הבלוג של רחל הזנפלד

rachelhas – רחל הזנפלד משנה את כללי המשחק

מחפשת השראה ממקומות צפויים וצפויים פחות,יוצרת תקשורת שיווקית מנצחת ובעיקר אוהבת להיות עם הטובים

עדכונים:

פוסטים: 91

עוקבים: 7

החל מאפריל 2013

unnamed

unnamed (1)אז ככה, הדברים שיכתבו להלן הם על דעתי ודעתי בלבד, אבל למה בכל זאת כדאי לקרוא מה יש לי להגיד? כי: אני אמא לשלושה ילדים בגילאים שונים ומאוד מאוד אוהבת את הפעילויות מחוץ לבית הספר ולכן הילדים שלי היו בכל החוגים כמעט באזור מגורי, שהוא לא תל אביב אבל קרוב.

נתחיל מהגברת הצעירה, כיום בת תשע, יפיפיה קופצנית, חסרת מנוחה שמשתעממת מהר וממש לא ברור לה למה יש בעולם התייחסות כלשהי לילדים/אנשים שהם לא היא. הגברת הולכת לבית ספר יסודי חביב ביותר ‘יעקב כהן’, לא על שם הסטנדאפיסט, זה היה גם שמו של ראש המועצה הראשון של קרית אונו. בבית הספר שלה יש כל כך הרבה ימי פעילות בנושאים שונים, בשנה אחרונה היה יום בשבוע שהופעל כולו ע”י חברות חיצוניות שמעבירות חוגים – תל”ן. לאט לאט שמתי לב שהילדה לא ממש לומדת חשבון, עברית ואנגלית אלא יותר את אמנות הדיבייט, חידות חשיבה, אורגמי ועוד. במקביל אמא שלה, אנכי, עדיין חיה בתפיסה המיושנת, כפי הנראה, שבבית הספר, יסודי בפרט, לומדים את הבסיס לכל המקצועות שאמורים לשרת אותך אח”כ בחיים לדוגמא: חשבון, קריאה ועוד, ואחה”צ הולכים לפעילות אחרות שהיית מעוניין להתנסות בהם כגון: ריקוד, יצירה וכו’.

בנוסף, כפי שאמרתי, הילדה חסרת מנוחה כך שלקחת אותה לחוג טניס, מדעים ועוד אחר הצהריים זה די הדרך היחידה להשאר שפויים. מצד שני עם מי ומתי היא בדיוק תלמד חשבון, נגיד? השאלה הזו נותרה לא פתורה.

אבל מה בכל זאת הייתי רוצה שהיא תפיק מהחוגים, קודם כל תמצא את הספורט שלה. בשנים האלה, כדאי למצוא למה הילד/ה הכי מתחברים, כי, ואת זה למדתי מאחיה ואחותה הגדולים, מכיתה ה’, פחות עוד יותר, חוגי הספורט הופכים לאינטנסבים יותר, למקצועניים, מתחילה השתייכות לנבחרות והתמקצעות (מוגזמת לטעמי) בכל סוגי הספורט והריקוד ומהר מאוד ילד שלא מצא עצמו מפסיק לעסוק בפעילות גופנית שאינה בהיה במסך כלשהו. הגדול שלי, הוא יחסית גבוה ושיחק כדורסל תקופה יפה, אבל שזה הפך לחמש פעמים בשבוע, זה היה גדול עליו אבל לפחות הוא ממשיך בחדר הכושר ולשחק בזה עם חברים כי הוא מצא שזה המשחק שהוא אוהב. הוא ניסה ג’ודו וכדורגל והתביית על כדורסל. עם השניה לא מספיק התמדתי בחיפוש הפעילות שתתאים לה ועכשיו היא בגיל 15, עוד מעט, בלי שום פעילות גופנית. למזלה היא מאוד רזה, אבל זה פשוט לא בריא ולא חברתי.
אחותם הקטנה הקופצנית והתחרותית הופנתה על ידי לטניס, שנראה שמתיישב עליה טוב אבל בגדול וזה מתייחס לכל החוגים,שאת גרה בפרברים באיזשהו שלב ממצים את האופציות למדריכים ולאחר אכזבה בשנה שעברה מכך שהמדריך, בלי שמירה צמודה של אמהות, פשוט לא עשה איתן(הן היו קבוצה של בנות) כמעט כלום, לא ברור מה אני אעשה השנה.
וזה מביא אותי, לנקודה מאוד חשובה בבחירת חוגים. הרצינות שבה  המדריך/החברה שמפעילה אותם מתייחסים לעניין. יש המון חלטורות, באזור שלנו כמות הילדים אסטרונומית ולכן אתה צריך להנמיך מאוד ציפיות כי הורים מאוד רוצים חוג ליד הבית, אז כל דבר כמעט זוכה להרשמה די מסיבית. גם אם המדריך בחוג הריקוד הוא טוב, אז לרוב תהיה מחליפה, אין לו יכולות ארגון ואז המון שיעורים יתבטלו, וכו’.
יש המון הבטחות בתחילת השנה, רובן לא מתקימות. שהלכנו לחוג בישול, כי זה היה קרוב ונשמע כיף, נאמר שהם ילמדו להכין מזון בריא ויתנסו במגוון מאכלים מלאומים שונים. הרוב לא היה בדיוק בריא, בעיקר קינוחים, רוב המדריכים לא הוכשרו לדבר איתם על כלום מלבד שלבי ההכנה, אפילו לא מילה שתיים על מקור המאכל וכו’. זה מה שנקרא חוג העברת זמן ולצערי 99% מהחוגים הם כאלה וכדאי לדעת זאת מראש ולהתייחס לכל הבטחה מעבר לזה כאופציה שאולי תתקיים באחת הפגישות בחוג או שלא.
לכן גם מאוד מומלץ לבדוק איזה חוגים ממשיכים שנה אחר שנה ולחפש המלצות מהורים אחרים שכבר ניסו אותם. חוג מדעים שהלכנו אליו בהחלט ניסה להיות הרבה מעבר להעברת זמן, כולל ניסויים מגניבים, משהו בטח נקלט. מקווה.
מבחינתי, חשיבות שניה של החוגים היא חברתית, הכרות עם ילדים שהם לאו דווקא אותם הילדים מהכיתה. זה מוכיח את עצמו שוב ושוב אצל כל אחד מילדיי, גם אם לא נוצרות חברויות קרובות מדי, נוצרם קשרים שבדרך כלל עוזרים אח”כ במעבר לחטיבה ולתיכון, בפעילויות שונות וכו’. זו סיבה מספיק טובה לרשום ילד לחוג כלשהו.
מוסיקה- אני חושבת שמחקרים רבים הוכיחו את השפעתה החיובית של למידת הנגינה אצל ילדים. זה לא קשוור לכשרון או יכולת או האם הילד יהפוך למוסקאי או לא. זה מלמד שאם מתאמנים משתפרים (בצורה יותר מהירה מספורט), זה פותח את המוח ומאפשר להתמודד עם רגשות בצורה אחרת ואם כל הביקורת שיש לי על הקונסבטריון אצלנו והעלות הגבוהה מאוד של חוגי נגינה, שילוב הילדים בהרכבים מוסקליים ותזמורת נוער זוהי דרך להעניק להם, לטעמי, קבוצת השתייכות איכותית ולמידה על היכולות שלהם בסביבה מגינה (האם אתה אוהב להתבלט, איך אתה מצליח לעשות זאת או לחילופין איך אפשר להשתלב גם בלי להיות המוביל ועוד). להפיק צליל, להצליח לנגן מנגינה זו הרגשה נהדרת, גם אם זה רק בחלילית וגם אם זה רק יונתן הקטן. אני בהחלט ממליצה בחום, הילדים שלי מנגנים בכלי נשיפה (קלרינט, סקסופון וחלילית), שהם מנגנים הם לא יכולים לריב. שהם מנגנים הבית נמלא במנגינה במקום בריבים וצעקות. כן, ההתחלה קשה אבל מנסיוני, ההתמדה משתלמת.
לסיכום: חוגים זה לא חובה, חוגים זה די יקר אבל אם החלופה היא ישיבה של שעות מול הטלוויזיה אני מאמינה שכדאי לנסות ולמצוא את החוגים שיתרמו לילד שלכם את המשהו הנוסף, עוד קצת חברים, עוד קצת תחושת הצלחה, דרך לחיות בריא יותר ועוד. אני בהחלט מתלבטת אם לא צריך לקרוא לחשבון חוג ולהחליף אותו אצל הבת הקטנה שלי וגם אצל הגדול שהתיכון לא בדיוק מלמד אותו, אבל אין לי ספק שזה טרנד שיכול להצליח לאור “צורת הלימוד” המתקיימת במערכת החינוך שלנו. לקלוע בול עם חוג זה לא תמיד הולך, אבל בהחלט כדאי לנסות. מקסימום עד מרץ עוד אפשר לבטל.

עוד מהבלוג של רחל הזנפלד

תצוגה מקדימה

צחקתי, דמעתי,ובקיצור התרגשתי בזכות אסנת וישנסקי עם החיים זה הכל!

במוצאי שבת, ממש לפני פרוץ השנה החדשה, הוזמנו בעלי ואני לחנוכת בית של חבר ותיק של הבן זוג,  נאמר לנו שגם אסנת וישנסקי תהיה שם ותתן איזה קטע אז נא להגיע לפני תשע. צייתינו. את אסנת וישנסקי כמובן שזכרנו והכרנו, כמו כל מי שבגילנו...

תצוגה מקדימה

לעולם לא נגמרות המילים על אהבה....

בשנה הראשונה בלימודי התואר בקולנוע, אחד המרצים אמר לנו שדבר ראשון שנוציא מהראש הוא שאנחנו הולכים לכתוב משהו מקורי כי יש סיפור אחד בעולם כולו והוא מסופר מאז ימי התנ"ך. שני אנשים שרוצים להיות יחד ולא מצליחים לממש זאת,...

תצוגה מקדימה

ליידי לייק - סיפור מתח עכשיוי מאוד!

ליידי לייק של יובל אברמוביץ' הוא קודם כל ספר חמוד להפליא, עם עלילה קולחת וכייפית לקריאה. אני חייבת לציין שמי שמטריח את עצמו לכתוב הקדשה אישית  על כל ספר שנשלח לאחת הבלוגריות, בכתב ידו , כבר  מעודד מאוד לקרוא את הספר וכבר...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה