לגדול עם ספרים - הבלוג של רונית דינצמן

הספרים האהובים של 2019

מבין כל הספרים שהמלצתי עליהם השנה, אלה אהובים עלי במיוחד.

רונית דינצמן

22/12/2019


מהלך השנה קראתי ספרי ילדים וספרי נוער רבים, על אלה שאהבתי כתבתי כאן. מבין כל הספרים היו כמה שאהבתי במיוחד, ספרים שאני מקווה שלא יעלמו מהמדפים עם בואם של ספרים חדשים. על ספרים אלה אני רוצה לחזור ולהמליץ, לפני שהשנה מסתיימת.

אפשר להיות הכלב שלכם

מאת הסופר-מאייר טרוי קאמניגס. הוצאת כתר וכנפיים

ארפי הוא כלב רחוב, הוא גר בתוך קופסת קרטון בסמטה בין שני בתים, והוא משתוקק לגור בבית אמיתי.

הוא מחליט לפנות לתושבי הרחוב שלו ולהציע להם להיות הכלב שלהם.

הוא פונה אליהם במכתבים. (איך הוא כותב? – אוחז את העיפרון בפיו). ראשית הוא פונה למשפחה עם הילדים שמתגוררת בבית הצהוב, ומבטיח שהוא אוהב לשחק ושהוא כלב טוב. כשהוא מקבל מהם מכתב תשובה שאינם מעוניינים,  הוא פונה לבעלת האטליז. הוא מבטיח לה שישמור על ניקיון הרצפה, אבל גם היא לא מעוניינת בו. וכך הלאה והלאה, פונה ארפי לבתים נוספים ברחוב. כולם מסרבים לו.

נקודה נוגעת ללב היא שארפי לא רק משתוקק לבית, הוא משתוקק להיות שייך, הוא משתוקק להיות בקשר הדדי, לקבל בית אבל גם להביא תועלת. הוא פונה קודם כל למשפחה עם החצר והילדים, לא לבעלת האיטליז.

עדה לנסיונותיו של ארפי למצוא בית היא הדוורית. היא זו שבאמצעותה הוא שולח את מכתביו, והיא זו שמוסרת לו את מכתבי התשובה. היא לא חלק מהסיפור, אנחנו רואים אותה רק באיורים. רואים שהיא קוראת את המכתבים, ורואים את התקווה ואת הצער בהבעות פניה.

לאחר שארפי מקבל את הסירוב מהבית האחרון, הוא מיילל ונרדם בקופסה שלו. כשהוא מתעורר בבוקר הוא מוצא מכתב דבוק לקופסה.

זהו מכתב מהדוורית. היא, שהייתה עדה אילמת למאמציו מצטרפת עכשיו לסיפור. במכתב היא מציעה לו להיות הבנאדם שלו.

ארפי מסכים, והסיפור מסתיים בהפי אנד מרגש.

זהו פיקצ’ר בוק, הסופר טרוי קאמינגס, הוא גם המאייר, והוא יצר שילוב מושלם בין הטקסט לאיורים, במיוחד בדמות הדוורית, שבתחילת הספר מופיעה רק באיורים, ובהמשך הופכת לדמות משמעותית בסיפור.

סיפור מקסים ומלא חמלה, פיקצ'ר בוק במיטבו.

EFSHAR

 .

אלכסנדר הקטן והסוס הגדול

מאת הסופרת-מאיירת פנלופ ז'וסן. הוצאת הקיבוץ המאוחד.

בוקפלוס הוא סוס גדול, חזק ופראי. מאלפי הסוסים הטובים ביותר בממלכת מקדוניה לא מצליחים להשתלט עליו. אלכסנדר הקטן, בנו של מלך מקדוניה בטוח שהוא מסוגל . הוא מפציר באביו שירשה לו לעלות על גבו של בוקפלוס, ולבסוף המלך מסכים.

אלכסנדר הקטן מצליח להשתלט על הסוס.

איך?

לא בכוח, לא בעזרת השרירים.

אלא ברגישות ובעדינות.

אלכסנדר מבין מה מונע מהסוס לדהור ולמצות את יכולותיו, ועוזר לו להתגבר.

בסוף הסיפור בוקפלוס דוהר עם אלכסנדר הקטן על גבו, ושניהם, גם הסוס וגם הילד,  מרגישים תחושות של מסוגלות ושל הצלחה. אלכסנדר הקטן מקבל מאביו את השם “אלכסנדר הגדול”, ואביו אומר לו “מעכשיו הסוס הזה שלך, יחד תוכלו להגיע רחוק.”

אלכסנדר אכן הגיע רחוק. הסיפור מבוסס על אגדה מילדותו של אלכסנדר מוקדון, הוא אלכסנדר הגדול, שהיה מצביא רב מעללים בעת העתיקה.

הספר נפלא מסיבות רבות:

1. בגלל המסר שלרגישות ולעדינות יש לפעמים השפעה גדולה יותר מאשר לכוח פיזי.

2. בגלל שגיבור הסיפור הוא ילד, בן, שזוכה להערכה ולהוקרה בזכות נפשו הרגישה ועדינות הליכותיו.

3. בגלל דמותו של אביו של אלכסנדר. מדובר באב תומך, שמטפח את בטחונו העצמי ואת תחושת המסוגלות של בנו. לא מפתיע שעם אב שכזה, אלכסנדר אכן הגיע להישגים כבירים.

4. בגלל המסר שרגישות ותעוזה אינן תכונות מנוגדות. ילד יכול להיות גם רגיש ועדין וגם אמיץ. זהו מסר חשוב במיוחד עבור בנים צעירים.

5. בגלל איכויותיו האומנותיות של הספר. הספר הוא פרי עטה של סופרת-מאיירת, האיורים אקספרסיביים ומלאי הבעה.

ספר על העוצמה שבעדינות, פיקצ'ר בוק משובח. 

ALEX

.

שד משחת

מאת הסופר-מאייר בנג'י דייויס. הוצאת שוקן.

פתחתי את הספר. העמוד הראשון הוא כפולה מאויירת, ואין בה מילים כלל. מדובר בספר בפורמט גדול, כך שרוחב האיור הוא 46 סנטימטר וגובהו  30 סנטימטר. התבוננתי בהנאה רבה על האיור המרהיב, העשיר בפרטים. איור שכזה, ללא מילים, שמופיע בתחילת ספר, מתאר את המקום בו מתרחש הסיפור.

האיור מתאר רחוב קטן של עיירה. בתי אבן עם ארובות גבוהות, חבלי כביסה, אנשים מביטים מהחלונות, עוברי אורח, איש עם תיבת נגינה שאוחז בחבל אליו קשור קוף קטן. הקוף מחזיק כובע לאיסוף מטבעות. האיור, כאמור, גדול מאוד, גובה הקוף באיור הוא 2.5 סנטימטר בלבד, והוא נמצא בשולי האיור. אבל ברגע שראיתי אותו, נעלם החיוך מפני.

חשבתי לעצמי שאפילו אם הסיפור שאגלה בדפים הבאים יהיה נהדר, לא אוכל לאהוב ספר שבאמצעות האיור מנרמל את התופעה הנוראית של חטיפת בעלי חיים מהטבע, אילופם, לפעמים באמצעות הרעבה ואלימות,  והפיכתם לחיות שעשועים. קוף קטן שאוסף מטבעות באמצעות כובע עטור פונפון אינו דבר חמוד, הוא לא משהו שלגיטימי שיוסיף צבע ושעשוע לעיר אפרורית וקרה.

KFULA

הסיפור מתאר, במשפטים קצרים ומחורזים, גניבות קטנות שמתרחשות בעיירה, ואיש אינו מצליח לתפוס את הגנב החמקן.

הוא גונב בין היתר: מנורה קטנה, סל קש, קופסת כלים, זוג מספריים.

בהתחלה גם הקוראים לא יודעים מיהו הגנב, אבל אט אט האיורים מגלים זוג רגליים שעירות, זנב, צללית לבושה כובע עם פונפון, והם מבינים שהגנב הוא הקוף.

מתברר שהקוף הקטנטן שעמד בשולי האיור הראשון, הקוף שחשבתי שהוא חלק מהתפאורה, מהרקע, הוא גיבור הסיפור!

למה גנב הקוף מנורה קטנה, סל קש, קופסת כלים, זוג מספריים וחפצים נוספים? מה הקשר בין החפצים? (שאלה שאפשר לשאול גם את הילדים המאזינים ולחשוב יחד איתם על פתרונות אפשריים)

בעמודים הבאים נפתרת התעלומה: הקוף הגה וביצע תוכנית בריחה. בעזרת החפצים שגנב הוא בנה כדור פורח  והמריא אל החופש.

האיור הסוגר את הספר מראה את בעל תיבת הנגינה בועט בזעם בכובע שלו.

בסופו של דבר הוקסמתי מהספר.

הסופר-מאייר יצר ספר מבריק: באמצעות השתעשעות בפתרון תעלומה, הוא מעביר מסר חשוב – חיות בר נועדו להיות חופשיות ולא לשמש חיות שעשועים מאולפות.

סיפור מלא עומק על דילמה מוסרית. פיקצ'ר בוק משובח. 

SHED

.

אחרי שבחרתי את שלושת ספרי הילדים שאהבתי השנה, הבחנתי ששלושתם הם פי'קצר בוקס (פיקצ'ר בוק הוא ספר שבו חלק מהסיפור מסופר באמצעות האיורים. ספר ילדים מאוייר הוא ספר שבו האיורים מלווים את הטקסט, מאירים אותו, אבל לא מספרים את הסיפור בעצמם). במקרה של שלושת הפיקצ'ר בוקס האלה  - כולם פרי יצירה של סופר-מאייר, או סופרת-מאיירת. נראה שיוצרים שהם גם סופרים וגם מאיירים ניחנים ביכולת ליצור פיקצ'ר בוקס משובחים במיוחד.

ולסיום: המלצה על ספר נוער.

צ'יק ואני

מאת וולפגנג הרנדורף. הוצאת עם עובד.

מייק קלינברג הוא נער גרמני בן 14. וכך הוא מספר על עצמו: “אף פעם לא היה לי כינוי. זאת אומרת בבית הספר. אבל גם לא בשום מקום אחר… כשאין לך כינוי, יכולות להיות לזה שתי סיבות. או שאתה משעמם נורא, ולכן אין כינוי להצמיד לך, או שאין לך חברים… אבל יש אפשרות שלישית. יכול להיות שאתה גם משעמם וגם בלי חברים. ואני חושש שזאת הבעיה שלי.” הוא בא ממשפחה אמידה, אביו איש נדל”ן עצבני, ואמו אלכוהוליסטית.

לקראת סוף השנה מצטרף לכיתתו של מייק נער ששמו צ’יק – הוא מהגר מרוסיה,  הוא נראה מוזר, הבגדים שלו משונים, שם המשפחה שלו קשה להיגוי, הוא לא מדבר הרבה ולפעמים מגיע שתוי לבית הספר. הוא מגיע ממשפחה ענייה והרוסה. גם צ’יק אינו נער פופולרי בכיתה.

בסוף השנה מייק וצ’יק הם בין המעטים שלא מוזמנים למסיבה שעורכת טטיאנה, בת כיתתם, שמייק מאוהב בה. החופש הגדול מגיע,  ומייק מוצא את עצמו לבדו בוילה הגדולה של משפחתו לאחר שהוריו נסעו.

צ’יק מפתיע אותו בביקור כשהוא נוהג במכונית נטושה שהצליח להניע.  השניים מחליטים לצאת לטיול לאורך המדינה. הטיול מציב בפניהם אתגרים רבים, ומפגיש אותם עם אנשים שונים ומשונים.

הספר כתוב בגוף ראשון מפין של מייק, ושפתו כנה, קולחת, ומתובלת בהומר ציני דק. תיאור הקשר בין שני הנערים אמין ביותר. זה קשר “גברי מאוד” – קשר שנבנה באמצעות עשייה משותפת, ולא באמצעות שיחות נפש. אין “ברבורים”, השיחות תכליתיות. המסע המשותף, השהייה הממושכת יחד, יוצרת  חברות, ובסופו של דבר מגיעה גם שיחת נפש.

הספר מסתיים כשמייק חוזר לבית הספר, בתחילת שנת הלימודים בכיתה ט’. וכאן נוסף עוד נדבך של אמינות לספר: מייק לא ממש מצטער על המסע עם צ’יק, למרות שנפצע במהלכו, ולמרות שנעצר ונשפט. ההיפך. המסע עם צ’יק ברחבי גרמניה ביגר אותו, לימד אותו על יכולותיו וחישל אותו. גם הפך אותו לפחות משעמם בעיני ילדי הכיתה, ואולי גם בעיני עצמו.
צ’יק ואני הוא רומן חניכה עכשווי, קולח ומהנה לקריאה. גיבורי הספר בני 14, והוא מתאים לקריאה לבני 12 ומעלה.

 CHICK

.

רונית ש' דינצמן [email protected]