הבלוג של pinklady

pinklady

אוהבת לכתוב, מאז ולעולם, מבולבלת, מתפלספת, מטיילת, שואפת, מאוהבת ובעיקר חולמת...

עדכונים:

פוסטים: 226

החל מדצמבר 2013

כמי שחיה עם כאב כרוני, שיפור משמח אותי אבל מצליח להפחיד אותי באותה המידה. הכל כל כך שביר וברור לי שבדיוק כמו שהוא הגיע, יש תמיד חשש שהוא יברח וייעלם.

29/05/2015

הכי מפחיד זה כשיש שיפור.

זה נשמע לא הגיוני מהצד, כי שיפור צריך לשמח, אבל עבורי הוא הכי מאיים.

כשיש עלייה והמצב נראה טוב יותר, הפחד גדל כי יש יותר מה להפסיד.

את הכאב אני כבר מכירה.

אני יודעת איך הוא נראה, מה מאפייניו ומה לעשות איתו.

כשיש שיפור, אני חוששת שהוא יברח.

חוששת שוב לקום באיזה בוקר ולגלות שהגב לא זז.

אולי לשבת על כיסא, ככה סתם, בפעילות רגילה לחלוטין, ופתאום לגלות שכואב לי כל כך.

אני פוחדת שאיאלץ לוותר על משהו מתוך מה שאני עושה, חוששת לשנות שוב את השגרה.

כי אני מכירה את הכאב, אנחנו חיים יחד זמן רב, הוא ואני.

היום הוא חלק ממני ורק כשאני מקשיבה לו, מקבלת אותו, מסתכלת עליו ושואלת מה בעצם הוא רוצה או מנסה לומר, אז אני גם מצליחה להמשיך קדימה.

ואז אני הולכת קדימה ושוב יש לי חשש ללכת לאחור.

בפגישות האימון האחרונות שלי עם דלית דנקר, המאמנת שלי, היא הדגישה בפניי כמה חשוב ללכת צעד צעד. לא לתת לשיפור קל להטעות אותי ולנסות לקפוץ עכשיו מעל הפופיק.

אני עדיין צריכה להיזהר לא להזיק לעצמי, לא לאתגר את עצמי יותר מדי.

לקחתי איתי מהאימון את המחשבה שאני צריכה לנשום, הרבה, עמוק, פנימה והחוצה ועם הנשימות האלה לתת לעצמי ולגוף להתאחד. להבין מה הוא רוצה, מה מציק לו ולעשות התאמות.

החששות האלה בהליכה קדימה טבעיים.

אני מבינה שאם לא הייתי חוששת כנראה שאיבדתי קצת ממה שעושה אותי אדם.

בסופו של דבר, כמה שאני שואפת לעשות, להגשים, לטרוף את העולם, אני מבינה שלא חשבתי על הדרך שבה זה ייעשה, איך אעקוף כל מגבלה, אלא רק חשבתי על הרעיון.

לקחתי איתי מפגישת האימון האחרונה את החששות, את אי הוודאות, שמתי אותם בצד ומדי פעם בתקופה האחרונה בדקתי אותם. איך הם גורמים לי להרגיש, מה הם מעוררים, מה הם עושים עבורי.

ונשמתי.

shutterstock_150843320

נשימה אחת ועוד אחת ודברים מתקדמים.

עוד נשימה, עוד הגשמת חלום.

נשימה נוספת ועשיתי עוד צעד קדימה.

אז אני מפחדת עדיין רק שזה לא ייגמר, שהשיפור רק ימשיך.

אבל עם כל הפחד הזה, אני יודעת שאני בסדר. זה תהליך ואני בונה את הבסיס שלו כדי לטפס אחר כך בשלבים בצורה יותר פשוטה.

בסוף, הכל חייב להיות בסדר, אין אופציה אחרת.

embedded by Embedded Video

צילום: Shutterstock

פוסטים קודמים על תהליך האימון שלי עם דלית:

לחיות את הפער

שינוי

עוד מהבלוג של pinklady

תצוגה מקדימה

פיברומיאלגיה – המחלה השקופה

אני איבחנתי לעצמי את הפיברומיאלגיה. הרגשתי שמשהו לא בסדר, שאני עייפה יותר, כואבת יותר ומצליחה לתפקד פחות בכל הפעילויות הרגילות שלי. המשקולות בחדר כושר היו יותר כבדות למרות שנותרו באותו המשקל, הייתי מתעוררת עייפה יותר...

הכאב ואני

זה תמיד מצליח להפתיע. אני בטוחה שהתרגלתי לכאב, שהוא שם, ואז פתאום הוא מרים טיפה את עוצמתו ומשאיר אותי המומה. אין דרך להסביר למי שלא חווה את זה, מה זה אומר שכואב כל הזמן. אנשים נוטים לנסות ולעודד את עצמם ותמיד שואלים...

תצוגה מקדימה

זה בראש שלך וזה רק נדמה לך...

מחלות באות עם סטראוטיפים. חלקם נכונים ואחרים ממש שגויים. יש איזו אמונה בקרב חלק ניכר באוכלוסיה, או לפחות בקרב אוכלוסיית כותבי הטוקבקים, שמי שחולה בפיברומיאלגיה, הוא בעצם עצלן. עצלן למעשה זה במקרה הטוב. בכתבות רבות אפשר...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה