הבלוג של Pnina Shvartz

כמו רוח סערה מקלפת חלקים מהקליפה

מציירת במילים חשופות את המציאות הנסתרת שלי, נפש חופשיה שבודקת ומרחיבה גבולות, מרגשת ורגישה. פנינה שחורה.

עדכונים:

פוסטים: 2

החל מדצמבר 2014

אני יושבת לידו וכל מה שמעניין אותי כרגע זו המחשבה על מה יש לו מתחת לבגדים. זאת אומרת, ברור לי מה יש לו מתחת לבגדים אבל אני רוצה לראות אותו בלעדיהם. לראות מקרוב, אולי הכי קרוב מאי פעם.

הוא פלרטט איתי בקריצה אכזרית ובשתיקה זרק אל האוויר את הדבר ההוא. הוא יודע כמה אני רוצה את זה, כמה התגעגעתי. הסמקתי, חייכתי בחזרה וניסיתי להתחמק בצחוק מתגלגל – כמו תמיד כשאני מפחדת לומר את מה שאני רוצה. עכשיו אני יודעת שאם יש משהו שאני רוצה, זה אותו.

הריח המתוק שלו נשאב דרך האף שלי ומערפל את החושים. אני מסתכלת עמוק אל תוך העיניים שלו ומהנהנת עם הראש. “נדבר אחרי השיעור”, אני לוחשת בלי שמישהו ישים לב. הרי אם אני לא אקח את זה לידיים שלי, הוא ישאר שם ואני בלעדיו/ העיניים שלו מדברות בעד עצמן, ואני מרגישה את מלאכת הקילוף שהוא עושה לי כרגע. רק במבט. הצמרמורת שעוברת לי בגוף מסמנת לו שאני בעניין. הוא רואה אותי.

אישה חכמה אחת פעם אמרה לי שלמדה בחיים שאם רוצים משהו צריך לומר בקול הכוח כדי לקבל אותו. אני חושבת על אותן פעמים שההיא לא עשתה שום-דבר, נשארה פסיבית לחלוטין וחיכתה שזה יגיד, הוא יגע וההוא יזמין. חיכתה וחיכתה ובכל-זאת הוא אף פעם לא קרה! הוא מסתכל עליי. לא ברור לי אם הוא משתהה כדי שאעשה משהו בעצמי או מנסה בעצמו ליזום את הקירבה. אני משפילה מבט נבוך ומחכה שיקרה משהו שיפסיק או יגרום לכל להיות.

בשניה אחת הוא גרם לי לרצות את כל הדברים האסורים שידעתי מעולם וברור לי שברגע הכל יכול להתפספס. רק שיגיד או שיעשה משהו. אני אהנהן עם הראש ומקסימום לא יגמר כאן כלום הלילה מלבד הזמן. השיעור עוד רגע נגמר וברור לי שאחריו אתפוס אותו לשיחה צפופה שתבהיר את הרצונות לצד הגבולות. הכל, רק שישאר בטוח, שפוי ובהסכמה. הערב כל הקלפים יפתחו על השולחן, ועם שכל וקצת מזל, אני אגרום לכך שגם אנחנו נסיים את הערב על השולחן או מתחתיו. צמודים, צפופים ועירומים. בדירה שלי או שלו – לא חשוב. אחרי שלושה שוטים של ג’ק שיקפיצו את הדם לראש, מבחינתי גם על האופנוע שלו שעומד בחניון החשוך שממול אפשר יהיה לאלתר. זה נגמר. פספסתי את ההזדמנות היחידה והאחרונה שלי. אני חייבת לעשות משהו עם המבוכה האינפנטילית הזאת, שגורמת לי להיחנק בשתיקה במקום לשחרר את התשוקה ולומר מתי ומה אני רוצה.

הוא חייך, אמר “לילה טוב” ויצא בזריזות. בטח כבר בדרך להזדמנות אחרת שיש לו, אחת שיודעת לדבר. לא סתם הוא ירצה אותה: כי הרי אחת שיודעת לקחת, גם תתן לו את מה שהוא רוצה. כשהיא אמרה לילה טוב הוא הראשון שקם לצאת. הוא נעצר ונשען על הקיר שבין המעלית לתא השירותים הראשון. הוא חייך אלי כשיצאתי וסימן לי לבוא. התקרבתי ובלי מילים הנחתי לו נשיקה אחת על הלחי השמאלית. לחשתי לו “אז, אליך או אלי?”. הוא שתק והמשיך לחייך. דלת המעלית נפערה, הוא סימן לי להכנס, נכנס איתי ועצר מאחורי. עמדנו תחת האור המעומעם, צמודים ולא נוגעים. חיכיתי שהמעלית תגיע כבר אל קומת הקרקע, שנינו נצא דרך הדלת אל החשכה ונשכח מכל מה שלא הצליח לקרות ביננו. הבחנתי בו דרך המראה לוחץ על המתג ושולח את המעלית אל הקומה האחרונה. הסמקתי בשקט והישרתי מבט אל ההשתקפות המוארת במראה. ניסיתי ללחוש משהו ובתשובה הוא שלח את ידו אל שפתיי והורא לי לשתוק. “עכשיו בלי לדבר” הוא לחש ונצמד אל גופי מאחור, ולי מאותו רגע נשאר רק לרצות להיות שלו ובשקט – להתמסר.

***

היי, נעים להכיר.

פרלה שוורץ (או פנינה שוורץ, או “הפנינה השחורה”, הכל הולך).

עברתי כבר כמה גלגולים ברשת, בכל פעם אני מחפשת את עצמי ויוצרת את עצמי מחדש. הפעם אני פה ויש לי המון מילים לשחרר.

ובתקווה שגם פה אשאר.

עוד מהבלוג של Pnina Shvartz

תצוגה מקדימה

להתמודד עם הBeing alone

אחד הדברים שהבנתי על עצמי, הוא שקשה לי להיות לבד. אני לא מדברת על לשבת לבד בחדר סגור או להיות לבד בבית, אני גם לא מדברת על הbeing לבד בחיים בלי זוגיות, כי אני בכלל לא בשלב...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה