הבלוג של עינת שוורץ

הסיפור שרק מתחיל

עד לפני 7 חודשים הייתי בוגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה שהולכת לאודישנים אך גרה בחיפה. היום אני גרה ברמת גן. התחלתי בחיים עצמאיים, מנסה להשתלב בקצב החיים החדש ולפעמים אני עדיין מרגישה רחוקה מלהיות שייכת כאשר הלב נותר... +עוד

עד לפני 7 חודשים הייתי בוגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה שהולכת לאודישנים אך גרה בחיפה. היום אני גרה ברמת גן. התחלתי בחיים עצמאיים, מנסה להשתלב בקצב החיים החדש ולפעמים אני עדיין מרגישה רחוקה מלהיות שייכת כאשר הלב נותר בחיפה עם המשפחה והחברים. בין לימודי המשחק הדיבוב וליצנות רפואית ועבודות שירות לקוחות שונות חיפשתי את דרכי ותחום הכתיבה-שנכנס לתרדמת לזמן מה בחיפה-התעורר לחיים ברמת גן-והתחלתי לכתוב ביקורות עבור אתר "גיבור תרבות". החזרה לכתיבה הייתה כמו חזרה לאהוב ישן שלא ראיתי שנים ושמחתי לפגוש שוב ואני לא רוצה להשתחרר ממנו. הכתיבה מפרה אותי ואני חשה יצירתית ובעיקר כנה באמעצות המילים שעוזרות לי להתמודד עם הסופות שבלב. מקווה לפתח את העניין. מחזה שכתבתי נח לו על מנת שאהיה מוכנה אבצע בו את השינויים הדרושים-על אף שלצערי לא קיבלתי מספיק תגובות וביקורות שיעזרו לי לשפרו. אני קופצת למים ונראה לאן אגיע...

עדכונים:

פוסטים: 19

החל מספטמבר 2011

בימים בהם מאבקים חברתיים זוכים לתשומת הלב הציבורית ( אם הם זוכים להצלחה מסויימת זה כבר עניין אחר), לבי נצבט השבוע כאשר ראיתי ילדה בת שמונה שכל מה שרצתה זה ללכת לבית הספר. ואפילו פעולה פשוטה זאת הפכה לאתגר שלא לדבר על מכשול מרתיע עקב היחס המזעזע שהיא ואימה, וסביר להניח שהיא לא היחידה, ספגו מהזרם הקיצוני החרדי. איש במדינה לא היה יכול להישאר אדיש למראות אלו ולזעוק את זעקתה ולשאול מדוע במאה ה21 אנו חיים בימי הביניים, אך העובדה הקשה היא כי דבר לא נעשה בשטח, וכוחם של הקיצוניים גדל בעוד נעמה מרגוליס ואחרות ממשיכות לספוג יחס המזכיר משטרים אפלים. מדוע אני לוקחת זאת באופן אישי? ומדוע לא אקח זאת באופן אישי? זאת המדינה בה אני חיה. אני גרה סמוך לבני ברק, קונה בסופר חרדי, ולשמחתי עד כה לא נתקלתי ביחס כזה. אך הייתי רוצה לקוות שנוכל לחיות בחברה בו נשים לא יצטרכו להתכסות מכף רגל ועד ראש על מנת להסתובב ברחוב, שלא יאלצו לעבור למדרכה השנייה. אם בתורה יש לכבד את האישה, אז האם זה נקרא לכבד אישה? דתייה או לא – יש להעניק לכל אישה ואישה יחס אנושי כפי הראוי לכל אדם החי במדינה דמוקרטית. אסור לנו לשתוק ולהתעלם, קיבלנו זאת כמובן מעליו יותר מדי שנים. אולי האדישות היא בעוכרינו וייקח זמן להוביל לשינוי חברתי. אבל אם אנו רוצים ליצור הידברות בין מגזרים שונים בחברה (כן, אפילו עם החרדים הקיצוניים) עלינו ללמוד להיות חברה סובלנית יותר , קשובה יותר ופחות אדישה . כן, גם בימים אחרי המאבק החברתי האדישות עדיין קיימת ואולי חושפת יותר ויותר את פניה. עלינו להוכיח שאכפת לנו מהעם שלנו, שנהיה ערבים זה לזה, זו לזו, וננסה להתרכז גם בבעיות של הכלל ולא רק שלנו. תמימות? אולי. תקווה? תזכרו את מילותיו של ג’ון לנון “you may say I’m A Dreamer but I’m not the only one I hope someday you’ll join us and the world
will be as one

עוד מהבלוג של עינת שוורץ

תצוגה מקדימה

אין דבר טוב יותר מלהתחיל שנה אזרחית חדשה עם וידוי

אז נכון, אין לי שום ספר שעומד לצאת. אני לא מקדמת שום סדרה בה אני משתתפת או הצגה בהשתתפותי שעומדת לעלות (בתקווה שתהיה כזו בעתיד הלא רחוק). את הוידוי הקרוב אני לא מנצלת לטובת אינטרסים אישיים אלא לקדם נושא שקרוב ללבי ואין...

תגובות

פורסם לפני 8 years

המדריך למתבודד בגלקסיה

בעוד השניות הופכות לדקות  ובמהרה אף לשעות כך חולפים להם במהירות הימים והשבועות הארוכים שהספיקו מזמן להפוך לחודשים ושנים. והזמן , כמו שיווי המשקל, מאבד כל משמעות במרחב האינסופי של הבדידות.כמו אגדה כך נוצרת  לה האשליה כי...

תגובות

פורסם לפני 8 years

עסקי מלחמה (מוקדש באהבה למגזין האורבני שראוי להמשיך לחיות ולהשפיע-"כבשה שחורה")

מהרגע בו החברה האנושית התגבשה כתרבות המוכרת לנו,ניתן היה להבחין בתכונות דומיננטיות בטבע האדם,התרמו לעליית שליטים כוחניים ואינטרסנטים שהשפעתם על דעת הקהל ועל שגרת חייהם של כלל הציבור מתבטאת בניסיונותיהם להגדיר מחדש את...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה