הבלוג של הדס אילון כרמי

אימ-אמא

מלהיגה על חיי משפחה מהממת אם כי לא שגרתית, שעברה ועוברת תהפוכות מרתקות... מאמינה באמת ובתמים שגידול ילדים (בשונה מ"חינוך") יכול להיות ברובו מלא סיפוק אם רק מנקים רעשים מהדרך. ובקיצור - כל מה שקורה לאשה שהיא גם אמא עם רעיונות... +עוד

מלהיגה על חיי משפחה מהממת אם כי לא שגרתית, שעברה ועוברת תהפוכות מרתקות... מאמינה באמת ובתמים שגידול ילדים (בשונה מ"חינוך") יכול להיות ברובו מלא סיפוק אם רק מנקים רעשים מהדרך. ובקיצור - כל מה שקורה לאשה שהיא גם אמא עם רעיונות אינסוף, עצמאית שהיא גם שכירה, הנאחזת בהתרחשויות חייה כבסם משכר המחזיק את הראש גבוה מעל הקרקע, רוב הזמן. מעל 40, חיה את המשבר ונהנית ממנו :-) , אמא לשתיים, בעלת תואר שני בתיאטרון ומנחת קבוצות לאמהות אחרי לידה, מעצבת תאורה לתיאטרון, סטייליסטית, מנהלת תוכן שיווקי, מפיקה, עורכת, עובדת בהייטק, מלווה רגשית, מאמנת ומגשרת (לא משפטי) בתקשורת מקרבת (NVC) ועוד כמה דברים...

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מדצמבר 2010

מישהו יודע למה ילדים בוכים? יותר נכון, מישהו יודע למה זה כל כך קשה לנו? האם תפקידנו כהורים הוא למנוע מהם בכי? מה זה אומר? האם זה אומר משהו עלינו, ההורים?

08/02/2011

מישהו יודע למה ילדים בוכים?

יותר נכון, מישהו יודע למה זה כל כך קשה לנו?

האם תפקידנו כהורים הוא למנוע מהם בכי?

האם ילדים מאושרים הם ילדים שאינם בוכים? אולי צריך לשאול ההיפך – האם ילדים שאינם בוכים הם בהכרח ילדים מאושרים?

האמת? לדעתי התשובה ברורה לכולנו, רק שלעתים היישום שלה קשה לנו. אפילו מאוד.

למה קשה? כי אנחנו לא אוהבים כשבוכים לידנו, קל וחומר בגללנו.

הבכי הוא תגובה רגשית. תגובה שמשמעותה “אני פורק משהו שאצור בתוכי”.

זה יכול להיות כעס, זה יכול להיות כאב, זה יכול להיות תסכול, התרגשות, הזדהות או כל רגש אחר שאצור בתוכי.

יש ילד שיבכה רק כשקורה לו משהו רע, אחר יבכה בכל פעם שאמו מגיעה לגן והוא מתרגש לראותה. יש ילד שיבכה כשהוא נפרד ממישהו, ויש ילד שיבכה כשהוא פוגש מישהו….

מה זה אומר? האם זה אומר משהו עלינו, ההורים? האם ילדינו נולדו כך או שאנחנו אחראים על אופי וכמות הדמעות שלהם? למה קשה לנו לשמוע בכי? למה קשה לנו להתמודד איתו?

לפי מומחים – הרבה מהיחס שלנו לבכי, קשור לאיך התייחסו לבכי שלנו כשהיינו ילדים.

האם איפשרו לנו לבכות? האם נתנו לנו להרגיש שבביתנו אין מקום לבכי? האם חיבקו אותנו וניחמו או שמא סטרו לנו וצעקו שנפסיק מיד..? האם בבית שלנו “להיות גיבור” היה גאווה גדולה? האם גם אנחנו גדלנו עם דני “אינני בוכה אף פעם, אינני תינוק בכיין” כמודל?

בכל מקרה, עניין הבכי כמעט אצל כולנו (ויקום מי שלא מזיז לו שבוכים לידו) מעורר משהו אחר. משהו שלא קיים אם יש משפט המורכב ממילים, במקום הבכי והדמעות.

מה אנחנו אומרים לילדינו הבוכיים? מתי נכון לנחם? מתי נכון לעצור את הבכי? האם יש מקרים בהם רצוי לא להתייחס? מה קורה לילד כשהוא בוכה? מה הוא מבקש מאיתנו?

בעיני מקרי בכי הם רבים ומגוונים ויש להתיייחס אל כל אחד מהם בכבוד הראוי לו ובאופן שונה ממשנהו. כפי שציינתי קודם, בכי הוא איתות של הילד. לרוב האיתות מוצדק, וגם אם לעתים הכמות והדראמה נראות לנו גדולות פי כמה מהאירוע – כדאי לשים לב מתי זה חוזר על עצמו ולמה העניין כל כך חשוב לילד שלנו.

שימו לב שילדים בהחלט יודעים גם להגזים ולהגדיל אירועים בעזרת בכי. לרוב הם לא עושים זאת במודע אבל עלינו לשים לב לכך ולהבין מה המניע. האם רגישות יתר? חוסר תשומת לב? דימוי עצמי נמוך? קושי בקבלת תשובה שלילית? קושי בדחיית סיפוקים? כל אלו הנן סיבות שגרתיות לחלוטין אצל ילדים ואם נדע לאבחן אותן נוכל לשים אליהן לב בזמן רגיעה, להעביר לגננות, למטפלת או לכל גורם אחר שנמצא עם הילד שלנו מלבדנו ולהדגיש את הקושי שלו.

אז איך יודעים? איך מבחינים בין הסוגים? ולמה לעזאזל הילדה שלי, שגדלה בבית שבו אנחנו יודעים “לתת לכל הדמעות והבכי לצאת החוצה ואז נרגעים ומדברים” ממשיכה לבכות כמו ג’יפרה הג’ירפה (ומי שלא מכיר את הסיפור שירוץ לקנות..) מכל עניין קטן?

התשובה לכך אינה חד משמעית. יש סיבות רבות וגורמים רבים. עם זאת, נראה כי הילדים שלנו מקבלים מאיתנו את האיתותים הראשונים ליחסנו לבכי כבר בגיל הינקות.

בכיו של תינוק עם יציאתו אל אויר העולם הוא הקלה גדולה עבורנו. הבכי אומר שהכל תקין. התינוק נושם וחי. זוהי כמעט הפעם היחידה בה התינוק שלנו בוכה ואנו לא מוטרדים מכך, שלא לומר אפילו שמחים.

אז איך זה שיחסנו לבכי משתנה כל כך כבר עם הבכי הבא?

תינוקות משתמשים בבכי כשפה. באין להם צורה אחרת לתקשר, כך הם אומרים לנו מה הם רוצים.

תינוק לומד שכאשר הוא בוכה – מישהו מגיע אליו. בודק אם קר לו, אם הוא רעב, אם החיתול שלו מלא ועוד..

בד”כ כשמוצאים את הסיבה – נפסק הבכי. כשיחליף תינוק זה את הבכי בשפה מדוברת, לרוב המענה על צרכיו יהיה נוח יותר ובבכי יהיה פחות צורך.

תינוקות רגישים יותר יבכו יותר וההיפך, אך לרוב תהיה סיבה לבכי. תינוק שבאופן עקבי ורב לא ייענו לקריאתו, עלול להבין מכך שהעולם אינו מקום בטוח.

במקרים קיצוניים – בשלב מסויים עשוי תינוק שלא נענים לבכיו כלל, להפסיק לבכות ולהפוך אפאטי. תינוקות אלו נמצאים בהחלט בסיכון לפתח קשיים רגשיים בבגרותם, שלא לומר נמצאים הם עצמם בסיכון.

עם זאת – אם תינוק ילמד שמגיעים אליו אך ורק כשהוא בוכה – הוא עלול להבין בצורה מעוותת את משמעות השימוש בשפה זו. ילד זקוק לתשומת לב גם כשהוא רגוע ושליו.

אז מה אנחנו אמורים לעשות?

ומה קורה כשהם גדלים? האם גם אז הבכי משרת צורך?

האם ילד שבוכה המון הוא ילד מפונק?

ישנו הבדל גדול מאוד בין תינוק, שצרכיו קיומיים והבנתו את העולם בסיסית ביותר. כהורים, תפקידנו הוא להגן על הילד, להזין אותו ולדאוג לצרכיו.

תפקידים אלו אינם משתנים, מה שמשתנה הוא המורכבות שלהם והאופן בו הילדים שלנו לומדים לבקש אותם.

השפה היא כלי מניפולטיבי וכך לעתים גם הבכי. אנו אומרים דברים שאנחנו רוצים שיקרו ולא בהכרח דברים להם אנו זקוקים.

כאשר ילד לומד לדבר, משתנה מעט התמונה. לבכי ניתן אז תפקיד אחר ואנו כהורים רואים אותו כחלק שנשאר לילד מזמן היותו תינוק. לכן חלקנו מתייחסים אל הבכי כאל “תינוקי” ולא נחוץ. עם זאת, ישנם תפקידים מתפקידי הבכי שלא השתנו – ואין אנו צריכים לשייכם לתינוקיות, שהרי גם אנו כמבוגרים “משתמשים” בו למטרות אלו. עצבות למשל, פורקן רגשי, כעס ולעתים מתח.

כל רגש כזה, הגורם לנו לבכות, עשוי לגרום גם לילדינו לבכות וכמובן בכמות רבה יותר מאחר ומעצורינו ומחסומי החיים שיש לנו – עדיים לא קיימים אצלם.

לכן אני סבורה שלאפשר לילד (גם ילד שיודע לדבר) לבכות זה דבר חשוב. מותר לו להיות עצוב, מותר לו לכעוס ואנו נהיה שם בשביל לחבק אותו ולתמוך בו.

בהמשך לכך – אם ילד בוכה כי סירבנו לבקשה שלו ואנו עומדים על העקרון העומד מאחורי סירובנו, זה בסדר גמור. כפי שאמרתי – מותר לו להיות עצוב ואל לנו לכעוס עליו בעצבותו. אם נשנה החלטה עקרונית כי לא מתחשק לנו שהילד יבכה – יהיה לנו קשה מאוד בפעם הבאה שנחליט משהו שמנוגד לרצונו. אני כמובן מסייגת אירוע של התחשבות ברצון הילד, שזה דבר שניתן לדבר עליו ולסכם אותו מראש.

ילד שלומד שהבכי שלו משנה החלטות בסיסיות – יבכה בכל הזדמנות בה החלטתנו לא נעימה לו.

עם זאת, יש ילדים שתשומת הלב המוענקת להם בזמן בכי, אף היא מעמסה רגשית עבורם ובכיים גובר בזמן החיבוק והנחמה… אני מאמינה שמצב הבכי הוא מצב נורמלי כמו מצב של שמחה, לפיכך, הייתי רוצה לראות יותר הורים שותפים גם לאירועי צהלות שמחה אצל ילדיהם ולא רק אירועי בכי תמרורים. אולי ילדינו לומדים מכך דבר או שניים..

לעתים, הורים רגישים לבכי יעדיפו לתת לילדם להירגע לבד. אני חושבת שאם המסר ברור (גם אם לא תמיד קל ליישמו) – ילד יכול מדי פעם להרגע לבד. שאגב, גם זו יכולת נרכשת חשובה ביותר.

ומה קורה אצל חברים? לפעמים עודף גירויים מקשה על הילד להירגע בכוחות עצמו. בסביבה זרה הייתי ממליצה להישאר עם הילד כמה שאפשר. אני מאמינה שפרישה עם הילד החוצה לכמה רגעים, מקצרת פלאים את משך הבכי.

אתם נמצאים במקום ציבורי? קניון? יצאתם לקניות עם הילד? קחו בחשבון שגם כאן הגירויים יכולים להציף אותו.. יכול מאוד להיות שכל מה שהילד צריך זה את החדר שלו וכמה צעצועים. הוא רואה המון, רוצה כל מה שמסביב ומקבל שוב ושוב תשובה שלילית… חבקו אותו ואימרו לו שאתם רואים שקשה לו ושהולכים עכשיו הביתה. חשוב מאוד – קיימו כל מילה שלכם כהבטחה! ילדים לומדים מהר מאוד לדלג מעל משפטים ריקים מתוכן ומתאכזבים מאי קיום הבטחות.

במקרה המדובר – יכול להיות שהילד ימחה על ההליכה הביתה אבל אם אתם יודעים שזה הדבר הטוב ביותר עבורו – דבקו במילה שלכם.. והכי חשוב – עשו זאת גם אם אתם לא בטוחים. במקרה הגרוע – תלמדו משהו על הגבולות שלכם ושל ילדיכם. במקרה הטוב תחזירו שלום ושלוה הביתה. בשני המקרים, ילדיכם ילמדו שאתם (לפחות חושבים שאתם) יודעים מה טוב בשבילם, ילמדו לקבל את סמכותכם ההורית ויכבדו את רצינות דבריכם וכוונותיכם.

במקרה של ילדים גדולים יותר שדווקא רוצים להשאר אבל לא ממש מצליחים להתנהג כראוי מרוב התרגשות וגירויים – חשוב להתנות את המשך השהייה בהתנהגות הולמת. כמה מכם הציבו לילדיהם תנאים כגון “אם עוד פעם אחת תתנהג כך אנחנו נלך הביתה” ושניה אחרי שהילד חזר על התנהגותו גררתם אותו ביד הצידה והסברתם לו שוב שלא ככה מתנהגים?

תנאי שלא מבוצע מלמד את הילד שאתם לא רציניים בדבריכם ולא מתכוונים לחוקים שאתם עצמכם הצבתם. ילדים לומדים מהר מאוד.

התנו תמיד רק במשהו שאתם מוכנים לעשות.

איך הגענו מבכי לסמכות הורית? אין לי מושג… אבל כנראה שהכל קשור J

עוד מהבלוג של הדס אילון כרמי

תצוגה מקדימה

אמא-פלצת

בהחלטה טפשית של רגע, שאינני יודעת עדיין מה יהיו השלכותיה (הן האישיות נפשיות והן הסביבתיות), החלטתי לשים את הרפש על השולחן. אני לא אמא מושלמת והחיים שלי לא דבש. זה נכון גנרית, ונקודתית, וחי לצידן של אמיתות  נוספות כגון אני...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

Fingerless

שני חלקים. נקרא להם, כמו שהרופאים קראו להם אז. אצבע 2 ואצבע 3. היא לא ידעה שיש בכוחם  להפוך כלי שלם לכלי שבור. כמו סוכריה על מקל בלי הסוכריה. כמו חיית מחמד בלי המחמד. וקצת כמו מסיבת יומולדת. אבל בלי היומולדת. עם כל תשומת הלב...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

קהילה וירטואלית שהפכה לקהילה אמיתית...

את הפוסט המקורי (זהה לחלוטין, מלבד הקדמה זו) ניתן לקרוא כאן לכאורה, כל התנאים המתבקשים להפיכתה של אבן יהודה למושבת אנשים זרים זה...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה