lealand - הבלוג של lealand

הצגה יומית / אדיבה גפן

אחרי למעלה מ-15 שנים, נעמי שבה לרחוב ילדותה שאותו עזבה עם הכוונה שלא לשוב לעולם. רוב חוויותיה מרחוב השילוח בחיפה היו עצובות וכואבות ועל כן העדיפה להותיר אותם מאחור. ברחוב הזה, השכנים של פעם היו מעורים לכל המתרחש בשכונה, כולם הכירו את כולם והתערבו אחד בחיי השני לטוב ולרע. דיירי הרחוב היו עדים לכל המתרחש בחייה של נעמי הצעירה, בדיוק כפי שהיו מעורים בחייה של אמה, מרי הפרועה שאותה כינו "הצוענייה" בשל שיטוטיה המרובים ברחוב. העלילה מציגה את סיפורה של נעמי ואת סיפורה של אמה, מרי וקורותיהן ברחוב השילוח כשברקע השכנים שתמיד ישנים עם עין אחת פקוחה בכדי לא לפספס את ה"הצגה היומית".

lealand

03/10/2019


הצגה יומית / אדיבה גפן

414 עמודים

עריכה: נועה מנהיים

הוצאת כנרת זמורה

שנת הוצאה: 2019

 

72363277_910683325970173_3552235805479010304_n

 

 

זהו סיפרה של נעמי, אישה בשנות ה-40 לחייה ששבה אחרי למעלה מ-15 שנים לעיר חיפה ולרחוב שפעם נקרא רחוב השילוח, הרחוב שבו נולדה ובו חייתה את שנות ילדותה ונעוריה, חוותה רגעים קטנים של אושר לצד משפחתה ובחברת דיירי הרחוב שהיוו עבורה משפחה שנייה ואף הרבה יותר מכך. היא גם חוותה אהבה ראשונה וגדולה שבסופו של דבר שברה את ליבה שכבר היה פצוע עוד קודם לכן. ברחוב הנוסטלגי הזה נעמי בעיקר צברה חוויות וזיכרונות כואבים שמהם לא יכלה להתנער. האירועים מעברה השפיעו על המשך חייה והפכו אותה לאישה שהיא כיום, אישה כואבת, פצועה ושבורה שלא מצליחה לשכוח ולסלוח. במהלך ילדותה, אמה מרי נטשה את הבית כמה וכמה פעמים, קמה ועזבה את בתה הקטנה ואת בעלה שהעריץ אותה ופשוט נעלמה בלי להותיר עקבות. ואז כפי שעזבה כך היא גם שבה בפתאומיות, ובעלה שכל כך אהב אותה קיבל אותה תמיד באושר רב ובזרועות פתוחות, אך ליבה של נעמי הקטנה נשבר בכל פעם שאמה עזבה. היא האשימה את עצמה בנטישת האם וחשבה שלא הייתה ילדה מספיק טובה ועל כן זהו עונשה. ליבה של נעמי היטלטל והיא חיה עם פחד תמידי שאמה תעזוב את הבית בכל רגע נתון.

כעת, נעמי שבה לרחוב ילדותה באי רצון, בלב כבד ומלאת חששות ובכל צעד שעשתה, היא מעלה זיכרונות על הילדה שהייתה פעם, הילדה שצעדה את אותם צעדים שנעמי צועדת בהם כעת.

זהו גם סיפורה של מרים, או מרי, או מרינה, אמה של נעמי שבמקביל לחשיפת סיפור ילדותה המורכב של נעמי, אנו נחשפים לסיפורה של מרי שאף היא גדלה ברחוב שילוח החיפאי, מרי ואחותה התאומה חנה גרו עם שתי אחיות בוגרות ועם אביהן מנחם, הקצב. אמם מתה כשהיו צעירות ואביהם נישא בשנית לאישה טובה בשם רבקה שעברה להתגורר בביתם עם בנה מנישואיה הראשונים. הבן מתברר היה ילד קשה שמירר את חייהן של אחיותיו החורגות. בעוד שחנה הייתה ילדה שקטה ושלווה, מרי הייתה ילדה פרועה, תוססת ותזזיתית שעליה כל השכנים אהבו לרכל.

אבל דיירי רחוב השילוח לא ריכלו רק על מרי הפרועה שאותה כינו "הצוענית" עקב שיטוטיה האינסופיים ברחובות. הם אהבו לרכל על כולם, להפיץ שמועות ולהתערב בכל נושא, ורק חיכו לרגע שבו תפרוץ איזו מריבה ברחוב או יתרחש איזה סקנדל תוסס. בהזדמנות הראשונה כל השכנים פתחו חלונות, יצאו למרפסות, ירדו לרחובות, הגיעו לקיוסק המקומי ועמדו בתור בכדי כביכול לרכוש מצרכים כשהסיבה האמיתית להגעתם הייתה לשם אסיפת מידע "מודיעיני" על החדשות האחרונות שהתחוללו ברחוב שלהם. אבל יחד עם הצד החטטני הזה, היה לכל אותם דיירים גם צד אכפתי, כזה שסיפק תמיכה, אוזן קשבת, עזרה ואחדות מה שהפך את כל דיירי רחוב השילוח למשפחה אחת גדולה.

לאור המצב הכלכלי הקשה בביתו של מנחם הקצב, המשפחה פנתה לדודה מפריז על מנת שזו תיקח אליה לתקופה מוגבלת את מרי. מרי כל כך שמחה והתרגשה לקראת הנסיעה לפריז. היא כבר דמיינה את חייה שם, למדה מילים בצרפתית והתכוננה לרגע שבו תפליג עם דודתה לעיר האורות. אבל בסופו של דבר, מי שעזבה לפריז הייתה חנה, התאומה השקטה והעדינה. מרי הייתה שבורה מביטול נסיעתה והיא המשיכה לחלום על היום שבו תוכל לעזוב את הרחוב שבו נולדה ואותו מעולם לא אהבה. היא חלמה להיות אמנית ולהצליח בגדול.

סקרנים לגלות איך חוו את שנות ילדותן ונעוריהן מרי ובתה נעמי? רוצים לדעת מי אלה פטרוזיליה, זהבה כוסברה, אריה נפט, נפטא, המכשפה, סולפה, המטרוניתא, שוש ספריי, אסתר לוי, רוביק ועוד דמויות צבעוניות? תקראו את הספר היפהפה והנהדר: "הצגה יומית" ותגלו!

העלילה מסופרת בשני קולות...סיפורה של נעמי מסופר בגוף ראשון וסיפורה של מרי מסופר בגוף שני על ידי דיירי הרחוב שהיו מעורים בכל מה שהתרחש בשכונתם וידעו את כל הסודות הכמוסים ביותר של כל אחד מדיירי הרחוב.

הספר כתוב בשפה יפה, רהוטה וקולחת, העלילה מרתקת וסוחפת, גדושה באותנטיות ומחזירה אותנו אחורה בזמן לתקופה שבה האנשים והרחובות היו כה שונים. פעם השכנים היו הרבה יותר מעורים בקורותיהם של שכניהם, לטוב ולרע. מצד אחד, הייתה עזרה הדדית, אכפתיות וחמימות, ומצד שני, הייתה גם חדירה אגרסיבית לפרטיות ובמילים אחרות - דוחפים את האף למה שלא קשור אליהם.

וזה לא שכיום אין חדירה לפרטיות...הרי שהאינטרנט הופך את המידע האישי להרבה יותר חשוף ונגיש, כך שישנם דברים שלא משתנים, אלא רק האמצעים שבהם נוקטים לשם השגת המידע הם אחרים...אמצעים טכנולוגיים.

הספר מדבר על היחסים הסבוכים שבין אם ובתה, ההשלכות של אירועי העבר על העתיד, היחסים בין השכנים כפי שנהגו להיות לפני שנים, והחשיבות של מחילה וסגירת מעגל בכדי לצעוד קדימה בלי חרטות ותחושת מועקה.

שורה תחתונה: סיפור מרגש וכואב על אם ובת כשברקע השכנים הצבעוניים שדאגו לישון עם עין אחת פקוחה בכדי לא לפספס את ה"הצגה היומית".

מומלץ מאוד!