הבלוג של הולי שוורץ

palhol3

עורכת דין (סגן אלוף במילואים), בעלת נסיון של מעל ל-20 שנה בתחום הדין הצבאי-פלילי. בעלת משרד בוטיק העוסק בייצוג חיילים מול המערכת הצבאית. כמו כן, אני מעבירה הרצאות בנושא הטרדות מיניות ומעמד האישה בחברה בת זמננו.

עדכונים:

פוסטים: 18

החל מספטמבר 2018

אני מסתכלת על התמונות שלה בעיתונים, ולא רואה נצחון ענק. אני רואה אישה שהספיקה לחוות ב-50 שנה שבעת מדורי גהנום

19/06/2019

“ניצחון ענק”, כך כינתה אחת הכותרות את שחרורה של דלאל דאוד מהכלא לאחר שריצתה עונש של 18 שנות מאסר על רצח בעלה, שהתעלל בה. “מחוץ לבית המשפט נשמעו קריאות שמחה”, כשנודעה ההחלטה על השחרור, כך דיווח כתב אחר.

dalal1

(צילום מסך “כאן”)

 

ואני, שאוהבת סיפורים עם סוף טוב, בטח כשמעורבים בהם נשים, רצתי לקרוא וללמוד, איך ניצחה דלאל דאוד את המערכת אחרי כל כך הרבה שנים. כמובן שככל שקראתי, הבנתי שאין פה נצחון, והוא בטח לא ענק.  האמת הפשוטה היא שאין מה לחגוג, לא ברמה הציבורית, ובטח לא ברמה האישית של דלאל דאוד.

מצאתי כתבות על התנהלות הרשויות כלפיה, ועל העיכובים בשחרורה, למרות מלחמות מצד עורכי דינה, ומחאות של אישי ציבור. לא ראיתי שום התייחסות אמיתית לאדם מאחורי כל המאבק. כן, אחרי למעלה מ-20 שנה בתביעה, עברתי לסניגוריה, ומאז אני שומעת במו אוזניי סיפורים כואבים, וזוכרת טוב-טוב שמאחורי כל מקרה כזה יש אדם שליבו שותת דם.

למי שמתעניין, דלאל דאוד נישאה לאדם אלים כשהיתה בשנות ה-20 המוקדמות שלה. אישה צעירה, שכל החיים לפניה, טעתה טעות קטלנית שהפכה את חייה לגהינום. שערי הגהנום נפתחו, ושם גילתה דאוד שבתוך הבית שלה פנימה, יש אלימות, השפלה, כליאה ואונס. אחרי 26 פניות לרשויות שיעזרו לה מול בעלה האלים, כולל פנייה לבית הדין השרעי, ששלח אותה חזרה הביתה, היא הבינה מה שמבינים הרבה אנשים במדינה שלנו: שעד שלא “הופכים שולחן”, אף אחד לא מקשיב. אז היא “הפכה את השולחן”, והשליכה אותו בקול רעש וחבטה בפרצופם של כל אלה שהתעלמו ממנה לאורך השנים. הרעש היה כל כך גדול וצורמני, שכבר לא ניתן היה להתעלם, ואז עצרו אותה, ושפטו והענישו. ככה מצאה עצמה בחורה צעירה בפיתחו של שער נוסף לגהנום לוהט לא פחות. אלא שהפעם הגהנום היה בדמות כלא מחוץ לביתה, שממילא התפרק (ואולי מוטב שכך).

השנים חלפו, והיום דאוד כמעט בת 50.

dalal

(צילום מסך “כאן”)

 

אני מסתכלת על התמונות שלה בעיתונים, ולא רואה שימחה, ולא ניצחון ענק, וגם לא סיבה לחגוג. אני מסתכלת עליה, וחושבת לעצמי, מה היא יודעת על החיים האלה? מה היא חושבת עליהם? מה הספיקה לחוות ב-50 שנה, חוץ משבעת מדורי גהנום? איך היא מרימה את הראש ומתחילה חיים חדשים? אז נכון, יש את הרשות לשיקום האסיר, ויש הוסטל לאסירות משוחררות ובלה, בלה, בלה. כל אלה לא יחזירו לה את השנים האבודות, את האמונה באדם, את שמחת החיים ואת הנעורים שלה. גם אם נגיד שמכאן היא מסתכלת רק קדימה, ולא בוכה על השנים שנשרפו לשווא, איך היא יכולה לחזור לחיים בחברה שכל כך התאכזרה אליה? חברה שבגדה בה, ולא הקשיבה לה. חברה כפויית טובה שלא עזרה לה כשהיתה במצוקה. הרי עם חברה כזו מנתקים קשר, חוסמים אותה ב”וואטס-אפ”, ועושים unfriend בפייסבוק. אבל לדאוד אין את הפריבילגיה הזו. אין לה חברות אחרות, ואני גם לא בטוחה איך היא תתקבל בכפר שלה, כשתוכל, בבוא היום, לחזור אליו.

נשמע פסימי? דרמטי מידי? אולי. אבל זה בטח מציאותי יותר מאשר “ניצחון ענק”.

עוד מהבלוג של הולי שוורץ

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

החופש קורא לי לצאת לחיים חדשים

מי שעוקב אחרי הבלוג שלי, כבר יודע שפרשתי מצה"ל אחרי שירות צבאי בן למעלה מ-20 שנה בפרקליטות הצבאית. רובכם בוודאי לא מבינים למה זה "ביג דיל". עבור רובכם, השחרור מצה"ל הוא פרק שחלף מזמן, וכבר קשה לזכור כמה יפים, רזים ומלאי שמחת...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

דברים שרואים משם, לא רואים מכאן

כל השנים שירתתי בתביעה הצבאית. תמיד ייצגתי את האינטרס הציבורי. מכירים את האינטרס הציבורי? הוא מאוד מיוחד. בעל אישיות חזקה. אין לו פנים, ואין לו משפחה, אבל יש לו עמדות מאוד ברורות ויש לו דעות נחרצות באשר לאיך הדברים צריכים...

תגובות

פורסם לפני 12 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה