הבלוג של pinklady

pinklady

אוהבת לכתוב, מאז ולעולם, מבולבלת, מתפלספת, מטיילת, שואפת, מאוהבת ובעיקר חולמת...

עדכונים:

פוסטים: 226

החל מדצמבר 2013

ספר עיון חדש בוחן את זיכרון השואה בתרבות הפופולארית החל משנות ה-80′. מבט מרתק על האופן בו אנו כאומה תופסים את השואה וזוכרים אותה.

02/12/2014

“הר הזיכרון יזכור במקומי”, ליאת שטייר-לבני. רסלינג הוצאת ספרים.

אתחיל מהשורה התחתונה ואכריז – אחד הספרים המרתקים שקראתי בתקופה האחרונה.

אחזור להתחלה ואספר.

הספר “הר הזיכרון יזכור במקומי” הוא ספר עיון הבוחן את הזכרון החדש של השואה, כפי שהיא משתקפת בתרבות הפופולארית בישראל.

במהלך השנים העיסוק בשואה רק הלך והתרחב בשיח הציבורי בישראל. למעשה הנושא מקבל כיום תשומת לב מרובה וקיים עיסוק בהיבטיו השונים.

הספר מביא דוגמאות מרתקות הנוגעות לשואה כפי שזו נתפסת במערכוני סטנד אפ שונים, תוכניות טלוויזיה, ספרות, פלטפורמות שונות ברחבי רשת האינטרנט ועוד. הדוגמאות וניתוח העיסוק בנושא מתבצע תוך התייחסות לשנות ה-80′ והלאה.

באופן אישי נושא השואה תמיד ריתק אותי, גם אם לא הצלחתי להפנים כיצד רוע כזה מתרחש.

ככל שאני קוראת יותר ויותר ספרים, הן ספרי עיון והן פרוזה, הדנים בשואה, אני מוצאת את עצמי בונה תמונה כלשהי, מעין מסגרת, סביב העיסוק בתחום.

ידוע לכל שהאופן בו מועבר רעיון משפיע על האופן בו יקלוט האדם את המידע וכיצד יעבד אותו. מהספר עולה שהעיסוק בשואה ככל שמתרחקים משנות המלחמה עצמן, נוגע בעיקר לאופן בו עוסק בה הדור השני והדור השלישי.

אם נהוג היה לחשוב שמונחים כמו דור שני ושלישי מתייחסים רק לקרובים ביולוגית אל השואה, הספר מביא מחקרים הרואים באוכלוסיית המדינה כולה, גם ללא קשר כלשהו לאדם שנכח באירופה בעת המלחמה, כסובלים מאותה התסמונת.

העובדה שכולנו, כעם, בוחנים את השואה כאילו זו התרחשה לפני רגע והתנאים לה עדיין שרירים וקיימים, משפיעה עמוקות על ההתנהגות שלנו כמדינה.

אנו סובלים מפחד שרבים מנצלים ומשתמשים בו, כדי לוודא שיקבלו את מבוקשם. ניתן לראות רק בבחינה מהירה את החדשות בשנים האחרונות, כמה פעמים המונח “איום קיומי” מופיע, כיצד הדיון באנטישמיות גובר ומאיים. כמובן שישראל איננה בטוחה ומוגנת כיום, אך המצב השתנה ואנו, כעם, מתקשים מעט לקבל את זה והתנהגותנו מקרינה פעמים רבות פרנויה מוחלטת.

הספר מביא דיון גם על מקום ההומור בשואה ומציג את שני הצדדים בנושא. בעוד צד אחד טוען כי צריך לעבד את טראומת השואה והדרך לכך היא להוסיף הומור לנושא, האחר רואה בכך זלזול מוחלט בנספים ובטראומה הלאומית.

הרבה זמן לא קראתי ספר כה מעניין, אך לצערי אני חוששת שלא מספיק אנשים יקראו אותו וינסו לשמוע את הזווית המעניינת המוצגת בו. זו קריאתי הרשמית לכולכם: זו הזדמנות להבין את לקחי השואה והשפעתה על הטראומה הלאומית. אני ממליצה בחום לנסות ולבדוק כיצד תרבותנו והחברה שלנו מעוצבת בהשפעתה.

עוד ספר עיון שמומלץ בחום לקרוא:

בן החמאס

הר הזיכרון

חוות דעת על ספרים אחרים מחכות לכם ממש כאן במדור על השידה.

עוד מהבלוג של pinklady

תצוגה מקדימה

פיברומיאלגיה – המחלה השקופה

אני איבחנתי לעצמי את הפיברומיאלגיה. הרגשתי שמשהו לא בסדר, שאני עייפה יותר, כואבת יותר ומצליחה לתפקד פחות בכל הפעילויות הרגילות שלי. המשקולות בחדר כושר היו יותר כבדות למרות שנותרו באותו המשקל, הייתי מתעוררת עייפה יותר...

הכאב ואני

זה תמיד מצליח להפתיע. אני בטוחה שהתרגלתי לכאב, שהוא שם, ואז פתאום הוא מרים טיפה את עוצמתו ומשאיר אותי המומה. אין דרך להסביר למי שלא חווה את זה, מה זה אומר שכואב כל הזמן. אנשים נוטים לנסות ולעודד את עצמם ותמיד שואלים...

תצוגה מקדימה

זה בראש שלך וזה רק נדמה לך...

מחלות באות עם סטראוטיפים. חלקם נכונים ואחרים ממש שגויים. יש איזו אמונה בקרב חלק ניכר באוכלוסיה, או לפחות בקרב אוכלוסיית כותבי הטוקבקים, שמי שחולה בפיברומיאלגיה, הוא בעצם עצלן. עצלן למעשה זה במקרה הטוב. בכתבות רבות אפשר...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה