הבלוג של הדס אילון כרמי

אימ-אמא

מלהיגה על חיי משפחה מהממת אם כי לא שגרתית, שעברה ועוברת תהפוכות מרתקות... מאמינה באמת ובתמים שגידול ילדים (בשונה מ"חינוך") יכול להיות ברובו מלא סיפוק אם רק מנקים רעשים מהדרך. ובקיצור - כל מה שקורה לאשה שהיא גם אמא עם רעיונות... +עוד

מלהיגה על חיי משפחה מהממת אם כי לא שגרתית, שעברה ועוברת תהפוכות מרתקות... מאמינה באמת ובתמים שגידול ילדים (בשונה מ"חינוך") יכול להיות ברובו מלא סיפוק אם רק מנקים רעשים מהדרך. ובקיצור - כל מה שקורה לאשה שהיא גם אמא עם רעיונות אינסוף, עצמאית שהיא גם שכירה, הנאחזת בהתרחשויות חייה כבסם משכר המחזיק את הראש גבוה מעל הקרקע, רוב הזמן. מעל 40, חיה את המשבר ונהנית ממנו :-) , אמא לשתיים, בעלת תואר שני בתיאטרון ומנחת קבוצות לאמהות אחרי לידה, מעצבת תאורה לתיאטרון, סטייליסטית, מנהלת תוכן שיווקי, מפיקה, עורכת, עובדת בהייטק, מלווה רגשית, מאמנת ומגשרת (לא משפטי) בתקשורת מקרבת (NVC) ועוד כמה דברים...

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מדצמבר 2010

המושג הזה “מכירה אישית” – מה הוא בכלל? למה הוא הפך בעידן המדיה, הבלוגינג? הגיגים על היכרות, הצורך בשיתוף ועוד…

16/01/2015

אנשים לא מבינים מה יש לשתף בפייסבוק.

הרי הקוראים ברובם הם אנשים שאנחנו לא “מכירים אישית”….חיבור אמיתי? לא רק ככה, מסתבר
חלק ממכריי לא מבינים מה יש להיות חברה בקבוצות שאת רוב הא~נשים בהן אני לא “מכירה אישית”…
לא מבינים אפילו למה פתחתי בלוג, מה אני מחליטה לשתף בו, למה החשיפה – מה היא נותנת לי?
ואני חושבת -
המושג הזה “מכירה אישית” – מה הוא בכלל?
למה הוא הפך בעידן המדיה, הבלוגינג?
הרי אני קוראת פוסטים של אנשים, ולאט לאט מתחילה להכיר אותם באופן זה או אחר…
פעם, היינו שמים מודעה ב”מעריב לנוער” – “בת 13 מעוניינת להתכתב עם בן/בת גילה מצפון הארץ” – היינו מכירים?
יודעים מה יפול עלינו? מה ההבדל? למה ככה כן וככה לא?
לפני כמה ימים הבת שלי שאלה אותי “אמא, מה זה “מכירה אישית”?” ואני חשבתי רגע לפני שעניתי לה. לא הייתי בטוחה מה אני רוצה לומר לה בזה.
התחלתי ב”מכירה פנים אל פנים”, המשכתי ב”מישהו שפגשתי כמה פעמים, דיברתי איתו קצת, למדתי להכיר אותו כאדם”
התשובה סיפקה אותה (או לפחות השתיקה אותה נקודתית…) אבל בי היא עוררה מחשבה.

ההתחברות היום הרבה יותר זמינה לנו, ויש לנו היכרויות וירטואליות עם קשת שלמה של אנחנו-אים. או הם-ים..
מדהים כמה אנחנו מחפשים להזדהות. להשתייך לדומה לנו. לעשות לייק למישהו שאהבנו את מה שהוא או היא כתבו, למישהי/ו שנגעו בנו…
ואנחנו מתחברים כי זהו הטבע שלנו.
אנחנו ייצורים חברתיים. אחרת לא היה פייסבוק. אחרת לא היו שבטים. אחרת לא היו קבוצות ועמים וחברויות, והיעלבויות וקינאה ועוד.

אבל מי אמר שאופן חיבור אחד הוא טוב והשני לא?

למה התכתבות של פעם, עם בול ועט, טובה יותר מצ’אט 1:1?

ולמה דיבייט בסנטראל פארק עם מחיאות כפיים בסוף, שווה יותר מפוסט עם 900 לייקים?

התשובה שלי היא שהם לא. אנחנו רק צריכים להתרגל.

להתרגל לזה שהטכנולוגיה הפכה לנו את זה אולי לזמין יותר, אבל לא בהכרח פחות טוב.

אולי במשקל של כמות מול איכות – אנחנו קצת נופלים. אבל עודף אופציות יכול לפעול גם לטובתנו.

כללים חדשים? אולי.

אותה הגברת? נראה לי שכן.

הגברת תישאר בסביבה, אנחנו רק נשנה לה פנים וצורות, נכניס ונוציא טכנולוגיה ואופן הוויה וצורת ביטוי זו או אחרת.

והיא? היא תמשיך לנסות ולקבל לייקים, או מחיאות כפיים, או מכתבים או סמסים – ואנחנו נמשיך לצרוך אותה.

ואולי אולי גם פעם, נצליח להרגיש שכולנו יכולים להפסיק להתנצל על כך שהצורך שלנו בחיבור, בניראות, בביטוי עצמי, הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו*.

והמופע שלו בעולם, בכלל בכלל לא משנה.

*הכותבת דיברה על עצמה בלבד ;-)

עוד מהבלוג של הדס אילון כרמי

תצוגה מקדימה

אמא-פלצת

בהחלטה טפשית של רגע, שאינני יודעת עדיין מה יהיו השלכותיה (הן האישיות נפשיות והן הסביבתיות), החלטתי לשים את הרפש על השולחן. אני לא אמא מושלמת והחיים שלי לא דבש. זה נכון גנרית, ונקודתית, וחי לצידן של אמיתות  נוספות כגון אני...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

Fingerless

שני חלקים. נקרא להם, כמו שהרופאים קראו להם אז. אצבע 2 ואצבע 3. היא לא ידעה שיש בכוחם  להפוך כלי שלם לכלי שבור. כמו סוכריה על מקל בלי הסוכריה. כמו חיית מחמד בלי המחמד. וקצת כמו מסיבת יומולדת. אבל בלי היומולדת. עם כל תשומת הלב...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

קהילה וירטואלית שהפכה לקהילה אמיתית...

את הפוסט המקורי (זהה לחלוטין, מלבד הקדמה זו) ניתן לקרוא כאן לכאורה, כל התנאים המתבקשים להפיכתה של אבן יהודה למושבת אנשים זרים זה...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה