לא מי את, לי-את. - הבלוג של לי-את הלר

יצאתי לגלוש

יצאתי לגלוש   יש לי חברים גול-שים. גולשים אמתיים אומרים את המילה במילעיל ולא במילרע, זה יותר קול. יותר היפ... הגול-שים הם עם של חתיכים, נראים תמיד בכושר, עם גוף חטוב, וצבע עור-להתקנא, גם בימיות החורף.  כל מי שגר ליד הים ועובר לחופיו בכל עונות השנה יכול להיתקל בילדים היפים הללו, (ובכוונה משתמשת במילה ילדים, […]

לי-את הלר

05/01/2016


יצאתי לגלוש

 גולשת2

יש לי חברים גול-שים.

גולשים אמתיים אומרים את המילה במילעיל ולא במילרע, זה יותר קול. יותר היפ...

הגול-שים הם עם של חתיכים, נראים תמיד בכושר, עם גוף חטוב, וצבע עור-להתקנא, גם בימיות החורף.

 כל מי שגר ליד הים ועובר לחופיו בכל עונות השנה יכול להיתקל בילדים היפים הללו, (ובכוונה משתמשת במילה ילדים, כי גול-שים, תמיד ולא משנה מה גילם, נשארים ילדים). הם עולים מהחוף יחפים גם בחורף בימי סער, בחליפות צלילה צמודות המגלות גופות חטובים כשהגלשן תחת זרועם, שיערם, בדרך כלל ארוך ושרוף מהשמש, עורם צרוב ועינהם מלאות שמחה. גול-שים אתם יודעים.

 אז גם אני רציתי... והלכתי לגלוש...

גולש1

אבל מי שמכיר אותי, יודע שכאן יגיע האבל....תמיד יש אבל...

אז האבל שלי, לוקח את המושג הזה גלישה, והולך הכי רחוק שיש מההגדרה של גו-לש, (חוץ מההנאה ששתי הגלישות מביאות לעוסקים בם).
ולא- אני לא מדברת על גלישה ברשת, במחשב או בטאבלט.

למי שעוד לא הבין, הפנים או מכיר אותי, אני אוהבת ספרים. פעם קראו לשכמותי 'תולעת ספרים'. והמרחק בין תולעים לגולשים רב מאד.

אז אני הלכתי לגלוש...כמו שמתאים לי.  בספרים.

 ספריםגולש

עשיתי  בוק-סרפינג בפעם הראשונה בחיי. ו...נ ה נ ה ת י מאדדדד !

טוב אחרי כל ההקדמה הזו הנה מה שהיה:

לפני כחצי שנה, יצא לי לשוחח עם חברה (ענת) אוהבת ספר כמוני, וממנה שמעתי בפעם הראשונה על הבוק-סרפינג. היא חזרה מאחד עמוסת חוויות ומיד כשנפגשנו במפגש קוראים עם איזו סופרת ששתינו קראנו את ספרה האחרון, סיפרה לי על הדבר. אמרה שאני ממש אתחבר, אוהב וחייבת לנסות. ואף שלחה לי לינק בפייס.
סיפרה שבוק סרפינג היא צורת מפגש חדשה-עתיקה שיזם בחור ישראלי, ותפסה כבר בכל רחבי הגלובוס, ומאפשרת לאנשים להיפגש זה עם זה דרך הפעולה של הקראת טקסטים.

אבל אני, לוקח לי זמן להתנסות בחוויות חדשות, מה גם שהיה עלי לעשות זאת לבד.

ולי קשה להגיע למקומות חדשים, בלי אף אדם שאני מכירה מקודם.

דפיקות כזו שיש לי.

עשתה לי חשק ועניין ואני לא עשיתי עם זה כלום.

כפי שכבר סיפרתי בעברי, בדצמבר האחרון סיימתי שנתיים כחברה ב'קהילת הקוראים המשפיעים של ידיעות ספרים', ובמהלך פוסטים של פרידה, כתבה אחת הבנות בקבוצה על מתנה שרוצה להעניק לנו וסיפרה על הבוק-סרפינג, וכללה לינק לקבוצה בפייס, אבל הפעם שלחתי בקשת הצטרפות לקבוצה, ומאחר שהקבוצה מזמינה חברים חדשים, התקבלתי.

ולא עשיתי דבר מעבר לכך. (מהלך לי-את קלאסי).

לפני קצת יותר מחודש, פתחתי את הבלוג שלי ב'סלונה', ושבוע לאחר פתיחתו התעוררתי בבוקר לידיעה שהסופר האהוב עלי אמיר גוטפרוינד מת ממחלת הסרטן (אני משתמשת במילה 'מת' ולא 'נפטר' כפי שנהוג, כי אמיר עצמו בחר בה שתאתר את מודעות האבל הרשמית שלו.)

משהוא בי בכה והוביל אותי לשבת ולכתוב מיד פוסט קצר לזכרו של גוטפרוינד. ושחררתי אותו לרחבי הרשת.

באותו היום הוא הופיע כבלוג הנקרא ביותר והוצג כבלוג המוביל בסלונה למשך כל אותו השבוע. התרגשתי מאד, שדווקא הפוסט שלי נבחר, והוצג בצורה כל כך מכובדת.

http://saloona.co.il/liatpooh/?p=22?ref=blog_main

 בלוג אמיר

לפני כשבועיים התפרסמה הודעה בקבוצת הסרף שיש סרף בנושא 'אמיר גוטפרוינד' ואני שחיברתי בין שני הדברים, נרשמתי מכל הסרפים לזה. והמתנתי לראות האם אתקבל.

והנה הגיעה הודעה, שאכן יש מפגש. אבל (תמיד יש אבל) אני לא בתוכו.

אודה, התבאסתי.

אבל פרגנתי, וכתבתי בתגובות לאלו שהתקבלו, שייהנו ו"שימסרו ד"ש" לאמיר.

התגובה הייתה 'יש עוד מקום, מצטרפת?' אז השבתי "כן" מיד, הודעתי שאביא עוגה ושמחתי.

אתמול הגיע הרגע לקום וללכת, כל היום חיפשתי תירוצים לעצמי למה לא ללכת. כבר אמרתי קשה לי התחלות ומקומות שאני לא מכירה בם איש. אבל בערב בניגוד לעצמי, לקחתי את העוגה עליתי על הטוסטוס ונסעתי לכתובת בדרום העיר שם יערך המפגש.

כבר כשהמתנתי למעלית, עמד לידי בחור שהחזיק קופסת מאפים וספר בידו, ומיד אמרתי "היי, נראה לי שאנחנו לאותו מקום", והוא הציג את עצמו, "מתי", חייך ועלה איתי לדירה, את הדלת פתחה בחורה בחיוך גדול וכשהצגתי את עצמי אמרה, "אנחנו מכירות, אני טלי, היינו יחד בקבוצת הקוראים..." חייכה, נתנה חיבוק ומשכה אותי פנימה, הציגה אותי והוסיפה מאיפה אנחנו מכירות ומיד כבר לא הייתי לבד. מיכל המנחה של הערב ניגשה חייכה חיבקה והזמינה. וככה בסלון דירה נקייה ומלאת ספרים בת"א נפגשנו שמונה אוהבי ספר, ואוהבי גוטפרוינד לבוק ספינג.

לטובת החדשים ביננו (היינו שתיים, נורית ואני ) מיכל סיפרה על חוקי הסרפינג:
מפגש של 8 אנשים. תמיד חייבים להיות בו אנשים שלא היו מעולם במפגש קודם. משך המפגש כ 3 שעות, עם הפסקה קטנה באמצע. נושא שנבחר מראש, יכול להיות סופר, כמו במקרה שלנו או כל נושא שיעלה על דעתו של המנחה שיזמן את המפגש, (אהבה, חופש, עננים....מה שבא.)
על כל משתתף להביא איתו קטע קריאה שהכין מבעוד מועד, בנושא, או עם אסוציאציה לנושא, מתוך ספר, שיר, מאמר, או מכל דבר כתוב אחר, של המחבר, על המחבר, על הנושא, ואפילו קטעים שמי שמקריא כתב בעצמו. כל אחד בתורו מקריא את שהביא, ואח"כ מתנהל דיון על הקטע.

מה שיש בסופו של דבר זה מפגש בין אישי, בין אנשים שרובם לא מכירים איש את רעהו, שמביאים נושאים לשיחה, מעניינת, מרתקת, מצחיקה, או כל דבר שנוצר באינטראקציה בין החברים. ובעיקר הכרות עם אנשים חדשים ומעניינים (אצלנו חוץ מהנ"ל היו עוד שירלי, עופר ושלמצי שהייתה גם המארחת למופת בביתה).

בכתבה בעיתון הארץ מתאריך: 13.9.14 נכתב:

בוק סרפינג: טקסטים ספרותיים מקרבים בין זרים גמורים

קוראים לזה בוק סרפינג, וזו המצאה ישראלית. שמונה אנשים זרים קובעים דרך פייסבוק ונפגשים כדי להקריא זה לזה טקסטים קצרים ולדבר עליהם. למה הם עושים את זה? "יותר מפרויקט ספרותי, זה עניין חברתי, קשר תרבותי שנוצר בין זרים", מסביר רז ספקטור, הוגה הרעיון, "תרופה לניכור האורבני"... (http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2430492).

מה שהיה במפגש שלנו היה חד פעמי, כל מפגש מזמן אנשים אחרים עם קטעים אחרים,

ויוצר אינטראקציה בין אישית.

אנחנו, צחקנו. הרבה. למרות שהמפגש היה סביב נושא עצוב, פתאום גילנו כמה הומור היה בגוטפרוינד וכתיבתו, התחברנו לקטעים שהעלו בנו זיכרונות ונוסטלגיה של אנשים שגדלו פה בארץ. שיחות על תל אביב הבועה ושאר הארץ. זיכרונות מסרט ערבי של יום שישי, מהוואי של גבורה וצבא, שיחות על כתיבה על אהבה על חברות. אבל בעיקר צחקנו, הכרנו, נשנשנו מהכיבוד שכל אחד הביא, נהנינו מיין ובעיקר מהאנשים.

ממליצה.

לכו גם אתם לגלוש.

להלן קישורים להסברים נוספים:

http://www.book-surfing.com/?page_id=134

וקבוצות בפייס לטובת מי שרוצה גם (תחפשו גם לפי מיקום מגורים, יש קבוצות בכל הארץ)
https://www.facebook.com/BookSurfingIsrael/?fref=ts
https://www.facebook.com/groups/bs.fastlane/