Saloona

הרב עו"ד ישי רון, מגשר רוח חמימה צובעת גבעולים בזהב; ניחוח טרם-קיץ מעורר בי זיכרונות ילדות של שדה שלף, חולצת שבועות לבנה ותהלוכת ביכורים מקושטת טנא. ים-תיכוניות רכה שלפני החום המהביל, חסר החמלה. שבועות הוא חג של מגילת רות, של אחווה וחסד בין שתי נשים – נעמי ורות; סיפור על תושייה נשית שבאה ממקום לא

הרבה גליה סדן, רבה בקהילת "בית דניאל" בתל אביב ורכזת מועצת הרבנים המתקדמים (רפורמים)    פרשת בחוקותיי, אחת משתי פרשות "הקללות והברכות", והמסיימת את ספר "ויקרא", כוללת בתוכה קללה יוצאת דופן, איומה במיוחד: וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת-חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף: (ויקרא, כ"ו, ל"ו) איזו קללה

הרבה תמר דבדבני, מורה לספרות חז"ל ב"קולות" ובמכינה הקדם צבאית של התנועה ליהדות מתקדמת ביפו. מנחה  בשיתוף עם אלה ארזי את "אותמונה" בבית אבי חי.    את פרשת בהר אפשר לקרוא בנשימה אחת: היא קצרה, ויש בה הגיון פנימי רציף ובהיר. למעשה, שלא כמו פרשות אחרות בתורה המציגות את חוקי אלהים, פרשת "בהר" עוסקת כולה בנושא אחד:  הצורך בשחרור

גליה סדן, רבה בקהילת "בית דניאל" בתל אביב ורכזת מועצת הרבנים המתקדמים (רפורמים) בישראל  בשמונה ביולי אלף-תשע-מאות-ששים-ושבע יצאתי לאוויר העולם. הביט מי שהביט – או שמא הביטה – בלוח השנה, ורשם בתעודת הלידה את התאריך העברי של אותו יום, ל’ בסיוון תשכ"ז. הכל נכון. או לא. כי אני נולדתי ברבע לעשר בלילה, ובשעה זו כבר

הרבה צפורה ליבנה, תל אביב   פרשת קדושים הבאה אחרי פרשת "אחרי מות" נפתחת בקריאה  "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא פרק יט, ב)  לכאורה,  הקריאה "קדושים תהיו" תמוהה שכן, פרשת "אחרי מות" פותחת באזכור מותם של בני אהרון, בגין ההשתוקקות להיות בקרבת הקדושה – בקרבת

 הרבה גליה סדן, רבה בקהילת "בית דניאל" בתל אביב ורכזת מועצת הרבנים המתקדמים (רפורמים)                                                                "היתה עלי יד ה’, ויוציאני ברוח-ה’". איזו פתיחה מרשימה! מדוע אנחנו קוראים את דבריו אלה של יחזקאל הנביא דווקא עכשיו, בשבת חוה"מ פסח? אולי מפני שפסח מתקשר לנו עם יציאת מצרים, יציאת מצרים "ביד חזקה ובזרוע נטויה", ואומר הנביא –

הרבה קורי זיידלר, רבת קהילת "מעלות טבעון", קרית טבעון פרשת אחרי מות פותחת כאילו היא המשך ישיר של החלק הראשון של פרשת שמיני מלפני 3 שבועות, בו מסופר על מותם של שני בני אהרן, נדב ואביהוא, כשהקריבו "אש זרה". בפסוק הראשון בפרשה כתוב: "וידבר ה’ אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה’

אילה שעשוע-מירון, רבת קהילת בבת עין   מהם התנאים לקירבה? מתי קרוב הוא טוב? מתי קרוב הוא קרוב מידי? מתי קרוב מידי הוא בלתי נסבל?   אלה הן השאלות העומדות במרכז סדרת הפרשות בעיצומו של ספר ויקרא, ‘ספר הלויים’ כפי שהוא נקרא בתרגום התורה לאנגלית. ברקע לפרשתנו, פרשת מצורע, מהדהד בנו עדיין הזיכרון של הרגע

הרב נעמה קלמן, דיקנית ההיברו יוניון קולג’ – מכון למדעי היהדות בירושלים  פרשת  השבוע "תזריע" מצויה בשבת הרביעית מתוך ארבע השבתות המיוחדות שבין פורים לפסח, בהן אנו כוללים קריאה מיוחדת מהתורה ומההפטרה . בשבוע זה ב"שבת החודש", המפטיר וכן ההפטרה מספר יחזקאל, מכינים אותנו לקראת החודש החדש המיוחד, חודש שבו אנו חוגגים את יציאתנו ממצרים.

הרבה קורי (קרן) זיידלר, רבת קהילת "מעלות טבעון", קרית טבעון פרשת שמיני נחלקת בצורה גסה לשני חלקים מאוד שונים זה מזה. החלק הראשון דן בפרשת חנוכת הכהונה וקביעת מוסד הכהונה כשירות במשכן. זהו יום של שמחה גדולה בו העמידו את היסודות לעבודת האל לדורותיה, בידי משפחת אהרון. אבל שימחה זו ביום השמיני לחנוכת המשכן הסתיימה

הרב פרופסור יהוידע עמיר, מרצה למחשבה יהודית בהיברו יוניון קולג’ בירושלים נובמבר 1938. בלילה שבין התשעה לעשרה בחודש, אור ליום חמישי בשבוע, התחולל בכל רחבי גרמניה פוגרום מאורגן ומתוזמן. אלפי חנויות יהודיות נהרסו ברחבי המדינה, בתי קברות חוללו במקומות שונים, עשרות אלפי יהודים נעצרו ונשלחו למחנות ריכוז, מאות רבות נרצחו. סימלו העיקרי של לילה נורא זה

הרבה מירה חובב, קהילת גדרה  אֲעוֹלֵל כַּגֶּפֶן שְׁאֵרִית הָרַחַשׁ וְאֶשְׁלַח מִנְחָה לָךְ מִזִּמְרַת לִבִּי – כָּל שֶׁיַּד הָעֶצֶב לֹא עָקְרָה מִשֹּׁרֶשׁ, שֶׁקְּדִים-הַזַּעַם לֹא שָׁדַף עוֹד בִּי.  מתוך "שי", רחל    חומש ויקרא שאנו מתחילים בקריאתו השבוע לא נהנה מיחסי ציבור טובים במיוחד בקרב הציבור הלא-אורתודכסי.  אף על פי שלקוחות ממנו כמה מן הפנינים היפות ביותר

הרבה סטייסי בלנק, קהילת "דרכי נעם", רמת השרון  באנגלית קיים ביטוי: מלימון עושים לימונדה. מוטב לו לאדם שיהפוך מצב גרוע למצב חיובי.  כך אפשר להסתכל על פרשת השבוע "כי תשא." השבוע, אנחנו קוראים על פרשת עגל הזהב – נגמר סבלנותו של העם להמתין למשה, היושב בראש ההר ועסוק בשיחה אינטנסיבית עם ה’. כאשר רואה העם

הרבה ד"ר דליה מרקס, מרצה בהיברו יוניון קולג’  אחד מהחששות העמוקים המקננים בליבותיהם של אנשים דתיים הוא השאלה האם הם משכילים לקיים את מה שמחייבת אותם אמונתם ואת מה שדורש מהם אלוהיהם. החשש המטריד שמא אין המעשים ראוים או הולמים, שמא אינם רצוים בפני האל, משותף לאנשים בני אמונות שונות החיים בתקופות שונות, ולקטנים וגדולים

הרבה תמר דבדבני, עוסקת בהוראת ספרות חז"ל ב"קולות" ובמכינה הקדם צבאית של התנועה ליהדות מתקדמת ביפו. מנחה  בשיתוף עם אלה ארזי את "אותמונה" בבית אבי חי.  פרשת תרומה, המפרטת בדיוק רב את המשכן ההולך ונבנה במדבר, על כל כליו ואביזריו, מעוררת אי נוחות מסויימת אצל אלה מאיתנו, שנרתעים מן העיסוק היהודי בפרטים הקטנים והיומיומיים של דם, שליה וזהב.

הרב פרופ’ יהוידע עמיר, מרצה למחשבה יהודית בהיברו יוניון קולג’.      פרשת משפטים מייצגת את ‘הרגע שאחרי’. זהו הרגע שאחרי יציאת מצרים, חציית ים סוף ושמחת השחרור הגדולה ששיאה היה בשירת הנשים והגברים על שפת הים. זהו הרגע שאחרי מעמד הר סיני, שבו שמעו – כל אחת לפי כוחה, כל אחד לפי כוחו – את קול

מוקדש לבני, ניב שלמה, בר המצווה הרבה ד"ר דליה שרה מרקס, חוקרת תפילה ומורה בהיברו יוניון קולג’ שִמעהּ של הצלת ישראל ממצרים מגיעה אל יתרו, חותן משה והוא בא אליו למדבר: "וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת-צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ, וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ… וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל-מֹשֶׁה  אֶל-הַמִּדְבָּר" (שמות יח, 5-2). הדברים

הרבה קורי (קרן) זיידלר, קהילת "מעלות טבעון", קרית טבעון  השבת בה נקראת פרשת "בשלח", עם שירת הים במרכזה, מכונה גם שבת שירה, בגלל אותה שירה גדולה ונשגבה שמשה ובני ישראל שרו אחרי חציית ים סוף, אחד הניסים שאלוהים עשה לבני ישראל. ברצוני להתמקד בנושא המים שמופיע בפרשה שלנו שלוש פעמים, ובקשר בין מים ונשים. כאמור,

                   הרב ד"ר גיל נתיב, רב קהילת "מגן אברהם" בעומר יש אירוניה דקה בסיפור הפתיחה של ספר שמות [א1- ב10]. מלך מצרי חדש "אשר לא ידע את יוסף" מגייס את דעת הקהל בארצו להיערך לקראת סיכון ביטחוני עתידי למצרים, הנובע מן המאזן הדמוגרפי ההולך ומתערער בין הרוב המצרי למיעוט העברי: "פן ירבה ונוסף גם הוא על

פרשת ויחי, בראשית מ"ז: כח –בראשית נ’ גילה קן, סטודנטית בהיברו יוניון קולג’ ורבה-סטודנטית בקהילת צור-הדסה   פרשת ויחי עוסקת רובה ככולה במלותיו האחרונות של יעקב לבניו. החלק המרכזי עוסק בדבריו לשבטים, שהם ספק נבואות, ספק ברכות,  וחלקה האחר  עוסק בנושא הקבורה במערת המכפלה.   יעקב דורש מיוסף להעלות את גופו לקבורה בכנען ולטמון אותו

הרבה גליה סדן, רבה בקהילת "בית דניאל" בתל אביב ורכזת מועצת הרבנים המתקדמים בישראל   [בעקבות בראשית רבה, פרשה צד סימן ט]   פרשת "ויגש" עוסקת באיחוד המרגש של יוסף ואחיו, כאשר לאחר תלאות רבות וכ-20 שנה של פרוד וניכור, חושף יוסף את עצמו בפני אחיו במילים הפשוטות והכל-כך מפתיעות: "אני יוסף". הפרשה מזכירה לנו

הרב פרופסור יהוידע עמיר, מרצה למחשבה יהודית בהיברו יוניון קולג’. עומד בראש הוועדה לעניינים רעיוניים של התנועה הרפורמית הישראלית ומועצת הרבנים המתקדמים בישראל.    סיפורי המקרא הם בעיקרם סיפורי הגברים. כאלה הם סיפורי המלכים והשליטים, המצביאים והנביאים. כאלה הם סיפורי המשפחות והיחסים האישיים, הברכה וההורשה. כך ניבטת במבט ראשון גם הדרמה רבת האפיזודות של פרשת מקץ.

   הרבה טליה אבנון-בנבנישתי, מנהלת מחלקת החינוך במרכזי דניאל ליהדות מתקדמת, ת"א-יפו  "בואי נשב" הצעתי לה בעודנו מבקשות למצוא מחסה מן השרב המכביד שנחת עלינו בשלהי נובמבר. לבושות לבוקר של סתיו, נתפסנו לא מוכנות, צמאות למים ולקפה קר בבית הקפה התל אביבי שמציע חווית ישיבה נעימה ומפנקת. נחנו, נשמנו, לגמנו, צחקנו.  "משיב הנפש" כיניתי בליבי

הרב ישי רון   גאווה ודעה קדומה, בכך נעסוק בפרשת וישלח:  יעקב הגאה נאבק במלאך ויכול לו; יעקב שחושש מן המפגש עם עשיו בשל דעתו הקדומה כלפי אחיו. אך להפתעתו פוגש יעקב באח נדיב שמחבקו ומנשקו וגומל לו טובה תחת הרעה שיעקב עשה לו.  וכמו ברומן של ג’יין אוסטן הפרשה עוסקת גם בזוגיות שנכשלה בשל

הרבה גליה סדן, רכזת מועצת הרבנים המתקדמים בישראל ורבה בקהילה בית דניאל בתל אביב  חודש כסלו, החודש החשוך בשנה כולה. לילות ארוכים. חודש שבו מוטלת עלינו ביתר שאת המשימה החשובה מכולן – להאיר את חיינו, להאיר את העולם. להביא אור למקומות חשוכים. לא מפתיע, לכן, שאנחנו עוסקים בשבועות האחרונים ביעקב.  יותר מכל דמות אחרת בתנ"ך,

הרבה סילבנה קנדל למדן              השעה 5:30 לפנות בוקר. יעקב מתעורר משנתו ולוקח לו דקה להבין היכן הוא נמצא, מפני שמה שלפני רגע היה בשבילו הדבר האמיתי ביותר בעולם בעצם לא התרחש אלא בחלום. הוא מאוד מבולבל, אבל בדבר אחד חדש הוא בטוח: בתחושה האדירה והמפחידה שצומחת בתוכו שאָכֵן יֵשׁ ה’ בַּמָּקוֹם הַזֶּה[1]. הוא לוקח

הרבה יהודית אדלמן-גרין   פרשת "תולדות" מתחרה עם מגילת אסתר בעלילת ה"נהפוך הוא" ובהשתלשלותה: גברים יולדים (למה כתוב "אברהם הוליד את-יצחק" בלי שום אזכור לשרה ?!( גברים מבשלים, האישה עקרה והגבר הוא זה המתחנן בעדה. להיות אישה יפת תואר הוא קללה.  ועוד – לגבר יש התפתחות רגשית: "ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד."

הרבה גליה סדן, רבה בקהילת "בית דניאל" בתל אביב ורכזת מועצת הרבנים המתקדמים  פרשת "וירא" עמוסה בסיפורים. היא פותחת בבשורת שלושת המלאכים על הולדת יצחק ושיאה הוא, כמובן, בעקידת יצחק. זוהי סדרה של מבחני אמונה ומבחני מוסר, ובמרכזם עומד אברהם אבינו. אלא שאני הייתי רוצה להתעכב דווקא על אימנו. אימנו שרה. איזה תפקיד ניתן לה