, את שניהם קראתי בנשימה עצורה. אחד, מפוחדת כולי ממה שקורה לג’ים מ”שתי שניות” והשני, בציפיה דרוכה לסוף הטוב של  סיפורה של קורובי רוי , הלוא היא נערת ההרדוף.

 

עוד מהבלוג של רחל הזנפלד

תצוגה מקדימה

צחקתי, דמעתי,ובקיצור התרגשתי בזכות אסנת וישנסקי עם החיים זה הכל!

במוצאי שבת, ממש לפני פרוץ השנה החדשה, הוזמנו בעלי ואני לחנוכת בית של חבר ותיק של הבן זוג,  נאמר לנו שגם אסנת וישנסקי תהיה שם ותתן איזה קטע אז נא להגיע לפני תשע. צייתינו. את אסנת וישנסקי כמובן שזכרנו והכרנו, כמו כל מי שבגילנו...

תצוגה מקדימה

לעולם לא נגמרות המילים על אהבה....

בשנה הראשונה בלימודי התואר בקולנוע, אחד המרצים אמר לנו שדבר ראשון שנוציא מהראש הוא שאנחנו הולכים לכתוב משהו מקורי כי יש סיפור אחד בעולם כולו והוא מסופר מאז ימי התנ"ך. שני אנשים שרוצים להיות יחד ולא מצליחים לממש זאת,...

תצוגה מקדימה

ליידי לייק - סיפור מתח עכשיוי מאוד!

ליידי לייק של יובל אברמוביץ' הוא קודם כל ספר חמוד להפליא, עם עלילה קולחת וכייפית לקריאה. אני חייבת לציין שמי שמטריח את עצמו לכתוב הקדשה אישית  על כל ספר שנשלח לאחת הבלוגריות, בכתב ידו , כבר  מעודד מאוד לקרוא את הספר וכבר...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה