הבלוג של הדס אילון כרמי

אימ-אמא

מלהיגה על חיי משפחה מהממת אם כי לא שגרתית, שעברה ועוברת תהפוכות מרתקות... מאמינה באמת ובתמים שגידול ילדים (בשונה מ"חינוך") יכול להיות ברובו מלא סיפוק אם רק מנקים רעשים מהדרך. ובקיצור - כל מה שקורה לאשה שהיא גם אמא עם רעיונות... +עוד

מלהיגה על חיי משפחה מהממת אם כי לא שגרתית, שעברה ועוברת תהפוכות מרתקות... מאמינה באמת ובתמים שגידול ילדים (בשונה מ"חינוך") יכול להיות ברובו מלא סיפוק אם רק מנקים רעשים מהדרך. ובקיצור - כל מה שקורה לאשה שהיא גם אמא עם רעיונות אינסוף, עצמאית שהיא גם שכירה, הנאחזת בהתרחשויות חייה כבסם משכר המחזיק את הראש גבוה מעל הקרקע, רוב הזמן. מעל 40, חיה את המשבר ונהנית ממנו :-) , אמא לשתיים, בעלת תואר שני בתיאטרון ומנחת קבוצות לאמהות אחרי לידה, מעצבת תאורה לתיאטרון, סטייליסטית, מנהלת תוכן שיווקי, מפיקה, עורכת, עובדת בהייטק, מלווה רגשית, מאמנת ומגשרת (לא משפטי) בתקשורת מקרבת (NVC) ועוד כמה דברים...

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מדצמבר 2010

הדס חשבה שהאתגר יהיה קטן עליה ועל הבנות, הרי גם כך יש להן יום קבוע בשבוע ללא מסכים והן אינן מגדירות עצמן כמכורות. אז חשבה. המציאות, כרגיל, היתה מפתיעה יותר מכל הגדרה

30/03/2015

זה התחיל כמשימה שנראתה לי קטנה על מידותינו.

יום ללא מסכים? חה! הרי אנחנו משפחה שממילא אין בה מסכים כל יום.

מה גם שההזמנה להשתתף בניסוי הגיעה  ביום שני, שזה יום קבוע בלי מסכים. מיהרתי להירשם ולקחתי לי את היום הזה, שהכי קל לי בו, כיום ניסוי. עוד לפני שקיבלתי את ההוראות המדויקות – הצבתי אתגרון קטן.

מקסימום, חשבתי לעצמי, נרוויח עוד יום ללא הקידמה המקוללת הזו. משימות כאלו אני מוכנה להציב לנו על בסיס יומי. אממממ…טוב נו, שבועי.

יום שני – תודה לאלוהי השקרים הקטנים

ידעתי שהבנות ממילא בבית הספר. אח”כ – צהרון אמנויות נטול מסכים ואז חוג קרקס לגדולה, כשהקטנה ואני מלוות אותה ובזמן שהיא בחוג, אנחנו מכינות שעורי בית ומשחקות משחקי קופסה. אז נכון שהאייפד שלי עלי, אבל כל עוד הוא מוצפן עמוק בתיק שלי הן לא תמיד זוכרות שהוא קיים עד שנכנסים לאוטו בדרך הביתה, כי אז תפקידו הוא לשעשע אותן בזמן הפקקים.

למזלי הגדולה חטפה בדרך הביתה דברת כרונית, כך שנושא האייפד לא הוזכר כלל וכשהוזכר שיקרתי ואמרתי ששכחתי אותו בבית היום (כן, משהו על עצמי הכה בי: שקר לבן קטן הוא אחת הדרכים שלי להתמודד עם הצבת גבולות). לאחר ציוץ מחאה קטנטן הן נזכרו אחת בקיומה של השנייה – והספיקו לנהל מריבה פיצית ממש לפני שעצרתי בחנייה.
אז את יום שני עברנו. בלי מסך.

אבל זה לא הרגיש לי מאתגר מספיק אז החלטתי לבצע את הניסוי גם בסופ”ש.

בחמישי בערב הבנות ביקשו  אישור לקחת מפינת החי של בית הספר ארנבונים לסוף השבוע הביתה. אישרתי בשמחה, חושבת לעצמי שזה יעזור לנו לעבור 24 שעות ללא מסך. חוץ מזה היינו מתוכננות להשתתף בצילומי סרטון בשבת. ננצל את שישי לחזרות, עודדתי את עצמי.

שישי – האופניים שקברו אותי והארנבונים שהצילו את המצב

בניגוד ליום שני, את שישי בבוקר, כשהבנות בבית הספר, לא החשבתי כחלק מהספירה, והתחלתי אותה מ- 11:45 שעת סיום הלימודים. אומץ.

כמידי שישי בצהריים הגעתי לביה”ס ברכיבה גאוותנית על אופניי שלי. חבושת קסדה וביד אחת מובילה את אופניה של הקטנה. מרגישה כמו אם השנה.  ההמתנה בשער בית הספר הייתה הפעם ארוכה מהרגיל. המוני ילדים שעטו החוצה והבנות שלי התמהמהו.  תרתי אחריהן בעיני כשלפתע ראיתי אותן והרגשתי איך האימ-אמא מבקשת לה בור קטן להיקבר בו לרגע. הן התקרבו אלי שתיהן, אוחזות בידן כלוב ענק.

נכון, הן ביקשו להביא ארנבונים. נכון, שכחתי.

שכנה מקסימה שהעמיסה על מכוניתה ילדה, כלוב ארנבות  וזוג אופניים הצילה את המצב.

זוג הארנבונים העסיק אותן למשך כל אחה”צ. אפילו את השיחה המשפחתית הקבועה שלנו נאלצתי לדחות בגלל ענייני פיפי-קקי, עיתונים רטובים, פיפי על הספה וכלבה אחת שלא הבינה למה חייזרים פלשו לה הביתה.

 

מכאן הדרך לסיים את היום היתה קצרה: שיחה משפחתית, משחק קלפים, חזרה לצילומים למחרת, שני ארנבונים, חסה אחת וקולות כירסום שאפילו אני נמסתי למשמעם. ארוחת ערב שישי, אמבטיית צ’ופר ארוכה, ולמיטות.

שבת – משחק מונופול סוער ותחושת ביחד

בשבת בבוקר חיכתה לי הפתעה בצורת ילדה שמתפתלת מכאבי בטן. השתתפותנו בצילומים כמעט בוטלה ואני חששתי שאלו תופעות הלוואי של שישי ללא מסך. חששותיי נתבדו בסיוע כף סירופ. את שעות הבוקר העברנו בצילומים בשדות המושבה.

משחק מונופול סוער, כזה שתמיד מוציא ממני את הנדל”ניסטית ההרפתקנית סייע לקדם אותנו, נטולות מסכים,  לקראת ארוחת הצהרים. חברה שהגיעה במפתיע אף הקלה על המצב עד לרגע בו ביקשה לשחק ב- WII

 

לצערי הגדולה יודעת לקרוא שעון וגילתה שעברו 24 שעות מאז החל הניסוי. נכנעתי.

תם לו הניסוי המשפחתי שלנו, בזכותו הרווחנו יומיים ללא מסכים. נהנתי, אותגרתי יותר משחשבתי. הבנתי עד כמה לא הבנתי שגם אצלנו מהווים חלק בלתי נפרד מהחיים. אני מאמינה שאציב לעצמי אתגרים דומים בעתיד הקרוב. לא בהכרח 24 שעות, אפשר סתם להגביר את תדירות השימוש במשחקי הקופסה, הצוברים אבק על המדף.

משהו בביחד הזה עושה לנו נעים ושמח.

עוד מהבלוג של הדס אילון כרמי

תצוגה מקדימה

אמא-פלצת

בהחלטה טפשית של רגע, שאינני יודעת עדיין מה יהיו השלכותיה (הן האישיות נפשיות והן הסביבתיות), החלטתי לשים את הרפש על השולחן. אני לא אמא מושלמת והחיים שלי לא דבש. זה נכון גנרית, ונקודתית, וחי לצידן של אמיתות  נוספות כגון אני...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

Fingerless

שני חלקים. נקרא להם, כמו שהרופאים קראו להם אז. אצבע 2 ואצבע 3. היא לא ידעה שיש בכוחם  להפוך כלי שלם לכלי שבור. כמו סוכריה על מקל בלי הסוכריה. כמו חיית מחמד בלי המחמד. וקצת כמו מסיבת יומולדת. אבל בלי היומולדת. עם כל תשומת הלב...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

קהילה וירטואלית שהפכה לקהילה אמיתית...

את הפוסט המקורי (זהה לחלוטין, מלבד הקדמה זו) ניתן לקרוא כאן לכאורה, כל התנאים המתבקשים להפיכתה של אבן יהודה למושבת אנשים זרים זה...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה