צעדים ראשונים

שנייה לפני שאני מספרת על יום קסום בדרום, אני חוזרת בזמן כשנה וחצי לאחור, לעידן אחר, לספר על חוויה ראשונית של מפגש עם עולם חדש. כך כתבתי את החוויה באותו זמן. מי שקרא אז – פטור.

בחורה עם מחשב נייד

גילוי נאות: אין לי מושג ירוק בנושא יין ואלכוהול.
גילוי נאות 2: כבר כמעט שנתיים שאני עם הראש עמוק בתחום היין, ועד כה לא עניין אותי כהוא זה ללמוד, להבין על מה המהומה, לטעום.

לפני כמה ימים התגלגלה לפתחי הזמנה שנשמעה כדרך חיננית להתחיל את היכרותי עם עולם היין: הוזמנתי לקחת חלק בסדנת יין קטנה ואינטימית, שבע בערב, תבואי עם עוד מישהו. הזמנתי את ידידי חובב היין י', וביחד צעדנו בערב חורף נאה לאורך שדרות רוטשילד אל חנות היין הקסומה "פרי הגפן". בכניסה קיבל את פנינו טל, מומחה יין, כפי שהוא אוהב להגדיר את עצמו, ומי שמעביר את הסדנה. נכנסנו לחלל יפהפה, מעוצב כשילוב של מרתף יין וחללי אירוח מזמינים. התיישבנו באחת מפינות האירוח, חמישה אנשים וטל. מיכל הצטרפה מאוחר יותר, נתקעה בפקקים התל אביביים. קצת סמול טוק של היכרות בין הנוכחים, וקדימה לעבודה.

טל מציג את עצמו בקצרה, ומתחיל בסקירה היסטורית של תעשיית היין בארץ. כולם יושבים ומקשיבים, מי בעניין, מי בנימוס מאופק. על השולחן שישה בקבוקי יין, כולם ישראליים, מעט תקרובת, קנקן מים וכוסות. טל מתבל את הסיפור באנקדוטות, ולאט לאט האורחים מתרווחים בספות הנוחות, מתחילים להרגיש יותר בנוח.
טל אוהב לספר סיפור. גם בפעם המי-יודע-כמה הוא מגיש לשומעיו את הסיפור בהנאה, ומושך אותם אט אט אל תוך עולם היין. אני מקשיבה בעניין, מופתעת לגלות חלקים מוכרים בסיפור, אולם אי שם באחורי ראשי אני תוהה ביני לביני מתי נגיע לתכל'ס, מתי נתחיל בעניין שלשמו נתכנסנו. י' אוהב לשתות יין, מכיר קצת את העולם על מנהגיו. אני, לעומתו, בורה גמורה, ורוצה כבר להתחיל להבין. אני כבר יודעת כמה אני לא יודעת, והסקרנות, זו שהביאה אותי מלכתחילה לסדנה, כבר מדגדגת.

כשהסקירה ההיסטורית מגיעה לקיצה, אנחנו כבר נינוחים ומוכנים. טל פותח עם יין לבן מבעבע, הנמזג לכוסות תוך שהוא מסביר על השימוש שהוא עושה בכל החושים כדי ליהנות מהיין. יש משהו מאוד חושני בדרך שבה הוא מציג את הדברים, ובחינה לא מדוקדקת של הנוכחים מעלה שכולם כבר משתוקקים לטעום. טל דווקא מתמהמה ומושך את הרגע עם הסברים וסיפורים, כאילו מתגרה בנו. ואז – "בואו נטעם. לחיים!" כל אחד מנסה ליישם כמיטב יכולתו את מה שהסביר לנו טל זה עתה, ומכאן והלאה העניינים מתחילים להתחמם. איני יודעת לגבי האחרים. אני לא שתיינית גדולה, כך שכבר לאחר הטעימה הזו אני חשה מבוסמת קלות. זה עדיין בשליטה. אני עדיין מיושבת בדעתי. מעט יותר עליזה, אבל בהחלט בסדר. החברים מביעים את הנאתם מהמבעבע, ואנו ממשיכים קדימה, אל היין הבא.

כך מוביל אותנו טל בינות למושגים, מסביר מדוע מסחררים את הכוס, איך מריחים ומה מחפשים ברחרוח, כל ה"שפיל", כמו שהיה אומר סבא שלי. פתאום זה לא נראה כל כך מוזר. אפילו יש בזה סוג של היגיון. אנו ממשיכים עם יינות לבנים, אחר כך עוברים לאדומים, והאווירה הופכת קלילה ומבודחת. י' מרבה לשאול שאלות. הוא נהנה עד אין קץ, ונראה שטל נהנה לא פחות. עם כל כוס יין עולים קולות צחוק רמים ותכופים יותר, הסיפורים הופכים משעשעים יותר והחברותא נעימה יותר. בשלב הזה אני מבינה שאין לי סיכוי מול היינות האלו. אני מוקסמת מהעולם שנגלה לעיני, מהתחושות שעולות בי, ומבינה על עצמי דבר או שניים שאינם קשורים למקום, לנושא או לחברה בה אני נמצאת.
בסופו של הערב אנו יוצאים עליזים ומחוייכים, חלקנו מתנודד קמעה (נגיד, אני), ומכירים קצת יותר את עולם היין. זו היתה יריית הפתיחה להיכרות עם עולם היין, לפחות עבורי, והכי חשוב – זה היה ערב מהנה, קליל ומאיר עיניים (ולב).

א. חסרת תקנה
כשמי כן אני: אופטימית חסרת תקנה, בעלת נטייה מעצבנת למצוא את הטוב בכל דבר. אז למה לא לעשות עם זה משהו מועיל? הבלוג הזה, כך אני מקווה, יכריח אותי לחבוש את המשקפים הוורודים לכל מקום ויזין את נטיית האופי הזו, אם במקרה אניח אותה לרגע בצד.