הבלוג של מהי שירה בעיניך

מהי שירה בעיניך

בלוג שעורכת ריקי כהן (משוררת, "ערמה מלוכלכת בכל חדר", כותבת סיפורים קצרים ועורכת), ויארח משוררים/ות ישראלים/ות.

עדכונים:

פוסטים: 15

עוקבים: 2

החל מיולי 2014

המשוררת ניצולת השואה חוה ניסימוב פרסמה לאחרונה את ספר שיריה השני: “גם השמחה שלי רוקדת בעדינות”, בהוצאת עיתון 77 ובעריכת טל ניצן. ספר שיריה הקודם “אין בית לבית”, פורסם לפני כשנה. בשניהם עוסקת ניסימוב בשחזור והחייאת הזיכרון מתופת ילדותה, ובספר החדש היא עושה זאת בקטעי פרוזה קצרים בשפה פיוטית חסכנית ויפהפיה. חוויה הולמת היא הקריאה בשיריה, ומספקת מבט אמנותי על סיפורים שהורגלנו לשמוע בכלים אחרים. בחרתי לשאול אותה כמה שאלות אחרות ולפרסם שיר מהספר הקודם וכמה קטעים מהספר החדש.

איור: עפרה עמית

איור: עפרה עמית

מתי התחלתי לגעת בעברי בכתיבה.

התחלתי לכתוב כאשר הרגשתי שיש בי מספיק כוחות לגעת בפצעים של עברי. זאת לאחר שטפלתי בעצמי בדרכים שונות, ביניהן עברתי טפול פסיכולוגי.

למה דווקא שירה.

מלבד שירה כתבתי גם קטעי פרוזה שירית וגם ספורים קצרים סוריאליסטיים, תמיד העדפתי שירים וספורים קצרים שזיקקו את הכאב. אין בי מספיק אורך רוח לכתיבת רומן.

האם השירה תרפויטית.

אני מאמינה שהכתיבה שלי באה ממקור של כוח שנוצר בתהליך ממושך. רק לאחר שהתחזקתי יכולתי לכתוב, לגעת בעבר. כך שהיו הכרחיים כלים לבנייה עצמית עוד לפני שהתאפשרה הכתיבה. כמו למשל טפול פסיכולוגי.

הנגיעה עצמה בפצע עבורי היא תרפויטית, כי היא מאפשרת להמריא מהמקום הכי נמוך. אני לא מאמינה בקיצורי דרך. התהומות שלי מאפשרים לי לעוף.

אני נוגעת ישירות בבטן אבל במסלול שמתחבר למוח, בחיפוש אחרי המילה הכי מזוקקת. כך אני מאמינה שבהפיכת האישי לאמנות, יש לשירה כוח לגעת גם בקורא.

עבורי הכתיבה, והשירה בפרט, היא צינור אוויר הכרחי לשאת את החיים למרות העבר וגם בזכותו.

ציור

הַיַּלְדָּה מְצַיֶּרֶת אַבָּא אִמָּא וְיַלְדָּה.

אֵין קִיר לַבַּיִת,

הָרוּחַ נִכְנָס וְיוֹצֵא כִּרְצוֹנוֹ.

אֵין דֶּלֶת לַבַּיִת:

מִי יָבוֹא?

הַיַּלְדָּה מְצַיֶּרֶת

אַבָּא אִמָּא וְיַלְדָּה,

הָאָב עוֹטֶה סָדִין לָבָן,

הָאֵם נֶאֱלֶמֶת.

אֵין תִּקְרָה לַבַּיִת.

הַשֶּׁלֶג קוֹלֵעַ

צַמּוֹת לְבָנוֹת לַיַּלְדָּה.

הַיַּלְדָּה מְצַיֶּרֶת.

אֵין בַּיִת לַבַּיִת.

******

חווה ניסימוב

אלוהים נעול במגפיים מבוסס ברחובות

ורשה המואדמים. סגנו, המוות, שט

אחריו, מחכה לרשת את הכתר.

כמו סלקטור מנומס, הוא מצביע: אתם

לטיפוס! אתם לרכבות! המים גואים.

“יהודים, הצילו את אלוהים!” נשמעות

זעקות. סבי, שמתחבא בעליית גג בצד

הארי, עף מעל החומה בחזרה לגטו,

להציל את אלוהיו.

******

לעיתים אני תוהה מה עלה בגורלו של שמי

לאחר שנלקח ממני. לאן הלך, במי דבק,

האם היו חייו טובים מחיי שמי החדש.

 *******

בגטו

אַרְבַּע שָׂפוֹת:

אִידִישׁ

פּוֹלָנִית

גֶּרְמָנִית

וּנְבִיחַת הַכְּלָבִים.

*******

הפחד טייל להנאתו ברחובות. ילדים

קטנים עם שער שיבה נהיו רזים

מיום ליום. משהו קרה. אבל אני לא מאמינה. זה

סיפור אימה. ילד בא לעולם לבדו. ידיים

ורגליים דקות, בטן נפוחה. אומרים: אולי

מרעב. אומרים: אולי מגעגועים. ילד בא

והולך, אין לו כתובת. שורשיו על גבו.

********

עוד מהבלוג של מהי שירה בעיניך

תצוגה מקדימה

עדי קיסר: לבקש אהבה בלי להשפיל מבט

ספר השירה הראשון של עדי קיסר, "שחור על גבי שחור" יוצא בימים אלו לאור, בהוצאת 'גרילה תרבות' ובעריכתו של המשורר והסופר אלמוג בהר. עדי קיסר היא משוררת ומייסדת "ערס פואטיקה", שיריה פורסמו...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

לא, לא, אני לא רוצה

המשוררת מרווה זוהר ערכה השבוע, ביום הבינל' נגד אלימות כלפי נשים, ערב שירת מחאה פמיניסטית ביפו (בו השתתפתי), ובמהלכו קראה את השיר שביקשתי לארח כאן. במהלך הקראתה חוויתי, כמו המשתתפות האחרות אני מאמינה, את מגעה של הזוועה חורכת...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

לאה פילובסקי: שירה היא שפתם של בודדים ולכן היא שפתם של כל בני האדם

"היא מקשיבה לעצות טובות של משוררים (ויודעת להבחין היטב בינן ובין עצות פחות טובות). ואז היא כותבת שירים עמוקים ומרגשים על העזרה שהיא יכולה, או לא יכולה, לקבל מקריאה בשירים", נסים...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה