הבלוג של pinklady

pinklady

אוהבת לכתוב, מאז ולעולם, מבולבלת, מתפלספת, מטיילת, שואפת, מאוהבת ובעיקר חולמת...

עדכונים:

פוסטים: 226

החל מדצמבר 2013

מחלות באות עם סטראוטיפים.

חלקם נכונים ואחרים ממש שגויים.

יש איזו אמונה בקרב חלק ניכר באוכלוסיה, או לפחות בקרב אוכלוסיית כותבי הטוקבקים, שמי שחולה בפיברומיאלגיה, הוא בעצם עצלן.

עצלן למעשה זה במקרה הטוב.

בכתבות רבות אפשר לראות כמעט תמיד את המטקבק הקבוע שיציין שבעצם – זה הכל בראש שלנו.

אחר יבוא ויגיד שדחוף פסיכולוג.

מילא, תאמרו. אלה רק אנשים שלא מבינים יותר מדי במחלה ומאפייניה.

איפה הבעיה?

חלק מהרופאים גם נמצאים שם, חיים בלה לה לנד הזו, בה חולה פיברו הוא טיפוס מסוים.

אחרי שכבר גיליתי שגם אני סובלת מהאושר שהוא פיברומיאלגיה, בין השאר, גיליתי שבחצי מהזמן אני צריכה להגן על עצמי.

רופאה אחת שהגעתי אליה להתייעצות הודיעה לי:

“את לא מתאימה להיות חולת פיברו, הן בדרך כלל לא משכילות”.

אחת אחרת הודיעה לי:

“החוזק הנפשי אצלך לא מתאים לחולה. כל חולות הפיברו בהן נתקלתי היו זקוקות לטיפול פסיכיאטרי בלבד, זה הכל בראש שלהן”

לפני שתאשימו את אוכלוסיית הרופאות הנשית, אציין גם את האורטופד, גבר לגמרי (וגם טיפוס בלתי נסבל), שאמר שהוא לא מוצא סיבה לכאב הגב ושלח אותי “לחופשה בתאילנד או פסיכיאטר” בעודי צולעת מולו ובוכה מהכאבים.

אני לא שוכחת אותם, את הרופאים האלה.

עצוב שהם עוד שם, לקבל חולים וחולות, שבאופן לא הוגן, ההתמודדות הבלתי פוסקת עם הכאבים במסגרת המחלה וכל שאר תופעות הלוואי שלה, הובילו לכך שהם מוחלשים.

פיברומיאלגיה היא ברובה תסמונת נשית. רוב הסובלות הן נשים, אוכלוסייה שלצערנו הינה מוחלשת יותר בתפיסת רבים.

בנוסף, רבות מהן סובלות גם מדיכאון הנובע מהכאב הבלתי פוסק והשינוי בשגרת החיים.

זה מאוד הגיוני למעשה, כי מי לא ייכנס לדיכאון כשהכאב אף פעם לא מפסיק?!

העובדה שצריך להילחם על כך שמדובר במחלה אמיתית, מתישה.

כל רופא שנתקלים בו מביע את עמדתו על המחלה.

כשהוא לא מהמאמינים בה, הוא מיד משנה את מבטו כלפייך. את מיד נחשדת כמדמיינת, אחת שמחפשת תשומת לב.

לא משנה כמה את אומרת שלמדת או שעבדת לפני זה במשרה מלאה, הוא עדיין ייתן בך מבט כאילו את טיפשה שרק רוצה שיתייחסו אליה.

מאוד מטריד לחשוב שאת צריכה לעמוד מול כל העולם, חולה, מותשת ולהילחם לקבל את מה שמגיע לך. טיפול ראוי, יחס הולם והכרה בבעיה.

זה לא בראש שלי, זה לא רק נדמה לי.

הלוואי שיום אחד פגישה אצל רופא לא תתבזבז בחצייה על הסבר “איך את יודעת שיש לך פיברומיאלגיה?” או “מי החליט?” הכה מתנשא.

לאט לאט ובסבלנות גם הם יקבלו את זה.

כי זה אמיתי, וזה לא בראש שלנו ואנחנו לא בחרנו להיות חולות.

הלוואי שיכולנו לומר למחלה ללכת, אבל אם היא כבר כאן איתנו, אז לפחות שיטפלו בה כראוי.

shutterstock_127405919

צילום: Shutterstock

עוד מהבלוג של pinklady

תצוגה מקדימה

פיברומיאלגיה – המחלה השקופה

אני איבחנתי לעצמי את הפיברומיאלגיה. הרגשתי שמשהו לא בסדר, שאני עייפה יותר, כואבת יותר ומצליחה לתפקד פחות בכל הפעילויות הרגילות שלי. המשקולות בחדר כושר היו יותר כבדות למרות שנותרו באותו המשקל, הייתי מתעוררת עייפה יותר...

הכאב ואני

זה תמיד מצליח להפתיע. אני בטוחה שהתרגלתי לכאב, שהוא שם, ואז פתאום הוא מרים טיפה את עוצמתו ומשאיר אותי המומה. אין דרך להסביר למי שלא חווה את זה, מה זה אומר שכואב כל הזמן. אנשים נוטים לנסות ולעודד את עצמם ותמיד שואלים...

תצוגה מקדימה

תיאוריית הכפות - הקשר בין כף למחלה כרונית

לא מזמן בעודי מעיינת בעמוד Humans of new York, גיליתי שם תמונה של זוג צעירים בעיר, היא בכסא גלגלים והוא מתכופף לצידה ומחייך למצלמה. בסיפורם האישי היא סיפרה שבעיות במערכת העצבים מהן היא...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה