הבלוג של רחלי ראובני - "מדברימיניות"

רחלי ראובני

מטפלת מינית מוסמכת, פסיכותרפיה אינטגרטיבית cbt. www.intimiut.com התמחיתי בטיפול מיני במרפאה לטיפול זוגי ומיני בבית חולים מאיר בכפר סבא וכיום במרפאתם של ד"ר רונית אלוני ופרופ' רפי חירותי בתל אביב. מומחית בטיפול מגדרי,... +עוד

מטפלת מינית מוסמכת, פסיכותרפיה אינטגרטיבית cbt. www.intimiut.com התמחיתי בטיפול מיני במרפאה לטיפול זוגי ומיני בבית חולים מאיר בכפר סבא וכיום במרפאתם של ד"ר רונית אלוני ופרופ' רפי חירותי בתל אביב. מומחית בטיפול מגדרי, מיניות האדם, טיפול בגברים ונשים סביב משברי חיים הקשורים למגדר. טיפול בחרדות על כל גוניהן. מנהלת ומקימת תכנית דו שנתית בלימודים מתקדמים בטיפול מיני, אוניברסיטת חיפה. מלמדת ומכשירה נשות ואנשי מקצוע בתחום המיניות והחינוך המיני. בעלת קליניקה פרטית בחיפה [email protected] 054-2229696

עדכונים:

פוסטים: 7

החל מאוקטובר 2012

הם עושים מין. זו עובדה. גם אם כהורים קשה לנו להאמין שהילד הקט שלנו כבר עושה אהבה (במקרה הטוב, כן) ואם זו בת אז אפילו יותר כי הדבל סטנדרט לא עזב את הארץ. ההיגיון היחידי שיש בכך הוא שנערות חשופות יותר למחלות מין. בארץ בכל הקשור להתחלת קיום יחסי מין, מדוח כנסת בנושא עולה שרוב הנוער החילוני מתחיל לפני גיל 17. כ 30% מהם לפני גיל 15. ולרוב לא משתמשים באמצעי מניעה. מה אנחנו יכולים לעשות עם זה? או האם בכלל? התעלמות היא אף פעם לא פתרון מוצלח. זה לא יעלם.

03/10/2012

הם עושים מין. זו עובדה. גם אם כהורים קשה לנו להאמין שהילד הקט שלנו כבר עושה אהבה (במקרה הטוב כן) ואם זו בת אז אפילו יותר כי הדאבל סטנדרט לא עזב את הארץ. ההיגיון היחידי שיש בכך הוא שנערות חשופות יותר למחלות מין.

הנערות שמגיעות אליי, במסגרת עבודתי כמנהלת  סניף של העמותה א.י.ת.כ.ם “דלת פתוחה”, לרוב לא מספרות לאמהות ולאבות. להורים לרוב אין מושג שהנער החמוד והבת התמימה מקיימים יחסי מין, בעלי עבר של פרטנרים, הריונות לא רצויים, הפסקות הריון ובמקרים גם נושאים עמם מחלת מין.

בארץ כמעט ואין חינוך מיני. לא במערכת החינוך ולא בבית. פרט לבתי ספר בודדים כשהדבר נתון לזיקתה או לתחושת המסוגלות של היועצת או המחנכת. לצערי לא מספקים להן מספיק כלים לעשות כן. ולרוב כשיש שיח על מיניות, מדבר על הסכנות והסיכונים. זה אפילו מפתה ומגרה אותם למרוד “לדפוק את המערכת”. גם אני שותפה לזה. לפעמים אומרת לעצמי “עדיף את זה מאשר כלום”. זו האמת.

ויש על כך וויכוח, קראתי על הטיעונים נגד ובעד השיח על מיניות, דובר רבות וגם נחקר לא מעט בארצות הברית  ועיקרו-

האם שיח על מיניות יגרום למתבגרים לעשות יותר? אז יש שחושבים שכן. שהשיח “יעורר יצרים לא רצויים”, “יכניס להם רעיונות לראש”.

מחקרים מראים אחרת.

בני נוער שמקבלים מידע על מין, לוקחים יותר אחריות ופחות מסכנים עצמם בהריונות לא רצויים ובמחלות מין. אפילו בארה”ב השמרנית הבינו את זה ומאז שאובמה עלה לשלטון החלו בשיח מקדם מיניות בריאה במקום השיח שקידם הינזרות ממין. הבינו שלהגיד להם להתנזר, מביא לתוצאה ההפוכה ולהתנהגות מינית מסכנת. מה זה עושה להן\ם מבחינה אישית רגשית, להתפתחות האישיות שלהן\ם, לביטחונן\ם העצמי. בארץ טרם נחקר.

בארץ בכל הקשור להתחלת קיום יחסי מין, מדוח כנסת בנושא עולה, שרוב הנוער החילוני מתחיל לפני גיל 17. כ 30% מהם לפני גיל 15. ולרוב לא משתמשים באמצעי מניעה.

מדיווחי משרד הבריאות, כ 20 אלף נשים עוברות הפסקת הריון בכל שנה, מתוכם כ 13% נערות ובכל הקשור למחלות מין, אמנם אנחנו נמצאים במיקום סביר ביחס למדינות אחרות בעולם אבל הגרף שלנו עלה דרמטית מתחילת שנות התשעים ועד היום. ביקורים בארצות טרופיות, “הכפר הגלובלי”, מאפשר לזנים של וירוסים ולמחלות שלא היו נפוצים בעבר, לחלחל ולהתרבות גם כאן. הפחתה בשימוש בקונדום מאז שוירוס האיידס הפך ממחלה סופנית למחלה כרונית מאפשרת זאת.

וירוס הפפילומה למשל, (זה שגורם לסרטן צוואר הרחם, זנים מסרטן הלוע ומתווכחים גם לגבי זנים מסויימים של סרטן הערמונית) נפוץ סטטיסטית בארה”ב בקרב כ 80% מהאוכלוסייה. בארץ מדברים על מעל 50%. אמנם לא כל הזנים מסרטנים, אבל לכי תדעי מה יש לך. זהו, שאי אפשר לדעת…!

להבדיל מאיידס ומחלות וירליות אחרות, וירוס הפפילומה הוא כזה שלא ניתן לאבחנו אלא רק אחרי שיש התפתחות של תאים טרום סרטניים. אפשר להתחסן. היום מאפשרים גם לנשים בגירות. יש וויכוח לגבי היעילות של החיסון אחרי ריבוי פרטנרים. מרבית הרופאים ממליצים לאמהות לחסן את בנותיהן.

מפחיד אה?

טוב, זו לא הכוונה שלי. כך גם אני אומרת במפגשים שאני מנחה מול בני נוער. אומרת שאני רוצה לתת להם את הידע, בכדי שידעו איך לשמור על עצמם. אך לא רק.

מדברת על עולמם הרגשי המתפתח, על דימוי עצמי ועל כך שהם רואים עצמם דרך המיניות המתהווה שלהם. על כך שחוויות ראשונות טרם זמנן יכולות לפגוע בתפקוד המיני ועל כך שמין הוא לא בהכרח אהבה ושעלינו לברר קודם עם עצמנו מה באמת אנחנו רוצות\ים. על רצייה של בן\ת זוג או רצייה חברתית.

הפידבק מהם הוא נהדר אך מלווה גם בחוסר בידע ובמידע מהימן. זאת אני חווה בשגרת עבודתי היום יומית.

שואלים אותי “איך יכול להיות הריון? הוא גומר בחוץ”

למה אנחנו לא יכולים לעשות את זה בעמידה כמו שראינו בפורנו? ”

“לקחתי פוסטינור פעמיים החודש האם מותר עוד פעם?”

“כואב לי כשהוא חודר אלי”, אומרת לי נערה בת 15…. ועוד ועוד.

מעציב אותי לשמוע את זה ואני מבינה שהשאלות שלהם משקפות את החברה שבה אנחנו חיים. הם לא הבעיה. בני הנוער הם לא הבעיה.

אנחנו לא ניתן לגיטימציה או נמנע אותה. אין לנו את היכולת לעשות זאת.

המדיה חזקה מאיתנו, הגיל המטורף הזה חזק מאיתנו. העירוב התרבותי בארץ חזק מאיתנו.

יש לנו כוח לתת כלים, לדבר, להנחות ובעיקר להקשיב. לשים גבולות הגיוניים.

נערה פנתה אלי לא מזמן, בת 18 בזוגיות שנה וחצי. חוששת שהיא בהריון לא רצוי. כששאלתי אותה מדוע לא משתמשת באמצעי מניעה, אמרה שאימא שלה לקחה את כרטיס קופ”ח ואוסרת עליה לבקר אצל רופא נשים.

היא בכל זאת קיימה. כי זה טבעי.

ניסתה להיות גלויה עם אימא שלה ובמקום זאת מצאה עצמה במקום מסכן ומסתכן. איך אפשר לקחת אחריות על דבר שאסור לעשות?

גם האימא לא אשמה. כי כשהיא הייתה ילדה, כוסתה באיסורים, לא למדה איך להעביר כאלה מסרים. הטאבו נשאר כמעט כשהיה. ברור שדאגה גדולה יש שם, מהי הדאגה הזו? על איזה שק או מטען חברתי היא יושבת? איפה הנערה בכל הסיפור הזה?

הם עושים מין. זו עובדה. גם אם כהורים קשה לנו להאמין שהילד הקט שלנו כבר עושה אהבה (במקרה הטוב, כן) ואם זו בת אז אפילו יותר כי הדבל סטנדרט לא עזב את הארץ. ההיגיון היחידי שיש בכך הוא שנערות חשופות יותר למחלות מין.

מה אנחנו יכולים לעשות עם זה? או האם בכלל?

התעלמות היא אף פעם לא פתרון מוצלח.

עוד מהבלוג של רחלי ראובני - "מדברימיניות"

Thumbnail

מיניות: נחנך או שנשאיר למדיה לעשות את זה?

המיניות שלנו מתחילה מגיל 0. אולי אפילו לפני, אי שם ברחם, שוטטות יד אקראית שהובילה לתחושה נעימה כתוצאה ממגע באיבר שאיננו עדיין מבינים את חיבורו לגופנו. עם הלידה מתחיל החינוך מיני הראשון. איך הורי הגיבו לכך שנולדתי ממין זכר...

תגובות

פורסם לפני 6 years

"של מי הרחם הזה בכלל?" קצת על הפסקת הריון (ולא על "הפלה")

אז זהו. כשמדובר בהחלטה האם להביא ילד לעולם, בכל גיל, מדובר בהחלטה אישית של האישה הנושאת את ההיריון ברחמה. ושלנו כחברה האם להסתכל על כך כ"הפלה" או על הפסקת הריון. יש וויכוחים על כך. בעיקר סביב נושאי דת ומוסר וגם כמה גישות...