הבלוג של pinklady

pinklady

אוהבת לכתוב, מאז ולעולם, מבולבלת, מתפלספת, מטיילת, שואפת, מאוהבת ובעיקר חולמת...

עדכונים:

פוסטים: 226

החל מדצמבר 2013

13/02/2014

חצי שלי ואני הכרנו לפני 9 שנים.

הכל התחיל בשיחה תמימה שלי עם חבר טוב שהכרתי אז בלימודים, נקרא לו גרמפי.

גרמפי ואני שוחחנו בדרך כלל בשעות הזויות בטלפון כי הוא עבד בעבודה שבה 3 לפנות בוקר היא שעה מקובלת לעבוד ואני סתם לא נרדמתי.

היינו לומדים יחד, רבים הרבה, מחפשים חומר בספרייה, רבים עוד קצת ובאופן כללי היה לנו נחמד יחד.

באחת משיחותינו, ההיא התמימה, הודיתי בפניו שאני חושבת שאני מוכנה להכיר שוב מישהו.

לא הייתי בקשר כבר יותר משנה וחצי לגמרי מבחירה, העדפתי לא להתעניין במין הגברי מעבר לריור מקרי על כוכבי קולנוע שלא מכירים אותי עד היום וחבל (בראדלי – לעולם לא נינשא?)

מעט לאחר שהכלבה המדהימה של גרמפי עברה עיקור, הוא סיפר על התהליך ועליה ועל חבר טוב שלו מילדות שעזר להביא אותה הביתה.

פתאום נחה עליו ההארה והוא אמר: “הוא חנון, את חנונית, הוא רזה, את רזה, אתם ממש תתאימו!”

אני לא האמנתי שמדובר בבסיס יציב לבנות עליו קשר.

הוחלט שנחליף תמונות בכל זאת ונראה מה קורה.

גרמפי קיבל תמונה שלי להעביר לבחור, אני קיבלתי תמונה שלו.

התמונה הייתה מזעזעת.

הבחור היה בטיול לתאילנד והתלבש בהתאם.

הוא נראה כמו מוצ’ילר במובן הרע של המילה.

מוזנח, רעב, עצוב וחסר כל חוש היגיינה בסיסית או מכונת תספורת.

מה שכן בלט לי מהתמונה היה עיניו הטובות. הסכמתי שנדבר.

הבחור צלצל ודיברנו. לא יכולתי להיפגש כשהוא ביקש וניתקנו.

החלטתי שאני אצלצל אליו שוב ליזום פגישה, בכל זאת, הוא עשה את הצעד הראשון והמפחיד ואני צריכה גם להראות נכונות.

השיחה השנייה התארכה לשעה בערך.

הבנתי שאפשר לחפור עם הבחור וזה כבר סימן נהדר.

הוא הגיע לאסוף אותי ביום ראשון אחד.

פחדתי שלא אדע לזהות אותו כי הוא נשבע שהוא השתנה מאז התמונה המוזנחת ההיא.

אחרי שעות של התלבטות מה ללבוש ומה לעשות עם השיער הגעתי למקום המפגש.

מולי עמד בחור גבוה וממש חמוד.

ההוא מהתמונה כנראה עמד מתחתיו.

שנינו היינו נבוכים בטירוף.

נכנסנו לרכב ומכיוון שהיה פברואר, מיד התחיל לטפטף.

הוא מלמל לחלל האוויר: “אני שונא חורף”

אני החזרתי: “מה? אני מתה על חורף!”

משם השיחה התגלגלה.

הגענו לבית קפה שהוא בחר, דיברנו על כל מה שלא אמורים לדבר עליו.

שוחחנו על אקסים, על חלומות, על מוסיקה.

לעולם לא אשכח ששאלתי אם הוא רואה איזו תוכנית בכבלים (אז קראו לזה ככה).

הוא בתגובה אמר: “אין לי כבלים בבית, אף פעם לא היו”

זרקתי בלי לחשוב: “אה, אז אתה דינוזאור, מגניב”

ברגע שהוא צחק, ידעתי שיש כאן משהו טוב.

כל מה שרציתי, היה מישהו שיבין את ההומור ההזוי שלי.

מאז אותו היום עברנו הרבה.

לא הכל שמח, אבל המון המון רגעים נהדרים ותמיד תמיד ביחד.

חצי שלי הבהיר לי מה מטרת חיי ועל מה אשקוד לנצח:

תמיד לגרום לו לצחוק.

יום אהבה שמח לכולם, גם למי שחוגג וגם למי שמבין שאהבה היא בכל מקום ובכל זמן ולא צריך יום בשביל לציין אותה!

נ.ב. כשנישאנו, המלווים שלנו היו חבר עם פפיון וגרמפי, שבאותו היום באמת הפסיק להיות אחד כזה שמגיע לו התואר הנ”ל.

עוד מהבלוג של pinklady

תצוגה מקדימה

פיברומיאלגיה – המחלה השקופה

אני איבחנתי לעצמי את הפיברומיאלגיה. הרגשתי שמשהו לא בסדר, שאני עייפה יותר, כואבת יותר ומצליחה לתפקד פחות בכל הפעילויות הרגילות שלי. המשקולות בחדר כושר היו יותר כבדות למרות שנותרו באותו המשקל, הייתי מתעוררת עייפה יותר...

הכאב ואני

זה תמיד מצליח להפתיע. אני בטוחה שהתרגלתי לכאב, שהוא שם, ואז פתאום הוא מרים טיפה את עוצמתו ומשאיר אותי המומה. אין דרך להסביר למי שלא חווה את זה, מה זה אומר שכואב כל הזמן. אנשים נוטים לנסות ולעודד את עצמם ותמיד שואלים...

תצוגה מקדימה

זה בראש שלך וזה רק נדמה לך...

מחלות באות עם סטראוטיפים. חלקם נכונים ואחרים ממש שגויים. יש איזו אמונה בקרב חלק ניכר באוכלוסיה, או לפחות בקרב אוכלוסיית כותבי הטוקבקים, שמי שחולה בפיברומיאלגיה, הוא בעצם עצלן. עצלן למעשה זה במקרה הטוב. בכתבות רבות אפשר...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה