הבלוג של pinklady

pinklady

אוהבת לכתוב, מאז ולעולם, מבולבלת, מתפלספת, מטיילת, שואפת, מאוהבת ובעיקר חולמת...

עדכונים:

פוסטים: 226

החל מדצמבר 2013

יש תקופות בהם יש המון מה לקרוא בספרייה וכל הספרים מעולים.

יש תקופות אחרות בהם כמעט כל ספר שאני לוקחת, משעמם אותי או כתוב משונה.

למזלי, כרגע אני כנראה נהנית מהתקופה המתוארת ראשונה.

שני ספרים מעולים שקראתי לאחרונה הרוויחו את הזכות לקבל פוסט משל עצמם והם גם השראה לפינה חדשה בבלוג שלי שתיקרא “על השידה” ובה אביא חוות דעת על ספרים שקראתי.

מישהו

“מישהו יודע את שמי” של לורנס היל, הוצאת כתר

הספר הזה הגיע אליי אחרי המלצה חמה מאימי שקראה אותו ואמרה שאוהב.

אכן צדקה.

ספר נהדר שכתוב בצורה מרתקת וערוך כך שקופץ בין ההווה של הדמות ובין עברה.

במרכז הסיפור עומדת דמות אחת של בחורה אפריקאית בשם אמינטה דיאלו.

זו נחטפת לעבדות ומכאן מתחיל סיפור גדוש תלאות ואירועים המתאר את חייה.

הספר לא קל לקריאה מבחינת תיאורי הזוועות שמכיל.

קשה להאמין שאי שם במאה ה-18 כך נהגו אנשים באנשים אחרים, התייחסו אליהם כאל חפץ אך ורק עקב צבע עורם, והניחו כי ניתן לעשות עימם כל שרוצים תוך ניצול היותם בודדים בעולם ומרוחקים מכל שהכירו.

על אף התיאורים הקשים, העלילה לא מתמקדת בהם, אלא דווקא בתקווה של אמינטה לשובה הביתה, לאפריקה, לחיים חופשיים ולעתיד טוב יותר.

ספר נהדר שלא אשכח בקרוב.

בנו

“בנו של אדון היתומים” של אדם ג’ונסון, הוצאת מחברות לספרות

הספר הזה נמצא אצלי ברשימת הקריאה כבר כמה חודשים, אך לא הצלחתי להיתקל בו בספרייה מעולם.

השבוע כשמצאתי אותו התרגשתי.

צפון קוריאה, אחת המדינות הסגורות בעולם, אם לא הסגורה ביותר, הינה מעין תעלומה.

הסיפורים החדשותיים על המקום מגיעים לרוב בהקשרים שליליים, החל מניסיון תקיפה של דרום קוריאה ועד לניסוי גרעיני.

מתוקף העובדה שכל כך מעט ידוע על המקום, ספר המתאר את המדינה היה נראה כהזדמנות נהדרת ללמוד עליה.

הספר מתחיל בתיאור הדמות הראשית, ג’ון דו.

תחילתו מאוד קשה לקריאה במובן זה שאינה זורמת מספיק בעייני והיה לי קשה להחזיק מעמד.

אחת הסיבות לכך היא העובדה שהקריאה נעשית דרך עיניים מערביות המורגלות בדמוקרטיה, בזכויות אזרח ובבחירה חופשית.

בספר נתקלים בעולם הפוך מזה.

פתאום מדובר על אנשים השווים פחות בעיניי כולם כי אין להם הורים או על אופן בחירת בעל לנשים.

בחורות יפות הנלקחות לעיר הבירה כדי לשמש שעשוע לגברים, וילדים המתחילים לעבוד כבר בגיל צעיר במטלות קשות.

אין טלוויזיה, העיתון נכתב מראש והמדינה כולה מאוד שונה ממה שתופס הראש המערבי.

דווקא השוני הוא שהופך את הספר לקריאה חשובה בעייני.

אחרי שעברתי את המשוכה הראשונה של פרק ההיכרות עם הדמות הראשית, כ-150 ע”מ, משם הספר החל לרוץ ולא יכולתי להניחו מידיי.

הסיפור מוסיף דמויות נוספות ועריכת הפרקים כך שמביאים את דבריהם של אנשים שונים אודות אירועים הקשורים אחד בשני, הופכים את הקריאה למרתקת.

כשהתחלתי את הספר חשבתי שלא אמליץ עליו לאף אחד, אך בסיומו אני דווקא רואה בו ספר חשוב.

כבד, הן במשקלו (522 ע”מ) והן בתוכנו הכולל תיאורים קשים, אך מעשיר בזווית ראייה חדשה וסיפור מעניין.

עוד מהבלוג של pinklady

תצוגה מקדימה

פיברומיאלגיה – המחלה השקופה

אני איבחנתי לעצמי את הפיברומיאלגיה. הרגשתי שמשהו לא בסדר, שאני עייפה יותר, כואבת יותר ומצליחה לתפקד פחות בכל הפעילויות הרגילות שלי. המשקולות בחדר כושר היו יותר כבדות למרות שנותרו באותו המשקל, הייתי מתעוררת עייפה יותר...

הכאב ואני

זה תמיד מצליח להפתיע. אני בטוחה שהתרגלתי לכאב, שהוא שם, ואז פתאום הוא מרים טיפה את עוצמתו ומשאיר אותי המומה. אין דרך להסביר למי שלא חווה את זה, מה זה אומר שכואב כל הזמן. אנשים נוטים לנסות ולעודד את עצמם ותמיד שואלים...

תצוגה מקדימה

זה בראש שלך וזה רק נדמה לך...

מחלות באות עם סטראוטיפים. חלקם נכונים ואחרים ממש שגויים. יש איזו אמונה בקרב חלק ניכר באוכלוסיה, או לפחות בקרב אוכלוסיית כותבי הטוקבקים, שמי שחולה בפיברומיאלגיה, הוא בעצם עצלן. עצלן למעשה זה במקרה הטוב. בכתבות רבות אפשר...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה