הבלוג של perlstiker

perlstiker

עדכונים:

פוסטים: 27

החל מספטמבר 2017

img2915

אחרי 11 שבועות עשיתי אולטראסאונד שני.

זה היה יום שלישי. יום שלישי של חנוכה. תהל וההורים שלי הדליקו נרות בבית הסבים שלי. רק קפצתי לרופא הסמוך לבדיקה שגרתית. כמה דקות ואני מגיעה. תשמרו לי סופגניה. הרופא שאל מספר פרטים, ואת שבוע העובר. שבוע 11, ו5 ימים, ליתר דיוק. נכנסתי לחדר עם הכיסא, מרגישה נפלא.

בשבת לפני ארבע ימים, פגשתי את גיא לסושי. המון זמן שלא נפגשנו. יותר מחצי שנה. דיברנו צחקנו, אחכ מיהרנו בין הטיפות חזרה לרכב. סיפרתי לו. התחלתי להתרגל לרעיון. הוא התחיל לחלחל. אני 11 שבועות בהריון. ואני מרגישה נפלא. ללא תופעות לוואי, מלבד עייפות. התיאבון קצת ירד, אבל החשק לפירות עלה. נו, יש כאלה שחיים רק על פירות. כל הריון והתופעות שלו. ביום שבת התחלתי לתכנן איך אספר לתהל שיש לה אח. אולי אקח אותה למסעדה? או שאכין לה עוגה בבית עם הפתעה בתוך העוגה? היא בטח תשמח. היא השתוללה משמחה כשחשדה שעוד מעט היא כבר לא תהיה לבד. כמה שהיא תשמח כשזה יהיה רשמי. (כמובן עד שהאח יפריע לה לישון, ויקח לה את הדברים, ויקבל יותר תשומת לב… מצחיק איך שהיא לא מבינה את המשמעות של להיות אחות. ואולי היא עוד תפתיע, ותהיה האחות הכי נהדרת.. המשכתי לגלגל במחשבות). החזרתי את גיא ונסעתי הביתה.

ביום ראשון, הנר הראשון של חנוכה, היתה מסיבת כיתה. הלכנו. תהל התחילה אותה בדרמה קטנה, כשהבינה שסבא וסבתא לא יגיעו. בסופו של דבר זה היה לטובה. לא היתה מסיבה גדולה, המסיבה התאימה לילדים והורים שלהם. בייתי ואינטימי. אני הרגשתי נפלא. שיחקתי במחשבה שעוד מעט ייראו שאמא של תהל בהריון. התיישבתי ליד אחת האמהות, על המחצלת. גיחחתי לעצמי שבינתיים אני עדיין מרגישה נוח לשבת על מחצלת, וכמה זמן זה יימשך.

יום שני נר שני, יום שלישי נר שלישי.

פיסקתי את הרגליים במבוכה, והרופא החדיר את מכשיר האולטראסאונד, וחיפש את העובר. כשמצא אותו, שאל שוב באיזה שבוע אני. 11. הוא טען שגודל העובר אינו מתאים לשבוע ההריון. נו מילא. אבל הוא לא הפסיק שם. הוא המשיך לסרוק, ואז ציין כבדרך אגב: ואין דופק. אני לא רואה דופק. העובר עצר התפתחות בשבוע 8 ו5 ימים. לפני 3 שבועות.

הנשימה שלי קפאה. תוכל לבדוק שוב? הוא בדק. מדד שוב. אין דופק. הוא יצא מהחדר וחזר למחשב. נשארתי בחדר החשוך המומה. לפני ארבע שבועות היה דופק. בשבוע 8 הרופא בדק והיה דופק והכל היה תקין. 5 ימים אחרי הבדיקה ההיא משהו השתבש והכל עמד, הכל עצר ואני לא ידעתי. במשך שלושה שבועות לא חשדתי. שלושה שבועות הסתובבתי ללא מחשבה אחרת מאופטימית.

יצאתי לחדר, והתיישבתי. הרופא נזכר שלפני רגע הודיע לי על מות הילד שעוד לא נולד. הוא הוסיף ניחום מאולץ. שאלתי למה. אין סיבה. לפעמים זה פשוט לא ממשיך להתפתח. 70% מהפעמים זה לא מצליח. הוא הכין לי תיק לגרידה. בדיקות דם, סוג דם והפנייה. יצאתי מהחדר, ונכנסתי לרכב. מבולבלת. אבא שלי התקשר לשאול מתי אגיע. נסעתי הביתה. אין דופק. אבא שלי לא ציפה להודעה כזאת.

יום שלישי. נר שלישי של חנוכה. נס לא היה. לפעמים אין ניסים.

ביום רביעי חיפשתי רופא שיבצע את הגרידה מקסימום בחמישי. קופת החולים רצתה שאחכה שבוע. שלושה שבועות אני מסתובבת שמחה ולא יודעת, עכשיו כשאני יודעת, אני לא יכולה להמשיך להסתובב ככה עוד. פניתי לביטוח הפרטי. חד פעמית הם מכסים גרידה.

ביום חמישי בבוקר, תהל אצל אחותי, אמא שלי מלווה אותי לגרידה. נסענו למדיקל סנטר בהרצליה. הגשם לא הפסיק לרדת. שותף, עצום. חזק. הובלתי בכיסא גלגלים לתוך חדר הניתוח. הושיבו אותי על הכיסא, וכיסו אותי בשמיכה מחוממת. המרדים הזריק לי חומר, רעדתי קצת מפחד, ונרדמתי. הפרופסור ניקה אותי במיומנות ובזריזות.
בערב לפני, ד”ר עצמון שאל את מי בחרתי מהרשימה של הרופאים שהציעו לי מהביטוח. פתחתי שוב את המחברת, כי לא זכרתי מה השם: פרופ יוסף לסינג. פניו של ד”ר עצמון נאחזו בתדהמה. את יודעת מי זה? לא באמת. פרופ לסינג היה מנהל בית החולים ליולדות באיכילוב. הרגשתי בידיים טובות. סיפרתי לדר עצמון, איך שלחץ את ידי כשנכנסתי לחדרו, איך חבק את ידי בחוזקה כשהתיישבתי ופתחתי את המחברת שלי, ולא הסכים לעבור לפרטים הטכניים לפני שהוא מסביר לי ומוודא שאני מבינה, שזאת לא אשמתי, ושאין דבר שעשיתי לא נכון. שככה זה, ושלפעמים העובר מפסיק להתפתח ללא סיבה. שזה לא אומר דבר וחצי דבר לגבי העתיד. שלא אתייאש, ושלא אפחד ושלא ירחק היום שזה יהיה מאחורי, ושאמצא את עצמי בהריון חדש. שאני בריאה, יכולה ולא מוותרת. האחיזה שלו, ההבנה שלו, הרכות והעוצמה שבו חיזקו ועודדו יותר מכל משפט אחר ששמעתי באותו יום. נשמתי עמוק. אני לא מתייאשת.

אני נפרדת מהאורח הצעיר בדמעות כאב וצער. ובאמונה שכשיהיה הזמן נכון- הוא יחזור.

 

 

עוד מהבלוג של perlstiker

תצוגה מקדימה

סער

חזרתי לאפליקציה. אחרי דקות ארוכות של החלקה שמאלה הופיע סער. היי אתה חתיך.... אבל צעיר. אבל חתיך. טוב ימינה. בטח לא יצא כלום אבל לא יכולה להשמיל אותו... חתיך מדיי בשביל השמאל....

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

החלטה החשובה בחיי

כן או לא כן או לא שנה שאני דוחה את ההחלטה. עד עכשיו החלטתי לא להחליט, חשבתי שיש לי עוד קצת זמן. עכשיו גם הזמן הזה נגמר. עכשיו מחליטים. תהל בת 8. תמיד חשבתי שיהיו לי עוד...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

מתחילים עכשיו

הבוקר יש לי פגישה באיכילוב. לא יודעת למה. פשוט קבעתי. אז לפני חודש. התקשרתי רק להתעניין, כמו שהתעניינתי באסותא, בסופראם, באסף הרופא, ובלינסון. האישה בצד השני שלחה אותי...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה