הבלוג של pinklady

pinklady

אוהבת לכתוב, מאז ולעולם, מבולבלת, מתפלספת, מטיילת, שואפת, מאוהבת ובעיקר חולמת...

עדכונים:

פוסטים: 226

החל מדצמבר 2013

חברים זה דבר מפתיע.

באופן אישי, כשמישהי שלא ממש בוטחת במין האנושי, קשה לי למצוא כאלה ועוד אנשים שאפשר להגדיר כחברים טובים.

ובכל זאת, לפני כמה ימים גיליתי שוב שאנשים יכולים להפתיע אותי.

חבר טוב כתב לי פתאום בהודעת ווטסאפ שהוא קרא עכשיו את כל הפוסטים שלי ולא מצא אפילו אזכור אחד אליו ולכן הקשר בינינו נאלץ להסתיים.

עכשיו, הבחור הוא דרמה קווין וזו אחת התכונות הטובות בו בעייני, אבל מה שהיה מרשים באמת זה העובדה שהוא קרא את הכל.

מישהו, שאינו חובב המילה הכתובה ולא בדיוק מתעניין במלמולים הכתובים שלי, החליט ככה סתם מתוך חוזק הקשר בינינו וחיבתו הגדולה אליי, שהוא יקרא הכל.

האמת, התרגשתי.

אחרי זה הוא ביקש שאכתוב עליו ולא משנה אם זה טוב או רע, העיקר שאכתוב.

בדרך כלל אני לא אוהבת שאומרים לי על מה לכתוב בבלוג. זה המקום הכיפי שלי לברבר על מה שבא לי, אבל הפעם ספציפית זה דווקא התאים לי למוזה והאמת שמגיע לו.

בתקופת התואר השני שלי חיפשתי עבודה ומצאתי את עצמי בחנות בגדים. באיזשהו שלב גם הוא הגיע ובאיזה ערב גיבוש, יום אחרי שהוא רק התחיל לעבוד, זרקתי עליו טופי (זה חלק ממשחק, אני לא תוקפת אנשים בטופי באופן כללי וגם לא חולקת איתם כאלה כי זה טעים מידי) ואמרתי לו שהוא נראה כמו מישהו שיהיה יופי של תוספת לצוות.

מאז שנינו כבר לא מאכלסים את צוות החנות, עברנו למקומות שונים בחיים, אבל הקשר הצליח להישאר חזק.

כמה חודשים לפני שהתחתנתי והייתי במוד לספר למישהו על ההכנות, הוא אשכרה התעניין והקשיב, הישג מרשים לכל הדעות, לאור העובדה שאפילו לי נמאס להתעסק בזה באיזה שלב.

ואז הגיע הרגע הכי כיפי. הוא ביקש להיות השושבין שלי.

האמת, התרגשתי נורא שלמישהו בא ללוות יום שלם בחורה נוירוטית שתצעק:”אבל זה לא מושלם, זה לא מושלם” וזה גם נראה לו בילוי. אני חושבת שאבחון פסיכולוגי היה במקום בשלב זה אבל לא אמרתי כלום.

אז הוא נלקח למשימה! וגם קיבל בהתלהבות את הפפיון המושלם שקניתי לו כדי שיוכל ללכת איתו בערב עצמו.

רק על ההבנה באופנה והטעם המשובח שלו (טעם משובח = דברים שאני אוהבת :) ) הוא קיבל פלוס רציני.

כל היום הוא היה שם, צחק איתי, שיעשע אותי, הביא דברים טעימים למהלך היום ואפילו צילם תמונה מדהימה שלי ושל החצי בריקוד סלואו (כי הוא צלם מוכשר באמת) שעברה פחות או יותר לכל המוזמנים בחתונה שיש להם סמארטפון וקיבלה מחמאות שמדובר בצילום מסרט הוליוודי.

כזה הוא. מוכשר.

אז למרות העובדה שהוא קצת מציק ודורש פוסטים ולא מגיע מספיק למרכז מהמקום הזה שהוא קורא לו בית (ואני קוראת לו אוהל באמצע השממה שהוא מעמיד פנים שהיא מקום אמיתי על המפה), למרות זאת, אני ממש שמחה שהכרנו ושאנחנו עוד בקשר.

כי מה שבאמת מיוחד בו, שגם אם לא ניפגש חצי שנה, ברגע שניפגש זה יהיה כאילו השיחה מעולם לא הפסיקה. וככה יודעים שיש קשר טוב באמת.

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של pinklady

תצוגה מקדימה

פיברומיאלגיה – המחלה השקופה

אני איבחנתי לעצמי את הפיברומיאלגיה. הרגשתי שמשהו לא בסדר, שאני עייפה יותר, כואבת יותר ומצליחה לתפקד פחות בכל הפעילויות הרגילות שלי. המשקולות בחדר כושר היו יותר כבדות למרות שנותרו באותו המשקל, הייתי מתעוררת עייפה יותר...

הכאב ואני

זה תמיד מצליח להפתיע. אני בטוחה שהתרגלתי לכאב, שהוא שם, ואז פתאום הוא מרים טיפה את עוצמתו ומשאיר אותי המומה. אין דרך להסביר למי שלא חווה את זה, מה זה אומר שכואב כל הזמן. אנשים נוטים לנסות ולעודד את עצמם ותמיד שואלים...

תצוגה מקדימה

זה בראש שלך וזה רק נדמה לך...

מחלות באות עם סטראוטיפים. חלקם נכונים ואחרים ממש שגויים. יש איזו אמונה בקרב חלק ניכר באוכלוסיה, או לפחות בקרב אוכלוסיית כותבי הטוקבקים, שמי שחולה בפיברומיאלגיה, הוא בעצם עצלן. עצלן למעשה זה במקרה הטוב. בכתבות רבות אפשר...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה