הבלוג של כרמל מילנר-סער

picanteria

צלמת סטילס, עיתונאית במאקו+מעריב. מנהלת תוכן ומדיה חברתית. בעלת העסק- הערך המוסף- כרמל מילנר-סער. אוהבת בני אדם, בעלי חיים, טבע, מילים וקולינריה. חיה באושר עם בת זוג מדהימה ושתי כלבות שהן החיים- מייפל וג'ינג'ר. לינק לדף... +עוד

צלמת סטילס, עיתונאית במאקו+מעריב. מנהלת תוכן ומדיה חברתית. בעלת העסק- הערך המוסף- כרמל מילנר-סער. אוהבת בני אדם, בעלי חיים, טבע, מילים וקולינריה. חיה באושר עם בת זוג מדהימה ושתי כלבות שהן החיים- מייפל וג'ינג'ר. לינק לדף העסק: https://www.facebook.com/Haerech.hamusaf/ לינק לדף הפרטי: https://www.facebook.com/carmel.saar

עדכונים:

פוסטים: 138

עוקבים: 19

החל מינואר 2017

כשהחג הכי אהוב הופך הכי עצוב. זה בדיוק מה שקרה לי בשנה שעברה עם שבועות

18/05/2018

לזכר שמרית פרסר ז”ל- שנפטרה בדיוק לפני שנה, יום לפני ערב שבועות- 29.5.17

*הפוסט פורסם באישור המשפחה*

הכי טעימה שיש צלמת: עמית מילנר-סער

הכי טעימה שיש צלמת: עמית מילנר-סער

פירורים של זיכרונות.

עוגת גבינת הפירורים שאני מכינה זה שנים, הפכה לשם דבר בקרב משפחתי ובקרב חברות. מאז חג שבועות האחרון לא הייתי מסוגלת להכין אותה, למרות שביקשו ממני. יום לפני ערב החג הקודם, ב- 29.5, בעודי מכינה את העוגה המסורתית, ברגע הקסום בו אני מפזרת את הפירורים מעל הקרם, קיבלתי טלפון מהאחיינית המקסימה שלך, שנושאת את שמה היפה של זוגתי, עמית. בשורת איוב ללא ספק. 17:05 השעון שלי הראה, השעון של משפחתך הראה קצת קודם את רגע מותך שובר הלב. אחרי ארבע שנים של מאבק עיקש ואמיץ, הלכת לעולם שכולו טוב, או לפחות לעולם הבא ואת בת 40 בלבד!!

שמרית בת 40- חוגגות ביחד את מה שהפך ליום ההולדת האחרון בחייך צלמת: כרמל מילנר-סער

שמרית בת 40- חוגגות ביחד את מה שהפך ליום ההולדת האחרון בחייך צלמת: כרמל מילנר-סער

מסתבר שמעט לפני שסיימתי לפזר את פירורי העוגה מעל הגבינה במקצועיות, הלב שלי החל קצת להתפורר בעצמו. עטפתי את העוגה וחשתי את העצבות שעוטפת אותי. עברה כמעט שנה (טמנו אותך באדמה בערב חג שבועות הקודם) ובחיי שטרם עיכלתי את החלל שהשארת אצלי שמרית נשמתי. לצערי לא הספקת לטעום את העוגה הזו שלי, היית כל כך אוהבת אותה. אחרי הכל, שבועות היה אחד החגים האהובים עלינו, עליי הוא כבר פחות מכורח הנסיבות. לפני למעלה מעשור, כשהיינו זוג, היית מכינה כל חג מאכלים מרהיבים למשפחתך, שלא ידעה אז כלל על קיומי. אני הייתי מסייעת לך באהבה ועם צביטה בלב לבחור את התפריט בכל חג מחדש, במשך ארבע שנותינו המופלאות והמורכבות ביחד. פגשתי אותם/ן לראשונה רק בהלוויתך, אליה באתי עם זוגתי האהובה מזה שמונה שנים, עמית ואז ראיתי אותם שוב בשבעה וסיפרתי עלייך, סיפרתי עלינו. מיד התאהבתי בהם וחשנו כולנו צער על שלא הכירו אותי ובעצם אותנו לפני כן. הרגשתי קצת בתוך סצנה עצובה של השבעה ב”יוסי וג’אגר”. מאז מותך, החלטתי לקרוא לעוגה המדהימה הזו “עוגת שמרית”. לא מזמן התבקשתי להכין אותה ליום ההולדת של בעלה של חברה, התלבטתי ואז הסכמתי. זה שימח והיה להם טעים כל כך, כך שנראה לי שאהיה מסוגלת להכין אותה גם בחג הזה, למרות שזה השבועות הראשון בלעדייך. מסתבר שאוכל מנחם זו יכולה להיות גם עוגה לזכרך. כנראה שהשנה ולנצח אכין אותה ואבכה. אפרוס ממנה פרוסה לאנשים שאני אוהבת ואצטער שזה לא עבורך. איך אחרי שנים שלא היינו בקשר, שלחת לי אז לפני שלוש שנים הודעת פייסבוק פרטית בטעות לגמרי. בירכתי כל כך על הטעות הזאת. הטעות שהובילה להתכתבות ואז לשיחה של שעות, שלמרות כמה שניסית לא להכניס אותי לסיפור חולייך, הבנתי בין השורות, התעקשתי לשאול ואז נודע לי: בשלב ההוא היית כבר שנתיים עם סרטן שד גרורתי ואכזר.

נהנות מקטיף בקטופותי  צילום סלפי

נהנות מקטיף בקטופותי
צילום סלפי

 

זה הפך את חיי אז ומיד החלטתי שההודעה לא הייתה במקרה וחידוש הקשר מתבקש. הספקתי לחזור אל חייך ואת אל חיי רק לשנתיים אמנם. הפגישה הראשונה אחרי שמונה שנים שלא נפגשנו הייתה מרגשת וגם מלחיצה. זוכרת שחיבקתי אותך בסופה ואמרתי, אין מצב שאת חולה. לא נראית ולא נשמעת כך. את הכי כמו שזכרתי ולגמרי תעברי את זה. פתחנו את דלת ביתנו בפנייך, עם כל המורכבות שלנו שהייתה תמיד תוך כדי הקשר ולאחר הפרידה, נכנסת אל חיי בחזרה וגם אל חיי זוגתי בלי קושי, כעס או אכזבה, רק עם שמחה גדולה ואהבה בלתי נגמרת. עמית שלי התחברה אלייך מיד. בשנתיים שהיית בחיי עד שהייתי במותך, עשינו ביחד ארוחות מרהיבות, נסענו לקטיף במקום שכה אהבתי וידעתי כמה גם את תאהבי (ברור שצדקתי), היינו בקולנוע שוב ושוב, שתינו וגם שלושתנו, זו הייתה אהבה ענקית שלנו, בעיקר קולנוע ישראלי. היינו יחד במסעדות. אכלנו סושי שכה אהבנו. חגגנו את יום העצמאות ביחד אצלנו בהרצליה. ממש כמו פעם, עם מנת פלאפל, הופעה, זיקוקים וקשת עם דגלי ישראל. כל מפגש איתך היה מלא שמחה ובעיקר מלא חיים, עשינו הכל כדי לשמח אותך, עם אוכל, עם תוכנית אומנותית, עם שיחה אופטימית אל תוך הלילה. כמעט תמיד בשישי, תמיד עד לפנות בוקר. גם עמית ואני לא האמנו שאת חולה. זה לא נתפס. עד המפגש האחרון. לא רצית מעולם שאבוא להיות איתך בטיפולים, אמרת שזה שעות ושישעמם לי, אני התעקשתי ואמרתי שלא משעמם איתך אף פעם, אבל את דחקת אותי, כנראה שהבנת הרבה יותר ממני את מצבך ורצית שאזכור אותך מחייכת, לא תלויה ולא בסביבת בית חולים, שכל כך לא הייתה סביבתך הטבעית גם אחרי ארבע שנים של מחלה. ביומך האחרון בעולמנו, הייתי אמורה להיות בבוקר במחלקה, הכנתי בלילה עוגת בננה שוקולד צ’יפס שאהבת (מתכון של עמית), כדי להביא להורייך. את היית כבר מורדמת ומונשמת אבל אמרתי שחייבת להגיע, עברה לי בראש פנטזיה מטופשת על כך שאומר לך כמה מילים ופשוט תתעוררי ותחזרי אלינו. התעוררתי באותו הבוקר עם גב תפוס, כפי שמעולם לא היה לי. רציתי ללכת לקופ”ח לקבל זריקה ולנסוע אלייך, אך לא הצלחתי אפילו לצאת מהמיטה. עדכנתי את אחייניתך שבצער רב אצטרך להגיע מיד אחרי השבועות. הודעתי התקבלה בהבנה, אך לא הייתי רגועה. עברו שעות והרגשתי מעט יותר טוב. אחה”צ קמתי מהמיטה להכין עוגת גבינה פירורים לחג וההמשך כבר ידוע. זה היה כאילו שהגב שלי שמר עליי ביום הזה, או שאולי זו את? לא יכולתי פיזית להגיע אלייך וזה היה יומך האחרון. שנה שלמה ייסרתי את עצמי שלא הגעתי, שלא ממש נפרדתי. נפרדנו שבועיים לפני כנראה בארוחה אצלנו וסרט. ערב מהנה שנמשך עד לפנות בוקר. השתעלת את עצמך לדעת ובקושי אכלת, אך אני כל הזמן שמרתי על אופטימיות. זוגתי למודת מחלת הסרטן מהוריה ז”ל, ניסתה באותה לילה לומר לי שזה לא נראה שיש עוד הרבה. בכיתי ואמרתי שאין מצב, ששמרית כל כך נחושה וחזקה שגם מהניתוח לניקוז נוזלים מהלב והריאות כדי להקל על הנשימה תצאי ומיד נקבע שוב. עמית הייתה פחות אופטימית וצדקה.

שלושתנו ברגע שמח במיוחד צילום סלפי

שלושתנו ברגע שמח במיוחד
צילום סלפי

לא הספקתי לומר לך שלום. הלוויה שלך הייתה אחד האירועים הקשים בחיי והוא קרה שלושה חודשים אחרי האירוע הקשה בחיי ובחיי זוגתי, לידה שקטה אותה חוויתי פיזית אני ובה איבדנו את בננו הראשון. 2017 הייתה שנה מהגיהנום ואת? אין לי ספק שאת בגן עדן. היית טובת לב, נדיבה, עובדת סוציאלית במקצועך ובאופייך, חובבת קולינריה, קולנוע ומוסיקה וכל כך אשת משפחה. הספקת לומר לי כמה את מצטערת שלא סיפרת שיכולנו להקים כבר משפחה מזמן יחד אם רק.. בארבע השנים שהיינו זוג הותרת חותם גדול (על אף הארון שלנו והפרידה שבאה בעקבותיו). לצערי חשה שהיה לכך מקום גדול בחייך, הייסורים שאחרי, הקושי. אני חשתי (ולא רק אני מסתבר), כאילו אולי זה היה בהחלט גורם או לפחות זרז למחלה שהגיעה אלייך יום בהיר אחד ולא עזבה אותך. בטוחה שבעולם הבא את חופשיה מכל ייסורים, קשיים וכאבים. משחררת את תחושותייך הקשות לגבינו, על מה שיכל להיות, על איך נתת לי ללכת, היית מדהימה גם אם בסוף זה היה לנו מאוחר מדי. זכית לאהבה אחריי ואני זכיתי בעמית שלי, שלימים ממש חיבבת. לצערי, ברור לי שאלמלא המחלה, לא היינו כנראה זו בחיים של זו. תודה על שנתיים בהן זכיתי בך מחדש, הלוואי והיית נשארת לתמיד.

 

מקווה שיהיה חג מחבק ומלא אופטימיות למשפחתך. ולך, אהובתי לשעבר, חג שמח וטעים, היכן שלא תהיי. מבטיחה לך שאת פרוסת העוגה האחרונה לא אתן לאף אחד/ת אף פעם, אחרי הכל, זו “עוגת שמרית” מעכשיו. זוכרת ואוהבתמיד. אני. 

מצרפת מתכון לעוגת גבינה פירורים מנצחת שאני מכינה בכל חג. תכינו אותה ותחשבו עליי וגם על שמרית ז”ל. תודה וחג שמח ומנחם לכולנו. 

 

גבינה פירורים אלוהית לזכר שמרית צלמת: כרמל מילנר-סער

גבינה פירורים אלוהית לזכר שמרית
צלמת: כרמל מילנר-סער

מתכון לעוגת גבינה פירורים שתמיד מנצחת:

http://saloona.co.il/picanteria/?p=492

 

 

 

 

עוד מהבלוג של כרמל מילנר-סער

תצוגה מקדימה

זה הסתיו עם המרק- מרק אפונה עשיר עם בצקניות טבעוניות מחיטה מלאה

בימינו לא צריך לחכות יותר לחורף שיפציע, כדי להוציא מהבוידעם את מתכוני המרקים הכי טובים שלנו. בחוץ קצת מתקרר וכבר בא לנו איזה מרק מהביל ומנחם, כזה שיפיץ בבית ריחות מופלאים ויחמם את הבטן, כמו אז כשהיינו ילדים ועלה קצת החום/...

תגובות

פורסם לפני 11 months

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

Lofra- איטלקי לוהט במטבח שלכם/ן

אחד הדברים שישראלים/ות הכי אוהבים/ות לקראת החגים ובעיקר לקראת חג הפסח הקרב ובא זה להתחדש. כשמשדרגים את הבית במוצר חדש, איכותי ושימושי, נדמה שתוך רגע גם התחושה שלנו משתדרגת, מעצם הרכישה, מהיופי ובעיקר מההתרגשות האופפת...

תגובות

פורסם לפני 6 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה