הבלוג של הדס אילון כרמי

אימ-אמא

מלהיגה על חיי משפחה מהממת אם כי לא שגרתית, שעברה ועוברת תהפוכות מרתקות... מאמינה באמת ובתמים שגידול ילדים (בשונה מ"חינוך") יכול להיות ברובו מלא סיפוק אם רק מנקים רעשים מהדרך. ובקיצור - כל מה שקורה לאשה שהיא גם אמא עם רעיונות... +עוד

מלהיגה על חיי משפחה מהממת אם כי לא שגרתית, שעברה ועוברת תהפוכות מרתקות... מאמינה באמת ובתמים שגידול ילדים (בשונה מ"חינוך") יכול להיות ברובו מלא סיפוק אם רק מנקים רעשים מהדרך. ובקיצור - כל מה שקורה לאשה שהיא גם אמא עם רעיונות אינסוף, עצמאית שהיא גם שכירה, הנאחזת בהתרחשויות חייה כבסם משכר המחזיק את הראש גבוה מעל הקרקע, רוב הזמן. מעל 40, חיה את המשבר ונהנית ממנו :-) , אמא לשתיים, בעלת תואר שני בתיאטרון ומנחת קבוצות לאמהות אחרי לידה, מעצבת תאורה לתיאטרון, סטייליסטית, מנהלת תוכן שיווקי, מפיקה, עורכת, עובדת בהייטק, מלווה רגשית, מאמנת ומגשרת (לא משפטי) בתקשורת מקרבת (NVC) ועוד כמה דברים...

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מדצמבר 2010

הגעתי למסיבת תה, נפלתי בעצמי לתהום וקמתי אליס. הגיגים מהצגת פרינג’ בתיאטרון רפרטוארי.

20/03/2015

יותר משההצגה מקרבת אותי אל הסיפור של אליס, הדמות מהארץ ההיא, המופלאה, היא מקרבת אותי אל עצמי ואל אליס הילדה. אליס לידל, אליה כתב צ’ארלס דודגסון, הוא לואיס קרול, מכתבים, ואותה הוא צילם בתנוחות לא ילדותיות כלל, סמי-ארוטיות ולעתים אף בעירום מלא או חלקי. אומרים שאת היצירה “אליס בארץ הפלאות” הוא כתב על סמך סיפורים שהיה ממציא לה ולאחותה. אני חושבת קצת אחרת… alice

לפרשנותי, אליס היא הצגה על עולמה הפנימי של אשה שחוותה החל מילדותה מערכת יחסים מורכבת עם אדם מבוגר, משהו שהיום אנחנו יכולים לתייג אותו כניצול ואף אגזים ואומר סוג של פדופיליה (ממומשת מינית או לא ממומשת). בהמשך חייה ולאור הילדות ההיא שנלקחה ממנה, היא חווה את העולם באקסטרים של קיצוניויות. חוויותיה מהעולם הזה שלה, מוגשות לנו כאן על במה שחורה, בדמות אורח אחד, שלוש שחקניות מופלאות, המיטיבות להעביר את החוויה הסובייקטיבית באופן מדויק להטריד, וזוג הורים נכים רגשית, הסגורים בעולם התחום של עצמם.

כילדה, היו לי שתי חברות דמיוניות טובות. הן עזרו לי לשמור על שפיותי ועל מוסרי. קראו להן מירית השקרנית ומירית הצדקנית. השיחות ביניהן וביני דמו מאוד לשיחות אותן ניהלה אליס מהספר, עם חבריה. מלאי אסוציאציות, משחקי מילים והומור, חוסר בקשר ישיר בין הנושא המדובר לבין חלק מהמשפטים הנאמרים ועוד…

כשקראתי את אליס, הייתי כבר נערה. מעולם לא קראתי את הסיפור האמתי כילדה, או לפחות לא זכור לי שקראתי. אך כנערה הוא האיר לי באור נוסטלגי ומעניין את עצמי, את חיי ואת העומק שלי כילדה. כשראיתי את שם ההצגה לא טרחתי אפילו לקרוא על מה היא, כי לרוב אני מאוד מחבבת פרשנויות בימתיות של קלאסיקות ספרותיות. חייבת לומר שאינני בטוחה שהייתי מגיעה עם ציפייה אחרת – גם אם הייתי קוראת את התקצירים. וביקורות – אותן אני כלל לא אוהבת לקרוא לפני הצפייה. איש חכם אחד אמר לי פעם, כי ביקורת היא רק דעה של עוד אדם ואין לי צורך בדעה על משהו שטרם התאפשר לי לגבש עליו אחת משל עצמי, תודה.

לפיכך, הגעתי עם ציפייה ללא פחות מלמסיבת תה, לארנביב, זחל ומסע קסום אל נבכי היער/ארץ קסומה/עולם פנטסטי מעורר מחשבה אחר.. הגעתי עם ציפייה להפתעה, ואכן – הופתעתי. תחושותיי נעו בין אכזבה, לתהייה, לכעס, לעניין, לאי נוחות, לחרדה, לזעזוע, לתמיהה, להערכה עמוקה, להתכנסות, למשמעות ועוד מגוון לא קטן, לא פשוט ומאוד תנודתי של רגשות.

רצית מסע? הנה, קיבלת.

קיבלתי עולם דימויים בימתי וסגנון משחק ובימוי המתאימים יותר להצגת פרינג’, על במה של תיאטרון רפרטוארי (אם אפשר לקרוא לגשר תיאטרון רפרטוארי).

קיבלתי ישר לפנים אגרוף בצורת הצגה.

מחשבות על העולם האסוציאטיבי הזה, שנראה היה לי כמנותק כל כך ממציאות יומי, ושהרגיש לי כמשקף נפש הפכפכה ולא יציבה, בעצם ככל הנראה קיים איפשהו גם בתוכי. לעתים בלילה, בדמות החלום, לעתים בהקיץ, אך בהחלט קיים – אז האם קיים גם באחרים? והאם הוא הופך את כולנו בעצם ללא לגמרי שפויים? או שמא המיזוג שלו במציאות ובחיי היומיום הוא שמעביר את ההוגה בו, לצד ההוא, של המוטרדים נפשית? של המסוכנים לעצמם? של אלו שחייהם לא עוברים עליהם ללא מחשבות עומק כאלו ואחרות…מסיבת תה?

שתקום אשה שלא חלמה שהיא יולדת עכברוש, חזרזיר או סתם את עצמה מחדש, את אביה, אמה או כל דמות הזוייה אחרת… שיקום אדם שלא חלם אנשים שהופכים לחיות, אנשים שעפים, דמות שמתחלפת בתמות אחרת, חיים שחולפים אל מול עינינו, מקומות שהיינו או שלא היינו בהם ומתערבבים אלו באלו, וסתם נפילות לבורות עמוקים מהם מתעוררים בקפיצה אמיתית… האם מותר לי לומר את זה? האם כשאכתוב מילים אלו אתפכח להבין שאין מחשבות אלו נחלת הכלל, כפי שההצגה גרמה לי אולי לחשוב לרגע מנותק מציאות אחד?

המחזה, הבימוי והמשחק, שלא לומר המחזאי, הבמאי והשחקנים, הצליחו להמחיש באופן מעורר התפעלות את המעבר הזה, בין מציאות למחשבה לדמיון לחוויה. לא בטוחה שהצלחתי להפריד ביניהם – ולא בטוחה שצריך.

יצאתי מוטרדת מאוד. לאו דווקא מההצגה, אם כי גם.

יצאתי מוטרדת מהחיים האלו, שלי, שהיו אלי טובים מדי, ושכחתי, לידם, לחשוב קצת על אלו שמזלם איתרע להם ונפשם אינה חזקה דייה כדי להתמודד באופן שפוי עם החוויות אותן הם עוברים…

אליס. לראות כדי לחשוב על החיים עצמם ;-)

עוד מהבלוג של הדס אילון כרמי

תצוגה מקדימה

אמא-פלצת

בהחלטה טפשית של רגע, שאינני יודעת עדיין מה יהיו השלכותיה (הן האישיות נפשיות והן הסביבתיות), החלטתי לשים את הרפש על השולחן. אני לא אמא מושלמת והחיים שלי לא דבש. זה נכון גנרית, ונקודתית, וחי לצידן של אמיתות  נוספות כגון אני...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

Fingerless

שני חלקים. נקרא להם, כמו שהרופאים קראו להם אז. אצבע 2 ואצבע 3. היא לא ידעה שיש בכוחם  להפוך כלי שלם לכלי שבור. כמו סוכריה על מקל בלי הסוכריה. כמו חיית מחמד בלי המחמד. וקצת כמו מסיבת יומולדת. אבל בלי היומולדת. עם כל תשומת הלב...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

קהילה וירטואלית שהפכה לקהילה אמיתית...

את הפוסט המקורי (זהה לחלוטין, מלבד הקדמה זו) ניתן לקרוא כאן לכאורה, כל התנאים המתבקשים להפיכתה של אבן יהודה למושבת אנשים זרים זה...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה