העצב אין לו סוף

רונה רמון- אובדן בלתי נתפס ושלישי במשפחת רמון

רונה רמון ז"ל קרדיט צילום: קרן רמון

"אנחנו החיים הובלנו ארבעה מול שניים", אמרה פעם רונה רמון. מאזן האימה והכאב הזה השתנה אתמול בערב, עת הודיעו כי רונה נפטרה ממחלת הסרטן.

במהלך 54 שנותיה, חיים קצרים ללא ספק, חוותה יותר מכאובים ואובדן ממה שאנשים חווים לעיתים במשך חיים שלמים. לא הכרתיה, אך עת נפוצו בשורות על מותה, ערב לפני הפרסום הרשמי, לבי נסדק. קיוויתי שזוהי עוד שמועה, על אף שידעתי על דבר מחלתה הקשה. מאז שאיבדה את בעלה אילן רמון ז"ל, האסטרונאוט הישראלי הראשון באסון המעבורת קולומביה וכשהצטרף אובדן נוסף למשפחה, בדמות הבן הבכור אסף ז"ל, שנהרג בתאונה במהלך טיסת אימון, נדמה שרונה רמון עשתה כל שביכולתה כדי להפוך את הכאב לעשייה, את האובדן למורשת, את האין ליש ואת המוות שלהם לחיים משמעותיים יותר עבורה ועבור הכלל.

אילן ואסף רמון ז"ל קרדיט צילום: קרן רמון
אילן ואסף רמון ז"ל
 באדיבות קרן רמון

לפעמים הגיבורים/ות שלנו הם לא כוכבי בידור מסעירים, ספורטאים עתירי הישגים ואף לא נשיאים דגולים, לעיתים הגיבורים/ות שלנו הם פשוט אנשים מן השורה, שסיפור חייהם הוציא אותם מן השורה וגרם להם ליצור שורה חדשה ומסלול אחר עבור עצמם, משפחתם ועבור החברה כולה. רונה הייתה אחת הגיבורות שלי, מי שגייסה באמצעות האובדן שלה והסיפור האישי שלה משאבים ואפשרויות עבור בני נוער שכל כך היו זקוקים לכך וריגשה רבים/ות בפעילותה הענפה ב"קרן רמון" שהקימה. היא ומשפחתה כולה היו ולנצח יהיו הפנים היפות של מדינת ישראל. משפחה ערכית, מוצלחת, יפה, אוהבת אדם וארץ, משפחה שכל אחד מאיתנו היה שמח להיות חלק ממנה ובעיקר יכול ללמוד ולצמוח מהכוח שלהם/ן ומההתמודדות המפעימה עם האובדן הכפול והבלתי נתפס.

דרושה גדלות נפש נדירה, להתמודד עם כזה אובדן ובד בבד להחליט לפנות לעשייה, לסיוע, ליצירת הזדמנות לאחרים, כשכל כך הרבה הזדמנויות נלקחו ממך. רבות עוד ידובר על חייה ולגבי מותה, על מוות טרגי של לא פחות משלושה בני משפחה אחת, על שלושת הילדים שנותרו לבדם, טל, יפתח ונועה ועל כמה שלעצב אין סוף כשמדובר במשפחת רמון. כמסתכלת מהצד אחר עשייתה של רונה ז"ל, תמיד אמרתי לעצמי, איזו אישיות, כמה כוחות, אבל ברור לי לגמרי שהקושי, הכאב, העצב היו ונשארו שם כל העת. הרי אי אפשר באמת לשים בצד אובדנים שכאלה, גם אם נותרת לבד עם שלושה ילדים שעלייך לגדל ואת צריכה לתפקד לפחות עבורם. לעיתים מעט מדחיקים או פשוט מעבדים לאט כדי לא לאבד מהר, אולי העצב נותר עמוק בפנים והתפתח למחלה הארורה, אולי הגעגוע לאילן ולאסף היה קשה מנשוא והקיום החליט לסדר מפגש משולש מוקדם מהרגיל ואולי פשוט החיים לא הוגנים והמוות עוד יותר. חדשות כאלה הופכות אותי באחת לילדה זועמת בת שמונה. ילדה שרוצה לכתוב לאלוהים (אם הוא קיים בכלל), על למה דווקא הם. על כמה סבל משפחה אחת יכולה לחוות. על למה אי אפשר להיות "הוגן" ולחלק את האסונות והטרגדיות בין כמה וכמה משפחות. משפחת רמון הקריבה את אבי המשפחה אילן ואת הבן אסף במסגרת פעילות חשובה ולטובת הכלל, זה בחלל וזה באוויר. רונה סיימה את חייה על פני האדמה אך פועלה, הישגיה וזכרה יהדהדו עוד שנים רבות עד החלל ובחזרה.

יפתח, טל, רונה ונועה רמון קרדיט צילום: קרן רמון
יפתח, טל, רונה ונועה רמון
קרדיט צילום: קרן רמון

לבי לבי עם שלושת הילדים הערכיים והיפים שנותרו ללא הוריהם ואחיהם בעולם האכזר הזה. מספיק לקרוא בשעות שאחרי הדיווח על מותה תגובות, פוסטים וכתבות, כדי להבין שעם ישראל כולו חש אחריות ודאגה ומחבק את כל אחד ואחת מהילדים, שאין לי ספק שלמרות האובדן הגדול ושובר הלב, ילכו בדרך אמם ויהפכו את העצב האינסופי שלהם לעשייה ולנתינה. משפחת רמון היא גאווה ישראלית, דבר מותם של אילן, אסף וכעת של רונה, הוא אובדן כל-ישראלי, שפוצע פעם אחר פעם את לבבות כולנו.

תמונה מתוך אתר ויקיפדיה צילום: תמי בר שי
תמונה מתוך אתר ויקיפדיה
צילום: תמי בר שי

רונה גיבורה, נראה שהיית מלאך בחייך ובמותך, מרגיש שעלית בסערה השמימה, משאירה מאחורייך עשייה מבורכת ואהובים/ות שבורי/ות לב. נחמה קטנה לנותרים/ות מאחור היא שאת מתאחדת עם אהובייך המתים, אחרי שנים של געגועים בלתי פוסקים. החיבוק החם של שלושתכם יאיר את הדרך לילדייך שנותרו כאן ולכל הילדים להם סייעת רבות וישלח לנו אור יקרות רמוני, להמשיך לחיות פה את החיים הקשים והכל כך לא הוגנים האלה.

יהיו זכרך ומורשתך מבורכים לעד.

 *תמונה ראשית באדיבות קרן רמון

כרמל מילנר-סער
צלמת סטילס, עיתונאית במאקו+מעריב. מנהלת תוכן ומדיה חברתית. בעלת העסק- הערך המוסף- כרמל מילנר-סער. אוהבת בני אדם, בעלי חיים, טבע, מילים וקולינריה. חיה באושר עם בת זוג מדהימה ושתי כלבות שהן החיים- מייפל וג'ינג'ר. לינק לדף העסק: https://www.facebook.com/Haerech.hamusaf/ לינק לדף הפרטי: https://www.facebook.com/carmel.saar