הבלוג של מהי שירה בעיניך

מהי שירה בעיניך

בלוג שעורכת ריקי כהן (משוררת, "ערמה מלוכלכת בכל חדר", כותבת סיפורים קצרים ועורכת), ויארח משוררים/ות ישראלים/ות.

עדכונים:

פוסטים: 15

החל מיולי 2014

ספר השירים החדש של  דנה לובינסקי, “בלי ברית, בלי מילה” (עם עובד) הוא מהספרים היפים שיצאו כאן השנה לטעמי. יפים בפראות, באינטנסיביות, מביאים אותה ואת הקוראת (הזו) לגבהים מסוכנים של חשיפה נפשית. כל זה בלי לוותר על תחכום ומורכבות לשוניים, על דימויים יוצאי דופן למצבים נפשיים, על ביקורת נגד הפטריארכליה והאלימות הגברית, עד האב הפרטי. ויש בהם גם דיבור על מה שאין לדבר בו, הנסתר, הידיעה המיסטית של מה שמעבר למילים, כמו שהיא עונה בתשובה היפה שלה לשאלה הקבועה שלי, מהי שירה בעינייך?

“זאת תשובה שאפשר לענות עליה כמובן באינספור אופנים, ובעצם כל שיר הוא ניסיון לענות על השאלה הזאת קצת אחרת.

לאחרונה אני מרגישה ששירה היא הקזת דם ולאחריה התבוננות משתהה על צבעו, המרקם שלו, האופן שבו הוא ניגר, מתוך תקווה שהוא יהיה אדום הכי כהה שאפשר (במקרה שכבר שהשלמת אם זה שהוא לא כחול, וזה לא תמיד המצב :), אבל היא יכולה כמובן גם להיות משחק פינג פונג סיזיפי וממושך עם עצמך על הקיר, באיזה אחר צהריים זנוח בילדות, כי לא היה לך שולחן, ולא היה לך עם מי לשחק. ברגעים טובים יותר היא ביקור פתע בעמק פרפרים נידח שאת יודעת בלבך שאת בת מזל אדיר שהצלחת להגיע אליו, אבל בגלל התשוקה העודפת שאת סובלת ממנה, את לא מצליחה להסתפק ביופי שנפל בחיקך, אלא מנסה לקחת על עצמך את המשימה המופרכת של לכתוב את התנועה והצבע שלהם, רק בלי לנעוץ מסמר חלילה, או ללכוד ברשת אף פרפר.

דנה לובינסקי

בכל התשובות האלה יש אלימות מרומזת או גלויה, כי שירה מבחינתי היא הפעלה מסיבית של כוח על השפה, כדי לנסות להבקיע ממנה אל מקום שאולי קיים, ואולי לא, שהוא מעבר לשפה. יש פה חתירה אל הממשות של הדברים, אבל לא רק מתוך התענגות אוטיסטית כפי שתיארתי, אלא גם כי את רוצה ומנסה לתקשר אותם אחרת ולשתף בהם את הזולת, אולי כמו שילדים חווים, ואולי כמו שאנחנו מדמיינים שהם חווים , כשהדברים קודמים לשפה, ולא השפה קודמת לדברים.

אני מרגישה שהמקום הזה קיים, כלומר שאני חשה בו וכמהה אליו, ולפעמים ברגעי חסד, הוא גם נגלה אלי בחלום. פעם למשל, ערב לפני שהשתתפתי באירוע בבית הסופר בו ידעתי שישאלו אותי מהי שירה, חלמתי שחברי הטוב המשורר יעקב ביטון ואני עומדים על שפת השמיים מול סוג של מכתש, וחוטפים בידיים חשופות ציפורים. כאן החלום נעצר. אני לא יודעת מה עלה בגורלן של הציפורים.

דנה לובינסקי תקרא משיריה בפסטיבל “מטר-על-מטר“, בחול המועד סוכות בעמק רפאים בירושלים.

דנה לובינסקי

הישמרי

הִשָּׁמְרִי

   שֶׁלֹּא תִּגֽבַּהּ בּֽתוֹכֵךְ לֽשׁוֹן הָאִשָּׁה שֶׁפָּרְמָה חֲלוֹמוֹת

   שֶׁלֹּא תִּמָּצְאִי

   יְשׁוּבָה עַל כֻּרֽסָה

   בְּיָרֵחַ אָפֹר

   סוֹרֶגֶת סִבָּה

   מַאֲזִינָה לַחַשְׁמַל

הִשָּׁמְרִי

   שֶׁאִשָּׁה מַשְׁקִיפָה מִמִּרֽפֶּסֶת הַמֹּחַ

    לֺא תִּגֽאֶה בָּךְ

    רוֹקַעַת חָכֽמָה לֽתוֹךְ הַקַּרֽקֶפֶת

   מוֹזֶגֶת קָפֶה

   לֽתוֹךְ הַתּֽנוּמָה

הִשָּׁמְרִי

   שֶׁהִיא לֺא תְּחַכֶּה לָךְ בִּקֽצוֹת הַיָּמִים

  נְקֵבָה מֽלֻמֶּדֶת עִם רַגֽלַיִם גְּבוֹהוֹת

  וְסַרְגֵּל שֶׁל קִנֽאָה

 מֽשַׁסָּה בְּרֹאשֵׁךְ צִפֳּרִים שֶׁל אֵימָה

מַפִּילָה אוֹתָךְ

   מַעֽלָה

       מַעֽלָה בַּמַּחֲשָׁבָה

הִשָּׁמְרִי

  שֶׁבַּלַּיְלָה מִתְחַזָּה לְמַלְאָךְ

  לֺא תִּשֽׁלַח לְחֵיקֵךְ

  יָד חַמָּה  יָד חַמָּה

  רוֹצָה סוֹף סוֹף לָדַעַת

  מַה מִּסֽתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי מָה

הִשָּׁמְרִי

  שֶׁבַּבֹּקֶר מַבִּיטָה בַּמַּרְאָה

  לֹא תִּתֵּן לָךֽ לֽרֶגַע רִפְיוֹן הַכָּרָה

  לֹא תִּתֵּן לָךֽ לִשְׁכֹּחַ

  שֶׁבְּתוֹךְ אִישׁוֹנַיִךְ

  בּוֹכִים שְׁנֵי כּֽלָבִים שֶׁאֻלְּפוּ לְרָעָב

הִשָּׁמְרִי

אַל תִּתּֽנִי הֱיוֹתָהּ

סוֹלַחַת לָאֵל

מְחַפֶּשֶׂת אֶת חוּט הַשָּׁמַיִם

לִתֽפֹּר אֶת מוֹתָהּ.

 

בית

 

וְהָיִינוּ

מַעֲמִיסִים רָהִיטִים עַל הַבַּיִת

כְּאִלּוּ הָיָה חֲנוּת צְפוּפָה שֶׁל סוֹדוֹת

וְאֵין אִישׁ פּוֹדֶה אֶת בֵּיתֵנוּ.

וְהָיִינוּ

עוֹרְמִים לְחִישׁוֹת תַּחַת שְׁאֵרִיּוֹת הַגָּג

לְמַעַן תַּעְתֵּקְנָה מְגוּרֵיהֶן כְּעָשָׁן

אַךְ קֶבַע מִשְׁכָּנָן

וְאֵין אִישׁ עוֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בְּבֵיתֵנוּ

וְהָיִינוּ

מַאֲבִיסִים חֲדָרָיו

בְּמִינֵי אֳכָלִים אַרְסִיִּים

לְמַעַן יְקִיאֵנוּ מֵעָלָיו

וְהָיָה אוֹצְרֵנוּ

כְּרֶחֶם רַע.

וּבָזֶה אַחַר זֶה נֶאֶלְמוּ הַקִּירוֹת

נֶחְתְּמוּ הַסִּפִּים

וְתָלִיתִי כְּבָסִים מְבַשְּׂרֵי רָעָה

וְחָצַבְתִּי נְקָבוֹת-

בַּכְּתָלִים הַשְּׁתוּקִים שֶׁל עוֹרִי.

וְקָרְסוּ כָּל מִרְפְּסוֹת הָעֶצֶב

וַיִּהְיוּ לְמַרְתְּפַי

וְאֵין עוֹשִׁין בִּי פִּגּוּמִים

וּמַדְרֵגוֹת לְבֵיתִי

אַיִן.

 

עכשיו

שֶׁעֲטִינֵי הַחוֹל נִצְמָדִים אֶל צִמְאוֹנָהּ

שֶׁצִּפֳּרִים מַהְבִּילוֹת נוֹשֽׁרוֹת מִשְּׂעָרָהּ

(עַכֽשָׁו)

שֶׁכּוֹכָבִים מֽרַקְּדִים כּֽבָר לֺא עוֹגֽנִים בַּחֲלוֹמָהּ

יַלְדֵי פּֽלָאִים מֽצַחֲקִים נִתָּקִים מִכַּף יָדָהּ

(עַכֽשָׁו)

[שֶׁתּוֹעֲפוֹת בָּשָׂר מִתְרַחֲקוֹת מִמֶּנָּה תַּחַת שֶׁמֶשׁ הֲלוּמָה

שֶׁלַּהֲקָה שֶׁל חֲתוּלֵי זֶבֶל נִמֽלֶטֶת מֵרֹאשָׁהּ

(עַכֽשָׁו)

שֶׁכּֽבָר סָחֲטָה אֶת כָּל תָּאֵי הָעֹנֶג לְזָרָא

זַרֽעֵי הַמֽאַהֲבִים נִרֽקָבִים בּֽתוֹך בִּטֽנָהּ

(עַכֽשָׁו)

שֶׁכָּל הַשַּׁבָּתוֹת נֶעֱמָדוֹת מוּלָהּ בְּצִפִּיָּה

שֶׁכֶּלֶב בַּיִת מֽלַקֵּק לָהּ אֶת הָאַכֽזָבָה

(עַכֽשָׁו)

שֶׁחוּט הַהִשָּׁנוּת מְלַפֵּף אֶת עֲתִידָהּ

הַסִּבָּה לֽלֺא סִבָּה מְהַגֶּרֶת מִמֹּחָהּ

(עַכֽשָׁו)

שֶׁלִּבְבוֹת חֲזִיר מִשֽׁתַּלֽשֽׁלִים בְּמִטֽבָּחָהּ

וְרַק נָשִׁים עִם רֶחֶם שֶׁהִשֽׁחִיר מֻתָּרוֹת בּֽתוֹך בֵּיתָהּ

(עַכֽשָׁו)

שֶׁכּֽבָר מֵתָה וֽנוֹלְדָה וּכֽבָר מֵתָה וֽנוֹלְדָה וּכֽבָר מֵתָה ֽונוֹלְדָה בָּהּ הַתִּקְוָה

תֹּאהַב אוֹתָהּ. תֹּאהַב אוֹתָהּ. תֹּאהַב אוֹתָהּ. 

 

עוד מהבלוג של מהי שירה בעיניך

תצוגה מקדימה

עדי קיסר: לבקש אהבה בלי להשפיל מבט

ספר השירה הראשון של עדי קיסר, "שחור על גבי שחור" יוצא בימים אלו לאור, בהוצאת 'גרילה תרבות' ובעריכתו של המשורר והסופר אלמוג בהר. עדי קיסר היא משוררת ומייסדת "ערס פואטיקה", שיריה פורסמו...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

לא, לא, אני לא רוצה

המשוררת מרווה זוהר ערכה השבוע, ביום הבינל' נגד אלימות כלפי נשים, ערב שירת מחאה פמיניסטית ביפו (בו השתתפתי), ובמהלכו קראה את השיר שביקשתי לארח כאן. במהלך הקראתה חוויתי, כמו המשתתפות האחרות אני מאמינה, את מגעה של הזוועה חורכת...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

להמריא מהמקום הכי נמוך

המשוררת ניצולת השואה חוה ניסימוב פרסמה לאחרונה את ספר שיריה השני: "גם השמחה שלי רוקדת בעדינות", בהוצאת עיתון 77 ובעריכת טל ניצן. ספר שיריה הקודם "אין בית לבית", פורסם לפני כשנה. בשניהם עוסקת ניסימוב בשחזור והחייאת הזיכרון...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה