הבלוג של מיכל טל

מוסיקה,נשים ואנשים

פסנתרנית, מוסיקאית. מקדמת את ביצוע המוסיקה הישראלית והיהודית בארץ ובעולם. מנהלת את קורס "פסנתר צעיר" במרכז למוסיקה ירושלים. www.michaltal.com

עדכונים:

פוסטים: 18

החל מאפריל 2010

ההתלבטות האינסופית בין הרגשי והענייני, איך לאזן ביניהם ולהגיע למקום הסמכותי , האסרטיבי שמתאים לנו

05/06/2010

הגבול הדק והאיזון בין הענייני והרגשי מלווה אותנו כמעט בכל מקום ובכל מצב. ממצבים בין אנשים ונשים, ובמיוחד בעבודה עם גברים, ביחסים האישיים שלנו, בין נשים וגברים. ביחסים שלנו עם הילדים שלנו, ואם אנחנו מורות, מדריכות או מרצות – עם התלמידים והסטודנטים שלנו.

לגבר קל לשדר סמכות, ענייניות. הוא נמצא כבר בקטגוריה הזאת כי ככה למדנו וככה חונכנו, הדור שלי בכל אופן. כשגבר ענייני , טון הדיבור שלו אינו משדר רגשיות-יתר הוא ברור במסרים שלו.
אז מדוע לנו, כנשים לא כל כך קל להיות “ענייניות”? האם יש פה איזה פחד סמוי שנראה כ “חסרות רגש”? כקשוחות”?
ובמיוחד כשמדובר בתפקיד ניהולי, תפקיד שנתפס עדיין ככל כך “גברי”.
הסמכות הנשית היתה תמיד מקור לשאלות, עד כמה היא משכנעת? עד כמה מקשיבים באמת לאשה כשיש לה מה להגיד? ומאיזה מקום?

הגבול הדק הזה בין האמפתיה, ההבנה של האדם היושב מולך, ובין הרצון להיות ענייני, לעשות את העבודה בצורה יעילה הוא חמקמק ובלתי ניתן לזיהוי.

במשך שנים אני מתלבטת בין הענייני והרגשי. לעיתים אני “עניינית” מדי, ולעתים “רגשית” מדי. בכל מצב, נופלים למלכודת: במיוחד כשעובדים מול גברים. להיות “רגשית- יתר” מראה על חוסר איזון, חוסר שליטה ואף יכול לשדר לעיתים אי יכולת לקבלת החלטות. להיות “עניינית – יתר” משדר מסרים של קשיחות, שתלטנות , וכו. המלכודות נמצאות בכל מקום, ויש להלך ביניהן בצעדים קטנים, עם הרבה מחשבה.

ושוב, אם אני מנסה ללכת לתחום האמנות בכלל והמוסיקה בפרט , הרי שהאיזון בין ה”אפלטוני” (השכל הישר, הלוגיקה) ובין ה”דיוניסי” ( היצר, הרגש) יוצר אמנות גדולה. ניטשה היטיב לתאר את הטלטלה הזאת שכל אמן עובר, בנסותו ליצור .
ולראייה, האמנים הגדולים באמת, השכילו לאזן בין שני הקטבים האלה.

ואיך עושים זאת? קשה ללמוד בבית הספר, בקורס את מה שהנסיון עושה בשטח. מין שרשרת של ניסוי וטעייה. נופלים וקמים. אני זוכרת עימות לפני שנים דרמטי מאד שיכולתי לסיים אותו בכמה דקות ולא לקחת אותו למקום העמוק והכואב. אבל לא היתה לי את המודעות המספקת.

וכן, נפגעים, נעלבים, מבליגים, ממשיכים, מתעלמים, מקבלים יותר ביטחון וממשיכים הלאה. עם הזמן הענייניות באה ותופסת יותר את מקום הרגש. עובר זמן, והרגש חוזר, אבל בצורה מאוזנת יותר. לא על חשבון.

וכל זה מביא אותך לשאלה, איך תנהגי מחר , מול הנשים והאנשים שאת עובדת מולם, מול הילדים עם הדרישות האינסופיות שלהם ומתיחת החבל עד הגבול האינסופי, כיצד תוכלי לשכנע, להוציא מהם את המיטב, לתמוך בהם, להיות שם ויחד עם זה לדבר בטון הסמכותי והברור הזה, לדעת שאת במקום הנכון. המקום שמתאים ביותר, ששם טוב להיות.

עוד מהבלוג של מיכל טל

תצוגה מקדימה

שולהוף במוסקבה ומחשבות על תרבות ומקום

לפני כמה שבועות נעשתה היסטוריה, אמנם מזערית בהשוואה לפרסי נובל או מדליות באולימפיאדה, ובכל זאת : הפעם הראשונה שישראלית, ילידת הארץ הופיעה באולם רחמנינוב הנודע בקונסרבטוריון ע"ש צ'ייקובסקי במוסקבה היתה ב-17 בספטמבר 2013. כן,...

תגובות

פורסם לפני 6 years

החופש והמחיר- להיות פרילנסרית

זוהי ההגדרה היבשה של פרילנסר/ית כפי שמצאתי בויקיפדיה: פרילנסר (מאנגלית: freelancer) הוא עובד עצמאי הנותן שירותים מקצועיים למשימות מוגדרות מראש. עבודות הפרילנס נפוצות בעיקר בתחומי מקצוע ספציפיים, כגון: עיתונאות, פרסום,...

תגובות

פורסם לפני 9 years

נשים , גיל ופסנתר

להיות אשה ולעסוק באמנויות הבמה זה לא עניין של מה בכך. להיות אשה, לעסוק באמנויות הבמה ולהתמיד בכך זה אתגר יום יומי. כי המבחן הגדול עבור כל אלה  העוסקים  באמנות הביצוע- אמנות הבמה -הוא השנים. הזמן. קל וחומר לנשים. פעם...

תגובות

פורסם לפני 9 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה