הבלוג של הדס אילון כרמי

אימ-אמא

מלהיגה על חיי משפחה מהממת אם כי לא שגרתית, שעברה ועוברת תהפוכות מרתקות... מאמינה באמת ובתמים שגידול ילדים (בשונה מ"חינוך") יכול להיות ברובו מלא סיפוק אם רק מנקים רעשים מהדרך. ובקיצור - כל מה שקורה לאשה שהיא גם אמא עם רעיונות... +עוד

מלהיגה על חיי משפחה מהממת אם כי לא שגרתית, שעברה ועוברת תהפוכות מרתקות... מאמינה באמת ובתמים שגידול ילדים (בשונה מ"חינוך") יכול להיות ברובו מלא סיפוק אם רק מנקים רעשים מהדרך. ובקיצור - כל מה שקורה לאשה שהיא גם אמא עם רעיונות אינסוף, עצמאית שהיא גם שכירה, הנאחזת בהתרחשויות חייה כבסם משכר המחזיק את הראש גבוה מעל הקרקע, רוב הזמן. מעל 40, חיה את המשבר ונהנית ממנו :-) , אמא לשתיים, בעלת תואר שני בתיאטרון ומנחת קבוצות לאמהות אחרי לידה, מעצבת תאורה לתיאטרון, סטייליסטית, מנהלת תוכן שיווקי, מפיקה, עורכת, עובדת בהייטק, מלווה רגשית, מאמנת ומגשרת (לא משפטי) בתקשורת מקרבת (NVC) ועוד כמה דברים...

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מדצמבר 2010

חופש, אין גן. כל יום אנחנו מוצאים את עצמנו תוהים מה הלו”ז היומי של הקיטנה הביתית שלנו. יצירה, טיולים, משקיעים, אורזים אוכל, בריכה, קונים ארטיק, מרשים עוד ממתק אפילו ש… ובסוף – תמיד זה נגמר בבכי. אוף! מה שאנחנו לא עושים – הם לא יודעים להעריך! האם זה באמת ככה? למה הבכי הזה כל כך מתיש אותנו? אני מצאתי דרך קצת אחרת להביט בו…

20/08/2011

אנחנו אורזים שוב תיק קטן, לוקחים כמה פירות קיץ וממתקים (כן, כן – אנחנו מרשים לעצמנו לחלק שוקולדים חופשי – כמובן במידה, כמובן יחסית ליום רגיל…), כן, אפילו אבא לקח יום חופש ומצטרף לחגיגה, ואז מבשרים חגיגית: היום, מתוקות שלנו, יוצאים לטיול.

התכנית: בבוקר – סרט (הבנות מתות על דרדסים, בחירה שהסתברה כטעות מצערת..), ארוחת צהריים במסעדה (משהו בריא – שניצל-צ’יפס-סלט), נסיעה ארוכה יחסית לירושלים (שנת צהריים, גם אם באוטו, לרוב מונעת אשפוז עצמי על המדרכה) ואחה”צ קסום בגן הבוטני בירושלים – שם יצרו עבורנו את ארץ לעולם לא: התפאורה, הדמויות והפעלות מקסימות. (אגב, בהחלט מומלץ. אפשר אפילו אם יש לכם גם בן. כלומר יש כמובן את טינקרבל ובית הספר לפיות, את בנות הים וטייגר לילי, אבל גם בית הספר לשודדי הים וקפטן הוק מככבים שם בגדול, ואפילו הבית של הילדים האבודים – שלקחו לנו את הבנות להפעלה של יותר מחצי שעה… איך לא הבאנו עיתונים?).

אפילו הגענו כמה דקות לפני ואת ההתעוררות של השנ”צ ריככנו להן בגן שעשועים שנמצא בדיוק מול הגן הבוטני. ממש הורים למופת.

ועדיין – כשיצאנו מארץ לעולם לא (אחרי שלוש וחצי (!) שעות של שכרון חושים, הן חייבות לריב על הבנדנה השחורה שקיבלו כפרס ניחומים על כך שלא מצאו בעצמן את האוצר. אה, ושכחתי לפני כן את עגמת הנפש כשהן גילו שהאוצר (הפרטי שלהן) הוא ארטיק (שאבא קנה והחביא מאחורי הדגל של שודדי הים)… מה, לא מספיק טוב היה היום הזה?

אז למה אי אפשר לגמור אותו ב”תודה אבא, תודה אמא, היה לנו יום נפלא – אנחנו כל כך רוצות עכשיו לאכול ארוחת ערב וללכת לישון…”?

נכון שזה מתיש ונכון זה מעייף, אבל אחרי שהבת שלי אמרה לי תוך כדי בכי “את יודעת למה אני בוכה? כי משעמם לי!” וכמה ימים אחרי זה “את יודעת למה כואבת לי הבטן? כי משעמם לי!” ופנינה נוספת “את יודעת למה אני בוכה? כי היה לי יום קשה!”, פתאום נפל לי אסימון.

וכן, שמעתי עשרות הרצאות על בכי, ותמיד אומרים שם שבכי הוא שפה, שבכי הוא פורקן. אבל כשזה מגיע לתכל’ס – אנחנו שוכחים, נכון?

נורא קל לנו ליפול שוב למשבצת האשמה: מה עשיתי לא טוב?

הורים יקרים, אנחנו לא אשמים. בעצם אף אחד לא אשם אבל אנחנו צריכים בלית ברירה להתחיל ללמוד להכיל בכי.

אנחנו צריכים ללמוד לשמוע בכי כמו מילים, כמו מנגינה נלווית לילד. כמו מוסיקת רקע, שיש לה תפקיד מלווה, מסביר, מראה ומצביע. אבל היא לא העיקר.

כדאי שנשים לב מה הבכי אומר לנו ואם הוא לא אומר לנו כלום – שנתעלם ממנו לרגע. תאמינו לי, זה המתכון כי טוב להפסקתו.

אני למדתי לחיות ליד הבכי ומאותו הרגע – חיי החלו להיות הרבה יותר קלים.

ובאורח פלא – הבכי גם פחת, כי יש בו כבר פחות צורך.

ממליצה לכם לנסות.

וכתוספת לפוסט ותודה למירי – פתאום חשבתי, אולי אם נלמד אנחנו מהם וכאשר יש לנו ימים בהם אנו מרגישים צורך לפרוק משהו – נסים אותם בבכי?

בכי משחרר, של פורקן..  ואולי אז נהיה רגועים יותר… אולי אפילו הורים טובי יותר, אנשים נינוחים יותר. אולי.

נראה לי שווה בדיקה.

יקיריי – לא להיבהל, אני פורשת לחדרי. לבכות קצת…

מוזמנים לקבוצת הפייסבוק שלנו – פשוט הורים

עוד מהבלוג של הדס אילון כרמי

תצוגה מקדימה

אמא-פלצת

בהחלטה טפשית של רגע, שאינני יודעת עדיין מה יהיו השלכותיה (הן האישיות נפשיות והן הסביבתיות), החלטתי לשים את הרפש על השולחן. אני לא אמא מושלמת והחיים שלי לא דבש. זה נכון גנרית, ונקודתית, וחי לצידן של אמיתות  נוספות כגון אני...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

Fingerless

שני חלקים. נקרא להם, כמו שהרופאים קראו להם אז. אצבע 2 ואצבע 3. היא לא ידעה שיש בכוחם  להפוך כלי שלם לכלי שבור. כמו סוכריה על מקל בלי הסוכריה. כמו חיית מחמד בלי המחמד. וקצת כמו מסיבת יומולדת. אבל בלי היומולדת. עם כל תשומת הלב...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

קהילה וירטואלית שהפכה לקהילה אמיתית...

את הפוסט המקורי (זהה לחלוטין, מלבד הקדמה זו) ניתן לקרוא כאן לכאורה, כל התנאים המתבקשים להפיכתה של אבן יהודה למושבת אנשים זרים זה...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה