הבלוג של pinklady

pinklady

אוהבת לכתוב, מאז ולעולם, מבולבלת, מתפלספת, מטיילת, שואפת, מאוהבת ובעיקר חולמת...

עדכונים:

פוסטים: 226

עוקבים: 51

החל מדצמבר 2013

לקראת השנה החדשה החלטתי לנסות לא לשפוט. זה מעשה קטן ואני רק אדם אחד, אבל אם כולנו יחד נקבל החלטה דומה, כנראה שנהפוך את המקום הזה לטוב יותר

16/09/2015

 

shutterstock_241521790

בשבוע שעבר הייתה לי פגישה עם מישהו חשוב בקשר לכתיבה. מספר דקות אחרי שהתיישבנו והתחלנו לשוחח, תפסה אותי סחרחורת ותחושת חולשה קשה.

התקשיתי להבין למה ומדוע ההתקף הזה חייב להגיע דווקא עכשיו, כשחשוב לי להתרכז, אבל כמו תופעות רבות שהן חלק ממחלותיי, גם אלה אינן זרות לי וידעתי שקל יותר לקבל אותן, להתמודד ולחכות שיעברו בחזרה למקום ממנו הגיעו.

בשלב מסוים בשיחה הרגשתי שאני מגיבה בחוסר התלהבות כתוצאה מהרגשתי הרעה ופשוט אמרתי “אני מתנצלת אם אני נראית לא נלהבת או לא מתעניינת בדבריך, אני פשוט מרגישה רע וזה משפיע על התגובות שלי כנראה”. הוא הביט בי ואמר שלא שם לב לכלום. אני מחייכת, אני נראית רגועה ולא נראה בכלל שעובר עליי משהו. חשבתי לעצמי שזה בטח רק כי אנחנו לא מכירים לעומק, כי מי שבסביבתי מספיק זמן כבר יודע בעצמו לתת בי מבט אחד ולומר שרואים בעייני שאני ביום לא טוב.

עם סיום הפגישה פגשתי כמה חברות ושוחחתי גם איתן, תוך התנצלות על כך שאני מרגישה לא משהו ולכן לוקח לי רגע נוסף להגיב. הן בהו בי המומות משהו ואמרו שלא שמו לב לכלום.

בשלב זה הלכתי לבדוק במראה ואחרי שהיא הפסיקה להסתובב ראיתי שאכן, מבחינת סממנים חיצוניים לא רואים עליי כלום. אני נראית אותו הדבר כמו תמיד, אולי קצת עייפה יותר, אבל מי מאיתנו לא עייף?

זה אחד הדברים שחוזרים על עצמם במחלות עימן אני מתמודדת, השקיפות של התופעות. לא רואים את הכאב, הוא לא ויזואלי ואינו בולט לעין ואפילו אחרי שאומרים לפעמים שמשהו מפריע כרגע, עדיין האדם ממול לא יוכל להבחין בשום דבר.

העניין הוא שלכולנו יש כאלה רגעים. רגעים שבהם אנחנו לא עצמנו, משהו מפריע לנו. בין אם מדובר בכאב פיזי, כאב נפשי, טרדה מסוימת או עול שמציק, כולנו יוצאים עם השק שלנו אל העולם ומנסים להתמודד. אם העולם יקבל אותנו בחיוך יחסי ולא ינסה לזרוק עלינו בוץ בצורת עלבונות או לשים לנו רגל בצורת הנחות בנוגע אלינו, היום שלנו יהיה קל יותר.

לקראת השנה החדשה זו ההחלטה שלי. לנסות לא לשפוט. לא להניח הנחות, לא לנסות לנתח את האדם בפסיכולוגיה בגרוש ולחשוב שהוא עצלן או עצבני תמיד, לדמיין שיש לי מושג מה עובר על ההיא או מה מציק לזאת ממול. האופי האנושי בנוי כך שכולנו שופטים אנשים בשנייה. זה הרגל שכל כך טבוע בנו שהוא כבר טבע שני, ואמנם הרגלים קשה לשבור אבל זה לא בלתי אפשרי.

אם כל האנשים שמסתכלים עליי צולעת ביום רע לאוטובוס לא יתנו בי את מבט ה”נו באמת, רק רוצה תשומת לב” או הפקידה ההיא בביטוח לאומי לא תביט בי בעיני “תעשי לי טובה, את שקרנית ואת יודעת את זה”, כנראה שהיום שלי יהיה קל יותר. אולי גם חוסר השיפוט שלי יוכל להקל על מישהו אחר ביום פחות מוצלח עבורו.

שתהיה לכולנו שנה טובה.

צילום: Shutterstock

עוד מהבלוג של pinklady

תצוגה מקדימה

פיברומיאלגיה – המחלה השקופה

אני איבחנתי לעצמי את הפיברומיאלגיה. הרגשתי שמשהו לא בסדר, שאני עייפה יותר, כואבת יותר ומצליחה לתפקד פחות בכל הפעילויות הרגילות שלי. המשקולות בחדר כושר היו יותר כבדות למרות שנותרו באותו המשקל, הייתי מתעוררת עייפה יותר...

הכאב ואני

זה תמיד מצליח להפתיע. אני בטוחה שהתרגלתי לכאב, שהוא שם, ואז פתאום הוא מרים טיפה את עוצמתו ומשאיר אותי המומה. אין דרך להסביר למי שלא חווה את זה, מה זה אומר שכואב כל הזמן. אנשים נוטים לנסות ולעודד את עצמם ותמיד שואלים...

תצוגה מקדימה

זה בראש שלך וזה רק נדמה לך...

מחלות באות עם סטראוטיפים. חלקם נכונים ואחרים ממש שגויים. יש איזו אמונה בקרב חלק ניכר באוכלוסיה, או לפחות בקרב אוכלוסיית כותבי הטוקבקים, שמי שחולה בפיברומיאלגיה, הוא בעצם עצלן. עצלן למעשה זה במקרה הטוב. בכתבות רבות אפשר...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה