הבלוג של רחלי ראובני - "מדברימיניות"

רחלי ראובני

מטפלת קלינית MSW, פסיכותרפיה אינטגרטיבית ו cbt. התמחיתי בטיפול מיני במרפאה לטיפול זוגי ומיני בבית חולים מאיר בכפר סבא וכיום במרפאתם של ד"ר רונית אלוני ופרופ' רפי חירותי בתל אביב. מומחית בטיפול מגדרי, מיניות האדם, טיפול... +עוד

מטפלת קלינית MSW, פסיכותרפיה אינטגרטיבית ו cbt. התמחיתי בטיפול מיני במרפאה לטיפול זוגי ומיני בבית חולים מאיר בכפר סבא וכיום במרפאתם של ד"ר רונית אלוני ופרופ' רפי חירותי בתל אביב. מומחית בטיפול מגדרי, מיניות האדם, טיפול בגברים ונשים סביב משברי חיים הקשורים למגדר. טיפול בחרדות על כל גוניהן. מנהלת ומקימת תכנית דו שנתית בלימודים מתקדמים בטיפול מיני, אוניברסיטת חיפה. מלמדת ומכשירה נשות ואנשי מקצוע בתחום המיניות והחינוך המיני. בעלת קליניקה פרטית בחיפה [email protected] 054-2229696

עדכונים:

פוסטים: 6

החל מאוקטובר 2012

כנשים, אימהות ונשות מקצוע אנו מדברות רבות על השפעת המדיה בתפיסת עולמן של ילדות ונערות, על הבניית עמדות ואמונות, “מיתוס היופי” והצטמקותן הגופנית אל מול מודלים לא הגיוניים של מראה ולבוש. מבינות לרוב כי אנו חיות חברתיות, תלויות תרבות וחברה המושפעות מהסובב אותנו, תפיסה אשר בגיל הנעורים מקבלת תאוצה ופעמים רבות מכסה את כל מה שאנחנו יוצאות עמו לעולם.

01/07/2013

כנשים, אימהות ונשות מקצוע אנו מדברות רבות על השפעת המדיה בתפיסת עולמן של ילדות ונערות, על הבניית עמדות ואמונות, “מיתוס היופי” והצטמקותן הגופנית אל מול מודלים לא הגיוניים של מראה ולבוש. מבינות לרוב כי אנו חיות חברתיות, תלויות תרבות וחברה המושפעות מהסובב אותנו, תפיסה אשר בגיל הנעורים מקבלת תאוצה ופעמים רבות מכסה את כל מה שאנחנו יוצאות עמו לעולם.

על אותו הרצף, המכתיב מיהי האישה “האידאלית”, נמצאת התפיסה של נשים אחת את השנייה, פעמים רבות מתוך נקודת מבט גברית המלווה בהתבטאויות כמו “אישה לאישה זאב” , “נשים שק של נחשים”, חוסר פרגון ואמון בסיסי באחרת. בקרב נערות, התפיסה מתבטאת בחוסר קבלה וקושי בהבעת אמפתיה כלפי רגשות האחרת. לדוגמה, יחסן לנערה שיצא לה שם של זולה.  לרוב הן אלה שמעבות שם זה ומוקיעות אותה מהחברה, מתנתקות ממנה פן ידבקו גם הן בתווית זו. והנערה, בסך הכול יצאה לבלות לבד עם נער שעניין אותה. לא קרה שם הרבה אבל מספיק בכדי להיות הדבר המעניין הבא שכולן מדברות עליו.

כמנחת קבוצות שעובדת עם נערות מעל עשר שנים, אני מתמודדת עם אותם הנושאים ואותם הקשיים מול עמדות ותפיסות הקשורות למעמד האישה, תפקידי מגדר ומיניות. ברור לי כי אלו הם תוצרים חברתיים רחבים יותר. באופן לא לגמרי ברור, דברים אלה התקשרו אצלי לדף הפייסבוק שנפתח בשבוע שעבר “אחת מתוך אחת”. דף שנפתח על ידי פעילות פוליטיות גל שרגיל, רויטל מדר ושלומית הברון, ויועד לתת במה לנשים לכתוב על פגיעות מיניות שחוו במהלך חייהן. ישבתי כמה שעות וקראתי את העדויות. הצפתי את הנושא בסביבתי והשיח הלך והתעצם. לכל אחת ששוחחתי איתה היה ווידוי או זיכרון ילדות מאירוע לא פשוט מול גבר מוכר או לא מוכר. חוויות ילדות מלוות בגועל, בושה ואשמה. סודות שלא נחשפו לעולם. קושי אדיר לדבר את הדברים בזמן שהם קרו, פחד מאימא, מתגובתה. פחד מעצמי ומהסביבה אך בעיקר בושה מאוד גדולה ואשמה על שלא מנעתי או ברחתי.

בהתייחסותי לווידויים בהם הפגיעה הייתה פחות חמורה (ולא למקרי אונס קשים וגילוי עריות), בהם הנשים\נערות תיארו את הקושי לחשוף את הסוד ולהרגיש בטוחות בעצם היותן קרבן, היו לי כמה מחשבות מעורבות שמתקשרות למה שכתבתי מעלה, האחת, העמדות והתפיסות הקשות מאוד להכלה, על נשים, שפעמים רבות מובילות להאשמה עצמית וחוסר יכולת קבלה עצמית גם במקרים בהם אנחנו הקרבן. השנייה, על חוסר הקבלה של נשים אחת את השנייה, חוסר פרגון ואמפתיה שמוביל לבדידות הזו אל מול החוויות הקשות. והשלישית, על הטבו שעדיין אופף באופן מסיבי ביותר את השיח על מיניות.

הרהורים אלה הובילו אותי לחשוב על מה שאני שומעת תכופות בקבוצות הנערות – “היא רצתה את זה, למה היא הלכה איתו לבד?”, “תראי מה היא לבשה, המכנס הקצר הזה הוא הזמנה”, “אם היא לא הייתה כזו, זה לא היה קורה לה” וככל שהשיח מעמיק, האמונות השגויות יוצאות החוצה בשיא עצמתן. האשמות, אמירות כמו “אישה בונה אישה הורסת”, “גבר לא יכול לשלוט בעצמו, אישה כן”, עם הסברים מעמיקים מאוד  לסיבות שבגינן “אישה צריכה לשמור על הכבוד שלה”, “שלא תתלבש ככה ואח”כ תתפלא” ועוד ועוד….משפטים אלה, יושבים על תבניות חשיבה הנשלפות באוטומטיות ומשקפות מאוד את כר החינוך שעליו ישנים ילדנו. אך כשמוצעת אלטרנטיבה, הנערות מחבקות אותה, מרגישות הקלה שאין זו אשמתן, אך גם מרגישות את הפגיעות הנלוות לכך. מסרים כמו: “אישה שנפגעה מינית אינה אשמה בכך”, “מותר לך לבקש חיבוק ונשיקה ואין זה אומר שאת חייבת לעשות מעבר”, “מותר לך להגיד “לא” גם רגע לפני”, הם בגדר חדשנות עבורן. כאן נכנס תפקידנו כאמהות שרוצות לחנך ולשמור על בנותינו וגם בנינו. לא רק להגביל בשעת חזרה הביתה, או לוודא מי הן חברותיה. תפקידנו לפתח שיח ולדבר על ערכים אמונות, זוגיות, אהבה, זכותי על גופי, צרכיי הטבעיים, עם מי ומתי. שיח שיצייד אותה לדרך המפתיעה ומפותלת של ההתבגרות ואח”כ ישמש אותה גם בחייה הבוגרים.

אנחנו בטח לא המקור לתוקפנות ולהפליה המגדרית. אך ברצוני להציף\להציע רעיון למחשבה על יחסנו לנשים, לבנות שלנו, למנהלות שלנו, לכפופות אלינו, לחברות, לגיסות לאמהות, לחמות ולכל אישה אחרת בסביבתנו. כמה אנחנו מקבלות אותן כנשים, כשוות לגברים, כיצורים עצמאיים, כיצורים מיניים מטבען, כאחראיות על עצמן וגופן? התבוננות פנימית זו אמנם לא תהווה פתרון לבעיה חברתית של אפליה, דיכוי, שימוש בכוח ושליטה. אך יכולה להעניק לנו עוד ממד של שליטה והשפעה. אומרים שקבוצות מצליחות להתגבר על מכשולים וקשיים, לקבל מעמד,הכרה ולגיטימציה כשהן מצליחות לאחד מטרות, לתמוך בחברים ולהתלכד כקבוצה בעלת מכנה משותף. אני בטוחה ששלום פנימי בעולם הנשי, קבלה של אישה את רעותה, וחינוך ילדנו לשוויון מגדרי יכולים להוביל למקום בו עמדות וערכים כלפי נשים יקבלו צביון אנושי בו ההתייחסות המגדרית תחל לאבד מכוחה.

——————————–

קישור לדף “אחת מתוך אחת”: https://www.facebook.com/notes/%D7%90%D7%97%D7%AA-%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%9A-%D7%90%D7%97%D7%AA/%D7%90%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%97%D7%AA-%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%9A-%D7%90%D7%97%D7%AA/537143093010770

עוד מהבלוג של רחלי ראובני - "מדברימיניות"

תצוגה מקדימה

מיניות: נחנך או שנשאיר למדיה לעשות את זה?

המיניות שלנו מתחילה מגיל 0. אולי אפילו לפני, אי שם ברחם, שוטטות יד אקראית שהובילה לתחושה נעימה כתוצאה ממגע באיבר שאיננו עדיין מבינים את חיבורו לגופנו. עם הלידה מתחיל החינוך מיני הראשון. איך הורי הגיבו לכך שנולדתי ממין זכר...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

"הנעורים יפים הם אבל..." קצת על מיניות של בני נוער

הם עושים מין. זו עובדה. גם אם כהורים קשה לנו להאמין שהילד הקט שלנו כבר עושה אהבה (במקרה הטוב כן) ואם זו בת אז אפילו יותר כי הדאבל סטנדרט לא עזב את הארץ. ההיגיון היחידי שיש בכך הוא שנערות חשופות יותר למחלות מין. הנערות...

"של מי הרחם הזה בכלל?" קצת על הפסקת הריון (ולא על "הפלה")

אז זהו. כשמדובר בהחלטה האם להביא ילד לעולם, בכל גיל, מדובר בהחלטה אישית של האישה הנושאת את ההיריון ברחמה. ושלנו כחברה האם להסתכל על כך כ"הפלה" או על הפסקת הריון. יש וויכוחים על כך. בעיקר סביב נושאי דת ומוסר וגם כמה גישות...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה