הבלוג של הדס אילון כרמי

אימ-אמא

מלהיגה על חיי משפחה מהממת אם כי לא שגרתית, שעברה ועוברת תהפוכות מרתקות... מאמינה באמת ובתמים שגידול ילדים (בשונה מ"חינוך") יכול להיות ברובו מלא סיפוק אם רק מנקים רעשים מהדרך. ובקיצור - כל מה שקורה לאשה שהיא גם אמא עם רעיונות... +עוד

מלהיגה על חיי משפחה מהממת אם כי לא שגרתית, שעברה ועוברת תהפוכות מרתקות... מאמינה באמת ובתמים שגידול ילדים (בשונה מ"חינוך") יכול להיות ברובו מלא סיפוק אם רק מנקים רעשים מהדרך. ובקיצור - כל מה שקורה לאשה שהיא גם אמא עם רעיונות אינסוף, עצמאית שהיא גם שכירה, הנאחזת בהתרחשויות חייה כבסם משכר המחזיק את הראש גבוה מעל הקרקע, רוב הזמן. מעל 40, חיה את המשבר ונהנית ממנו :-) , אמא לשתיים, בעלת תואר שני בתיאטרון ומנחת קבוצות לאמהות אחרי לידה, מעצבת תאורה לתיאטרון, סטייליסטית, מנהלת תוכן שיווקי, מפיקה, עורכת, עובדת בהייטק, מלווה רגשית, מאמנת ומגשרת (לא משפטי) בתקשורת מקרבת (NVC) ועוד כמה דברים...

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מדצמבר 2010

06/07/2014

שאט האמהות

פשוט עצוב לי. עצוב וכואב.

כואב בבטן, ובראש, ובצוואר… כואב בכל הגוף ועוד יותר מזה – שורף מבפנים.

חושבת – על אם יהודית חילונית, אם יהודית דתית, אם ישראלית יהודית חילונית, אם ישראלית ערבית, אם פלשתינית, אם נוצרייה, אם. אמא….

תוהה – האם יש הבדלים בין כאב של אם ששכלה את בנה/בתה?

יוצאת מהכאב. עוברת למחשב.

והמחשב- מלא בנקמות. ושנאות. ונחזיר להם, ועין תחת עין, ורוצחים, ואויבים, ואני לא יכולה יותר לראות ולא יכולה יותר לשמוע. האבנים שהיו בגרון משתוללות. עכשיו הן בבטן.

שוב כואב לי. והפעם זהו כאב הייאוש.

ייאוש על הרוע שלנו. על הפתרונות הנוראיים שכולם מציעים – כי ככה למדנו בצעירותנו או בבגרותנו או איפשהו בין לבין… שמושגים כמו ניצחון והפסד, צודק ולא צודק, הם אלו ששולטים בעולמנו, ושזה שמרביץ יותר חזק – שורד… כמה פצועה האנושות שלנו…

ואז אני קוראת פוסט אחד, שמפלח את גופי כמו קרן אור של תקווה. “רק לא נקמה”. ואני שוב לרגע בבית…

הייאוש עוד לא מרפה כי פתרון אין – אבל זיקית של תקווה אצה רצה לה על קיר ביתי.

הפוסט הוא של אשה יקרה, שמלמדת אותי לאחרונה לדבר בשפה אחרת. שמלמדת אותי שאנו חיים בעולם ששולטת בו חלוקה ישנה נושנה של “בסדר” ו”לא בסדר” – עולם בו הכי חשוב זה מי צודק, ומי בסדר, ואם השני אשם, אז אני בסדר. עולם שלא רואה את נפשם, נשמתם, רגשותיהם וצרכיהם של האנשים כבני אדם…

עולם שרואה מעשים ואסטרטגיות ולא את הקושי הגדול בעטיו הם קורים. וכמו שאמרתי, עולם פצוע.

כולנו פצועים איפשהו.. היום קוראים לזה שרוטים. חלק זה בגלל ההורים שלנו. חלק בגללנו. חלק בגלל החברה והתרבות והקידמה והטכנולוגיה – אבל הכל זה בגלל. כי הם אשמים. כי בלעדיהם חיינו היו הרי נופת צופים. דבש.

האם אכן? איך היינו ללא כל אלו? ללא ההורים? הטכנוולוגיה? הקידמה? החברה? התרבות? בלעדי עצמנו?

כנראה שלא היינו… אז הנה לנו סיבה אחת להוקיר תודה. להבין שמה שהיה, היה הדבר היחיד שהתאפשר באותו הרגע… ובזכותו או בגללו או בעטיו – אנחנו כאן עכשיו.

והלאה – איך יוצאים מכל זה? איך יוצרים עולם טוב יותר? עולם בו אין צורך לשנוא אחר כדי לאהוב את עצמנו?

עולם בו באמת אכפת לי מה האחר חושב ומרגיש? ולא משנה אם הוא כמוני או שונה ממני, אם הוא בא מאותה מדינה/דת/תרבות/משפחה/חמולה או לא…

עולם בו אם פגעו בי – לא אחזיר בחזרה באוטומט ואולי אפילו אנסה לעזור לצד הפוגע, כי הוא זקוק לעזרה יותר ממני… גם אם לא עכשיו ומייד, כי עכשיו הוא פגע בי. אבל ברגע שאחרי. ברגע שראיתי כמה גם הוא פצוע…

עולם בו אנחנו יכולים לבחור את התגובות שלנו מתוך קשת רחבה ולא מתוך הרגל רפטטיבי…?

זה מתחיל בנו, האנשים. זה יכול להמשיך בקבוצות – בתי ספר, גנים, מקומות עבודה.. זה יכול לגדול ולהגיע גם לשכונות, לערים, למושבות, קיבוצים, ואפילו להגיע לעמים ומדינות, לתרבויות ובסוף להיות שפה בינלאומית…

ולא, שלא תטעו בי. רצח הוא רצח. אבל כמה שזה נורא, מאחורי זה עומד משהו מלבד האקט עצמו. קשה להתעלם מהעובדה הנוראית והכואבת והבלתי מוסברת שחיים נלקחו כאן. אין לזה פיצוי או נחמה או הסבר. ואפילו נכיר בעובדה שזה רצח פוליטי, ומאחוריו עומדת תורה שלמה של נקמה, תחושת תיסכול מלהיות עם כבוש, אובדן זהות, ועוד אלף סיבות שרובן הן סיבות לפרוץ מלחמה, לא נוכל להבין רצח, וגם לא נרצה לנסות.

השאלה היא איך ממשיכים מכאן. לרצוח בחזרה? זה רק משמר את האקט כאקט לגיטימי! ההצעה היא להבין את המניעים והמטרה (מדינה עצמאית? תום הכיבוש? הכרה בעצמאותם כעם?) ועדיין בשום אופן לא להסכים עם הדרך להשגתה!!! (רצח נערים חפים מפשע) אלא לנסות למצוא דרך אחרת. כזו שעוד לא ניסינו. כי זו שניסינו עד עכשיו פשוט לא עובדת!!!

שעת האמהות הגיעה – כי זוהי שאט האמהות. שאט נפש.

עוד מהבלוג של הדס אילון כרמי

תצוגה מקדימה

אמא-פלצת

בהחלטה טפשית של רגע, שאינני יודעת עדיין מה יהיו השלכותיה (הן האישיות נפשיות והן הסביבתיות), החלטתי לשים את הרפש על השולחן. אני לא אמא מושלמת והחיים שלי לא דבש. זה נכון גנרית, ונקודתית, וחי לצידן של אמיתות  נוספות כגון אני...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

Fingerless

שני חלקים. נקרא להם, כמו שהרופאים קראו להם אז. אצבע 2 ואצבע 3. היא לא ידעה שיש בכוחם  להפוך כלי שלם לכלי שבור. כמו סוכריה על מקל בלי הסוכריה. כמו חיית מחמד בלי המחמד. וקצת כמו מסיבת יומולדת. אבל בלי היומולדת. עם כל תשומת הלב...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

קהילה וירטואלית שהפכה לקהילה אמיתית...

את הפוסט המקורי (זהה לחלוטין, מלבד הקדמה זו) ניתן לקרוא כאן לכאורה, כל התנאים המתבקשים להפיכתה של אבן יהודה למושבת אנשים זרים זה...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה