רגשות, זה כל הסיפור - הבלוג של שחר בן-פורת

עצוב לי בלב

רצח שלושת הצעירים רק מדגיש עד כמה המציאות בה אנו חיים, אותה אנו יוצרים, יצאה מכלל איזון, מכלל שליטה

שחר בן-פורת

01/07/2014


שלושה צעירים נרצחו ומאז אני עוקב אחר הדיווחים - בחדשות, בפייסבוק - ומתקשה להאמין, מתקשה להבין. אך ככל שהזמן עבר וככל שההיגיון אמר שהם לא בחיים - עד שאתמול זה כבר נאמר באופן ברור - הלב שלי הפך להיות יותר ויותר עצוב.

עצוב לי על שלושה שהלכו, על משפחות שנקרעו. אבל בעיקר עצוב לי על שהפסקנו לחשוב על ההשלכות של המעשים שלנו, שהגענו למקום בו אנו מאמינים שמגיע לנו הכל - להחזיק תחת שליטה עם אחר, לשבת בין יישוביו, לנסוע בכבישיו ולחיות בשקט ובשלווה.

עצוב לי שכאשר זה לא קורה ושלושה צעירים נרצחים, אנו המומים, כועסים, רוצים לנקום בהם. עצוב לי שהפסקנו להסתכל במראה, שהפסקנו לקחת אחריות, שהקורבנות הלאומית הפכה לכלי משחית, לכלי ציד.

עצוב לי שהעומדים בראש המדינה מחזקים יותר ויותר את יצר הנקמה ומטשטשים את יצר ההשרדות, כלומר את יצר השלום. עצוב לי שיותר ויותר אנשים בוחרים בהם, בוחרים להאמין להם.

עצוב לי על כך שבשבועיים האחרונים היו כמה אנשים אלימים במיוחד שהסטטוסים שלהם בפייסבוק זיעזעו אותי. לא הזעזוע מעציב אותי אלא הגורם לאותו זעזוע, כלומר המילים שלהם, הלך הרוח.

CCB_sad_emoticon

עצוב לי על אלו שיירצחו כתגובה לרצח, על אלו שירצחו בתגובה לתגובה לרצח, על אלו שירצחו בתגובה לתגובה שנעשתה בתגובה לרצח. עצוב לי על כך שיהיו שיאמרו שהעובדה שאני מגדיר את כל הצפוי לקרות כרצח ולא מבחין ביניהם, הופכת אותי לבוגד. עצוב לי לחשוב שיש כאלה במעגל חבריי הוירטואליים.

אני יודע שבעולם הרוח יש רבים שאומרים כמה העולם משתנה. לעזאזל, גם אני שייך לאותה קבוצה. אבל בזמנים כאלה נראה שהכל הולך לאחור והשמחה על השינוי מפנה מקום לעצב על מה נשראה כמו הליכה לאחור.

זה בוקר עצוב, זו מציאות עצובה, והלב שלי בהתאם.