- הבלוג של איי לאב יו טרמינל

גוף וחשבון נפש בבאדן באדן

ברגע שפתחתי את הלוקר לשים בו את הבגדים הבנתי שיש בעיה. גדולה. ספא עם "תשליך" במרחצאות פרידריכסבאד.  אי אפשר להיות בבאדן באדן בלי להיכנס לכמה שעות לפרידריכסבאד. אתר הספא הוותיק נמצא שם עוד מהימים שקראו לזה בית מרחץ אי שם במאה ה-19, ובכלל באדן באדן היא עיר מרחצאות עוד מהתקופה הרומית, אז ברומא כמו הרומאים וכו' וגו'. […]

איי לאב יו טרמינל

06/09/2018


ברגע שפתחתי את הלוקר לשים בו את הבגדים הבנתי שיש בעיה. גדולה. ספא עם "תשליך" במרחצאות פרידריכסבאד.

 אי אפשר להיות בבאדן באדן בלי להיכנס לכמה שעות לפרידריכסבאד. אתר הספא הוותיק נמצא שם עוד מהימים שקראו לזה בית מרחץ אי שם במאה ה-19, ובכלל באדן באדן היא עיר מרחצאות עוד מהתקופה הרומית, אז ברומא כמו הרומאים וכו' וגו'. חוצמזה איזה כיף זה ספא. התייצבתי בפרידריכסבאבד באמצע הבוקר, מוכנה להיכרות אישית עם הספציאליטה של העיר. אבל ברגע שפתחתי את הלוקר לשים בו את הבגדים הבנתי שיש בעיה. גדולה. הספא היה מחולק למסלולים נפרדים לנשים ולגברים וכל הבריכות והמסאז'ים עומדים לרשותי, אבל! הכניסה בעירום. בהיתי בלוקר, חישבתי את קיצי לאחור ובסוף החלטתי. שישרף העולם אני עושה את זה. את לא היחידה עם אישיוז בקשר לגוף שלה, שחררי.

yam

נכנסנו. אני והאישיוז. תחנה ראשונה – בום. מקלחות, נשים עירומות ודיבור בגרמנית, שמהדהד בעוצמה בחלל הענק של בית המרחץ. סצינות גרפיות ממקלחות אחרות עם ארובות מעשנות היו בלתי נמנעות. אבל בו זמנית נזכרתי בשיר ערש בגרמנית ששרה לי סבתא שלי: "עכשיו לישון ילדתי המתוקה, עכשיו לישון, שמש שלי" ואחריו צפו בראשי הכובעים שלה, הפתגמים בגרמנית של אמא שלי, הוויטרינה עם כוסות הקידוש, דודה ארנה, דודה גוסטי, כל גדודי המורשת היקית שלי. ככה זה עם גרמניה, איטס קומפליקייטד.

עברתי את המקלחות ונכנסתי לתחנה הבאה. אולם סאונה אפלולי עם שתי שורות של כיסאות נוח. נשים בכל הגילים היו שרועות עליהם. זה לקח שלוש דקות. מצאתי את עצמי מתנתקת ומתעטפת בשלווה גמורה. על הקיר היה כתוב כמה זמן מומלץ להיות שם. 15 דקות. צייתתי ועברתי בזמן לתחנה הבאה. שתי המעסות הענייניות נראו כמו נבחרת הודפות כדור ברזל של מזרח גרמניה. העיסוי היה בהתאם ובעזרת מברשת מהסוג שמשיג תוצאות יפות על חרסינה של אמבטיות. אבל אחריו העור שלי היה קטיפתי וענוג. עברתי משכשכת מבריכה לבריכה. חומם של המים עלה בהדרגה. 45 מעלות... 48 מעלות...והם הדיפו ריחות של צמחי תבלין. כבר מזמן שכחתי שאני עירומה ולא עניין אותי איך אני נראית. לא חשבתי על כלום והחיים נראו עגולים ושלווים. ואז ראיתי את השלט "גמישטע". הגרמנית הבסיסית שלי הספיקה בשביל להבין את הכתוב. "מעורב".  ידעתי שמה שנמצא מאחוריו יאלץ אותי להשליך עוד שכבה. מבעד לעמודים הגבוהים, מתחת לכיפת הפסיפס היפהפיה  בבריכה המרכזית, הציצו גברים ונשים משכשכים בנחת במים. הפעם היה החשבון זריז ונטול עכבות. בלי לחשוב הרבה נכנסתי לבריכת הגמישטע. היו חיוכים מנומסים. המשכשכים היו עסוקים בעצמם.

 בקצה המסלול חיכתה בריכונת קטנה ושלט שנכתב עליו 18 מעלות הבהיר – קור כלבים! הבלנית הסבירה לי שטבילה במי הקרח האלה זה בריא מאוד. זה נראה לי עודף בריאות קיצוני. המשכתי הלאה. בלנית אחרת עטפה אותי במגבת חמה ושאלה: Sleep? אין ספק, תושבי באדן באדן יודעים לתחזק את עצמם. בטח, למה לא. היא הובילה אותי לחדר חשוך שהיה מלא דמויות דוממות עטופות מכף רגל עד ראש, שנראו כמו גלמים של תולעי משי. השלט על הקיר אמר: 30 דקות. נרדמתי מיד. התעוררתי מטפיחה קלה על כתפי אחרי מה שנדמה לי כמו שעתיים.

יצאתי לשמש. לא זכרתי מה קבעתי לאחרי הספא. הראש שלי היה נקי ממחשבות. הרגשתי שהעולם נהיה מקום נעים יותר, אבל בעיקר הרגשתי שניצחתי משהו.