הבלוג של perlstiker

perlstiker

עדכונים:

פוסטים: 26

החל מספטמבר 2017

פריון-2-300x225

השאיבה נקבעה ליום שישי בבוקר. הרגשתי צורך לעשות טבילה בערב שלפני. ביום חמישי בערב הגעתי לאותו המקום בו טבלתי בערב החתונה שלי. הבלנית קיבלה אותי באהבה, והדריכה אותי לאורך התהליך. טבלתי 3 פעמים, היא כיסתה את ראשי, והמתינה עד שאסיים ללחוש בקשות ותחינות. את אלה שזכרתי לפחות.

יצאתי מהברכה המחוממת, התלבשתי, ונסעתי הביתה בשקט. התחדשות. עוד כמה שעות.

הגעתי לרמת החייל בעקבים ממש גבוהים, ג’ינס צמוד וחולצה חדשה של מעצב אופנה נחשב. חנינו ברחוב. אבא שלי מלווה אותי, מנסה לשכנע אותי “לצאת מהארון” ולספר, כי בשלב מסוים גם ככה כולם ידעו. נתנו לי שמלה ללבוש- הרבה פחות אופנתית. לפחות התאפרתי וסידרתי שיער. בערך. חוץ מלצבוע. אחרי הנשירה בחודשים האחרונים אני ממש חוששת. אני מנסה להסתיר את הלבן. לא בהצלחה מרובה אני מניחה, כשכבר חצי מהשיער שלי כזה.

פגשתי בחורה אחרת שעוברת שאיבה כמה דקות לפניי, עם דר עצמון. האחות סידרה אותנו באותו חדר המתנה וקראה לנו “החמודות של עצמון”, או משהו כזה שמשאיר מתוק בחיך. היא מנסה להכנס להריון. אצלה יש כמה בעיות, היא מצפה למספר נמוך של שאיבות. לקחו אותה ואני המשכתי לחכות. ד”ר עצמון נכנס. אבא שלי לחץ את ידו בחיוך הבישני הרגיל שלו. הוא היה עם הכובע מנתחים, שלא הוריד מהחן שלו בעיניי. שוחחנו קצת על ההליך, הוא הרחיב בעניינים כלשהם שלא הבנתי. חייכתי.

ההמתנה הסתיימה, גילגלו אותי יושבת על מיטה, להמתין בכניסה לחדר הניתוח. אחרי כמה דקות ראיתי את חברתי לחדר מתגלגלת החוצה רדומה. בדקו שוב ושוב שאני זאת אני. והצעידו אותי לחדר. ד”ר עצמון הראה לי את המעבדה, הסביר לי על עבודת הקודש שלהם, שאחרי השאיבה, הם אלה שיפרו את הביצית שלי עם הפליטה של הדני הבלונדיני שממתין במיכל בקצה החדר.

שוב בודקים שלא התחלפתי באחרת, שאני היא אני. אני תוהה אם פעם התחלפה להם מטופלת באמצע ההליך.

הרבה מידע. המון מידע. אני מרוחקת. כולם מצפים לאיזה תגובה, ומקבלים חיוכים ותגובות מתחכמות. זה מה שעולה לי. השאר רחוק. אני לא שם. מושיבים אותי על הכיסא הזה, עם רגליים באויר. הזריקו לי חומר מרדים, וזה כל מה שני זוכרת. מההסבר על ההליך אני מבינה שד”ר עצמון החדיר מצלמה ומחט. נשאבו בסה”כ 13 ביציות.

התעוררתי לאט. היתה לי מסיכת חמצן. לחברה לחדר לא היה חמצן כשיצאה. ממו לברר עם הרופא. התאוששתי. קיבלתי כריך, ומים, ותפוח ירוק. נשלחתי הביתה לנוח. יום שישי. חזרתי להורים ואספתי את יהלי הביתה. אחה”צ התחלתי להרגיש כמו אחרי ניתוח. הדקירות, החורים הקטנים שנפערו בתוכי הכל לוחץ ולא נוח וכואב.

פניתי שוב לתהל, שבדרכנו חזרה מקידוש אצל סבתא וסבא התלוננה שאני לא מסכימה לקנות לה כלב. עניתי לה שבהתחלה היא ביקשה חתול, אח”כ כלב, ואז אח. איזה מהם היא רוצה? היא רוצה אח. למה את רוצה אח? אני לא זוכרת את התשובה. אבל זה הפך את הכאב להרבה יותר נסבל. נזכרת שאחרי כמה חודשים של התחבטויות- אם אני עושה את זה רק בשבילה או גם בשבילי פשוט הפסקתי להתלבט. אני חושבת שהתשובה היא שאני עושה את זה בשביל שתינו. הדיאדה שלנו צריכה עדכון. חידוש.

התפתחות.

 

עוד מהבלוג של perlstiker

תצוגה מקדימה

סער

חזרתי לאפליקציה. אחרי דקות ארוכות של החלקה שמאלה הופיע סער. היי אתה חתיך.... אבל צעיר. אבל חתיך. טוב ימינה. בטח לא יצא כלום אבל לא יכולה להשמיל אותו... חתיך מדיי בשביל השמאל....

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

החלטה החשובה בחיי

כן או לא כן או לא שנה שאני דוחה את ההחלטה. עד עכשיו החלטתי לא להחליט, חשבתי שיש לי עוד קצת זמן. עכשיו גם הזמן הזה נגמר. עכשיו מחליטים. תהל בת 8. תמיד חשבתי שיהיו לי עוד...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

מתחילים עכשיו

הבוקר יש לי פגישה באיכילוב. לא יודעת למה. פשוט קבעתי. אז לפני חודש. התקשרתי רק להתעניין, כמו שהתעניינתי באסותא, בסופראם, באסף הרופא, ובלינסון. האישה בצד השני שלחה אותי...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה