מתי תהפוך דירה שנרכשה לפני החתונה לדירה משותפת?

בחורה עם מחשב נייד

אחת הסיבות העיקריות לכריתת הסכם ממון בטרם נישואין הינה הרצון להגן על דירה שרכש אחד מבני הזוג לעתיד או שקיבל במתנה במהלך הרווקות, ונרשמה על שמו בלבד. האם די בעצם הנישואין והמגורים יחדיו באותה דירה, אשר רכישתה קדמה כאמור לנישואין, ולעתים אף לעצם ההיכרות, כדי להטמיע את הדירה במצבת הנכסים המשותפים של הבעל והאישה, באופן שבני הזוג יחלקו בה שווה בשווה לעת גירושין? מכוח מה בעצם הופך נכס נפרד לנכס המצוי בבעלות משותפת? לעתים קרובות, מקור הדירה הוא במתנה מההורים, בירושת קרוב משפחה או בנישואין קודמים, מהם נולדו בוודאי ילדים, אשר בעל הדירה שואף להוריש אותה להם בבוא היום.

כידוע, מי שנישא לפני 1.1.1974 חלה עליו חזקת השיתוף, שהינה קונסטרוקציה משפטית שנוצרה ע"י בתי המשפט, ההופכת נכסים נפרדים ובלתי משותפים למשותפים. לפי חזקת השיתוף, גם נכס שהתקבל על ידי אחד מבני הזוג במתנה, או בירושה, או שהיה רשום על שמו מלפני החתונה, יכול להפוך לנכס משותף. התנאים לכך הם אורח חיים תקין פחות או יותר, ללא קרע או פירוד של ממש, ומאמץ משותף בהיבט הכלכלי. אשר למי שנישא לאחר המועד הנ"ל, חל עליו חוק יחסי ממון בין בני הזוג, התשל"ג-1973, אשר קובע במפורש כי נכסים שצבר אחד מבני הזוג ערב הנישואין אינם משותפים, ושווים לא יחולק בין הצדדים במקרה של גירושין.  אלא מה, בתי המשפט יצרו מסלול  "עוקף חוק יחסי ממון", ובעצם השוו את דינם של אותם זוגות שהחוק חל עליהם, לדין הזוגות שחלה עליהם חזקת השיתוף, וזאת על פי קונסטרוקציה משפטית שנייה אותה יצרו, הקרויה בשם "כוונת שיתוף".  בתי המשפט עשו שימוש בדינים שונים, כגון דיני השותפויות, דיני השליחות, דיני הקניין, דיני הנאמנות וכו', בכדי להכיר בכוונת שיתוף לגבי נכסים ספציפיים, אותם נכסים אשר חוק יחסי ממון החריג מהסדר איזון המשאבים, קרי מן השיתוף הזוגי.

מאז ומתמיד שאפו בתי המשפט ליצור צדק חלוקתי וליצור במידת האפשר שוויון הזדמנויות בין בעל ואישה שדרכיהם נפרדות, וזאת גם במקרים בהם גם כאשר נישאו היה קיים מראש פער כלכלי ביניהם. כך הוא בעיקר ביחס לדירת המגורים של המשפחה, אותה כינו בתי המשפט בשם "גולת הכותרת של חזקת השיתוף", וניתן לומר כי השופטים יצאו מגדרם כדי להכיר בה כנכס משותף. אף לגבי כוונת שיתוף החלק הארי של הפסיקה עסק בדירת המגורים של המשפחה, וזאת במיוחד במקרים בהם הדירה מומנה ע"י צד אחד בלבד, רובה או כולה, וכן נרשמה רק על שם אותו צד.

מימון רכישת הדירה ע"י אחד הצדדים, או מערכת יחסים רעועה ובלתי יציבה, באלו בלבד לא היה די על מנת למלט את הנכס מגורל השיתוף. בתי המשפט אינם דורשים מערכת יחסים הרמונית כתנאי לשיתוף, ודי להם ביחסים "סבירים", גם אם היחסים ידעו עליות ומורדות, כדי להפוך דירה שהביא אחד מהצדדים לנישואין למשותפת. לכאורה, אין די בעצם הנישואין, בצירוף עובדת המגורים בדירה, על מנת להפכה מנכס חיצוני לנכס משותף, אלא שבתי המשפט, הרואים בדירת המגורים את הנכס העיקרי של בני הזוג (ולעתים ממילא זהו רכושם היחיד), מרבים למצוא ראיות נוספות על מנת להתבסס עליהן ולהפוך את הדירה למשותפת.

לעתים, השיתוף בנכסים אחרים ייחשב למעיד על שיתוף גם בדירת המגורים. השקעה כספית בדירה מצד בן הזוג שאינו רשום כבעלים הינה ראיה משמעותית שתצביע כי גם לו מגיעה בעלות. הוא הדין במימון משותף של קניית הנכס, גם אם לא בחלקים שווים. אם התרומה של אחד הצדדים, או של הוריו, לא עלתה על אחוזים בודדים מהנכס, היא לא תיצור שיתוף. הקמת עסק משותף, טיפולי פוריות, נטילת הלוואות יחדיו, החזקת חשבונות בנק משותפים, כל אלו מצביעים על אורח חיים הכולל בחובו כוונת שיתוף.

שתי ראיות הינן בעלות כובד מכריע בבואן ללמד על שיתוף בין בני זוג – תשלום המשכנתא עבור הדירה ממקורות משותפים, או ביצוע של שיפוץ או הרחבה של הדירה, בעלות משמעותית. הוכחת תנאים אלה או אחד מהם תסייע רבות להצלחה בתביעה לשיתוף באותה דירה. הוספת חדרים או אף קומה תחשב לתוספת בנייה משמעותית. לא כך הוספת מרפסת בלבד, או שיפוץ "קוסמטי" במהותו. אם אחד הצדדים, או הוריו, נשאו לבדם במלוא החזרי המשכנתא – יש בכך ללמד כי אין הדירה משותפת.

קנויה חשיבות לאורך הנישואין, ולמשך התקופה בה התגוררו הבעל האישה באותה דירה. מעיון בפסיקה האחרונה נראה כי בתי המשפט נוטים להתחשב בפרקי זמן של 10 שנים ומעלה של מגורים. תקופה קצרה יותר לא בהכרח תספיק כדי להעיד על שותפות. הולדת ילדים משותפים תוכיח אף היא נטייה לשותפות נכסים. ריבוי משברים בחיי הנישואין, עד כדי ניהול הליכים משפטיים, עשוי לשלול שיתוף.

לסיום יאמר כי הדרך היחידה הוודאית להחרגת דירה, או רכוש אחר כלשהו, מכלל שיתוף הנכסים, הינה לערוך הסכם ממון באמצעות עורך-דין מומחה בדיני משפחה, ולאשר אותו לפי דרישות הדין. רק הסכם ממון יעמוד איתן בפני הפסיקות המשתנות  של בתי המשפט, ואף כנגד שינויי החקיקה המתפרסמים מעת לעת, וייצור וודאות משפטית מלאה בדבר גורלם של הנכסים הנפרדים של בני הזוג.

עו"ד אודליה אלטמן
אודליה אלטמן, עורכת דין ובעלת משרד עצמאי כ-28 שנה. עו"ד אודליה אלטמן עוסקת בדיני משפחה, כגירושין וירושה: צוואות, הסכמי ממון, מזונות, משמורת, חלוקת רכוש, אבהות, ידועים בציבור, פונדקאות ועוד. בנוסף לעבודתה משתתפת אודליה אלטמן כדרך קבע בתוכניות הטלויזיה והרדיו השונות ומשתפת את קהל הצופים והמאזינים בסוגיות מתחומי עבודתה.