הבלוג של perlstiker

perlstiker

עדכונים:

פוסטים: 27

החל מספטמבר 2017

14/03/2020

Best-Hospital-Birth-Photos-2019

משבוע 40 היה לי יותר קשה להתנייד. ההליכה היתה קשה, הופיעו התקפים של כאבי גב משתקים, הישיבה היתה קשה. גם הנהיגה. בכל יומיים אני מבקרת במיון למעקב דופק. הלילות עוברים ללא שינה, כל תזוזה קשה, לא יכולה לשכב על צד ימין ולא על צד שמאל, רק על הגב, וזה קשה וכבד. הפחד מתהליך הלידה מתחיל להתחלף ברצון לשחרר את הגוף מהעומס. תהל שוכבת לידי במיטה, ואנחנו שמות את הידיים על הבטן, עדיין מתרגשות מכל תזוזה. תהל מחכה כבר בקוצר רוח לראות את התינוקת. לחבק אותה ולא רק את הבטן. וגם אני. ביום ראשון הלכתי לבדיקה שגרתית. דופק ואולטראסאונד. הרופא ניסה לשמח אותי, כשהגעתי עם פנים עייפות- תחייכי! עניתי לו שאני עייפה, קשה לי לישון, קשה לי ללכת לעמוד ולשבת, ושאני מחכה לסוף. הוא הציע לעשות לי סטריפינג. הוא הסביר שהוא מנתק את השק מהדופן, וזה גורם לזרוז של הלידה. היססתי. הוא לא לחץ.

חזרתי שוב לעוד בדיקה ביום שלישי בבוקר, נר שני של חנוכה. אני כבדה, הולכת באיטיות, השינה כבר התקצרה, אני ישנה רצוף פחות משעה. מצד אחד חוששת מהרגע המתקרב, מצד שני כבר רוצה את הגוף שלי בחזרה. לישון בקלות על הצד או על הבטן, להתנועע בקלילות, ללכת בנוחות. ומעל זה, חיכיתי שנה ותשעה חודשים לרגע הזה. אני רוצה להחזיק אותה, לחבק אותה, להריח אותה, להרגיש את הנשימות שלה.

גם הפעם הרופאה שאלה אם אני רוצה לעשות סטריפינג, ושוב הסבירה מה זה. גם הפעם היססתי. המחשבה להחליט בשביל העוברית שלי על תאריך הלידה שלה מאוד הרתיע אותי. וחוץ מזה, תהל נולדה שלושה ימים אחרי שבוע 41. ככה שיש עוד זמן. הרופאה בדקה אם יש לי פתיחה, ואז התחילה את פעולת הסטריפינג, שארכה מספר שניות. הייתי עם רגשות מעורבים. קראתי רק אחכ, שב70% מהמקרים, זאת פעולה שמזרזת לידה.

בערב התאספנו אצל אחותי הגדולה להדלקת נר שני של חנוכה. בצהרים התחילו דימומים ובשמונה בערב התחילו צירים לא סדירים אך חזקים. בתשע התחלתי לספור את הצירים באפליקציה ייעודית. אין סדירות. בעשר בלילה אני מחליטה לקום וליסוע לאיכילוב, על אף האי סדירות.
כיון שאמא שלי נוהגת באופן חסר אחריות ומפחיד, לא הסכמתי שהיא תסיע אותי לבית החולים. הנהיגה הפרועה שלה רק תלחיץ אותי ותגרום לי לסטרסס. בסופו של דבר הוחלט להלביש את תהל, שכבר ישנה, וליסוע כולנו למיון. הגענו, נבדקתי שוב. הסברתי לאחות ולרופא, שהלידה הקודמת היתה מאוד זריזה, וביקשתי שיעלו אותי בזריזות לחדר לידה.

עלינו לחדר מספר חמש. אחותי הוזעקה מהצפון. אני ואמא שלי בחדר. המיילדת נכנסת ומציגה את עצמה, שמה הילה, שערה בהיר ומסולסל, האנרגיות שלה נעימות. אנחנו מתאמות ציפיות. היא עושה לי חוקן, ואני מיד הולכת לשרותים. ההרגשה עם חוקן לא הכי נעימה. יש לי סחרחורת, וכאבי בטן עד שמסתיים. אחרי כן אני מתקלחת, הצירים במקביל מתחזקים. יום שני התחלף לשלישי. היום מסתיים ההריון ומתחילים החיים שאחרי.

הילה המיילדת ניגשת כל כמה דקות לבדוק את הפתיחה. בהמשך מגיע המרדים החתיך, ומכין אותי לזריקת האפידורל. עם תהל לא הספיקו. הוא מסביר על התהליך, ומכין אותי, האחות מסייעת לו לנקות את האזור, להרדים עם זריקה מקומית, ולהחדיר את צינורית ההרדמה. כאבי הצירים אט אט הופכים למיחושים. אחותי משמיעה מוזיקה של מדיטאציה ברקע. הכל רגוע. הכל נעים. אנחנו מחכים לבואה.

התקדמות הפתיחה הופכת איטית יותר, וזה גדל כסנטימטר בשעה. לקראת שש בבוקר הילה המיילדת מבררת אם אני רוצה שהיא תבקע את השק, כי הילדה לא יורדת לתעלה, ולא בוקעת בעצמה את השק. מתלבטת אך לבסוף מתרצה. הילה בוקעת את השק, המים יורדים והלידה מתחילה. אני לוחצת ולוחצת, ונחה. הצירים מתגברים גם כן, ואני כבר מרגישה כאב אם כי לא נוראי. בשלב הזה הילה פונה אלי ושואלת אם אני רוצה לשלוף אותה החוצה. אני לרגע חוששת, אבל עונה שכן. אני רוצה לשלוף אותה מתוכי. עכשיו היא עדיין חלק ממני, כשאוציא אותה בידיי, אוציא יחידת חיים נפרדת. חדשה ומושלמת.

הילה מרחה שמן שקדים עוד ועוד, לרכך את האזור, משתדלת מאוד שלא יווצר לי חתך. לחצתי ולחצתי, הראש יצא, הכתפיים יצאו, ואז הילה אמרה לי- בואי, תשלפי אותה החוצה. אחזתי בה בשתיי ידיים בטוחות, והוצאתי את גופה מתוכי, לחיים. ברוכה הבאה. היא בכתה וגם כששמתי אותה על גופי לא נרגעה. הילה עטפה אותה בשמיכה מחוממת, והיא נחה עלי נרגעת לאיטה. התרגשות עצומה הציפה אותי, הרגשתי מחנק בגרון. הלב קצת הפשיר ורטט מאושר. איזה נס. תשעה חודשים היא ישנה בתוכי, וכשגופי סיים את תפקידו הוא הוציא אותה לאויר, מוכנה לתפעל את גופה שנבנה בי כמכונה עצמאית. הנס האלוהי התגלה לי ברגע זה.

מאותו הרגע לא נפרדתי ממנה. לילות וימים היא התחממה עכשיו מעל בטני. יונקת וישנה, ובקושי פותחת את עינייה.

ברוכה הבאה ילדתי. חיכיתי לך והתפללתי. צפוי לנו מסע יחדיו, ואני אשתדל לעשות את המיטב, ולהיות אמא נכונה עבורך. ברוכה תהיי בבואך ביתי, שתחיי חיים של שפע, ברכה, מזל, עושר ואושר. חיים חדשים התחילו, ניצוץ אלוהי חזר לעולם.

עוד מהבלוג של perlstiker

תצוגה מקדימה

סער

חזרתי לאפליקציה. אחרי דקות ארוכות של החלקה שמאלה הופיע סער. היי אתה חתיך.... אבל צעיר. אבל חתיך. טוב ימינה. בטח לא יצא כלום אבל לא יכולה להשמיל אותו... חתיך מדיי בשביל השמאל....

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

החלטה החשובה בחיי

כן או לא כן או לא שנה שאני דוחה את ההחלטה. עד עכשיו החלטתי לא להחליט, חשבתי שיש לי עוד קצת זמן. עכשיו גם הזמן הזה נגמר. עכשיו מחליטים. תהל בת 8. תמיד חשבתי שיהיו לי עוד...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

מתחילים עכשיו

הבוקר יש לי פגישה באיכילוב. לא יודעת למה. פשוט קבעתי. אז לפני חודש. התקשרתי רק להתעניין, כמו שהתעניינתי באסותא, בסופראם, באסף הרופא, ובלינסון. האישה בצד השני שלחה אותי...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה