הבלוג של רקסי - הבלוג של ravit aharoni

הקאמבק של הבלוג, או : סיפור על קיץ שבא בהפוכה

לפעמים אני תוהה אם יש הצדקה לכתוב בלוג בכלל.  תכל'ס, למה שההתבכיינות שלי על העולם, מוצדקת ככל שתהיה, תעניין מישהו, ובהתחשב בזה שיש  out there ילדים רעבים, התחממות גלובאלית, משפחות ללא קורת גג ובאופן כללי לא מעט סבל בעולם – זה מרגיש קצת קטנוני. אבל חודש בדיוק לפני תאריך הלידה ( השנייה) המשוער שלי אני […]

ravit aharoni

14/10/2014


לפעמים אני תוהה אם יש הצדקה לכתוב בלוג בכלל.  תכל'ס, למה שההתבכיינות שלי על העולם, מוצדקת ככל שתהיה, תעניין מישהו, ובהתחשב בזה שיש  out there ילדים רעבים, התחממות גלובאלית, משפחות ללא קורת גג ובאופן כללי לא מעט סבל בעולם – זה מרגיש קצת קטנוני.
אבל חודש בדיוק לפני תאריך הלידה ( השנייה) המשוער שלי אני נתקפת שוב אי שקט שמאיים להשתלט על כל חלקה טובה של שגרה שהצלחתי לייצר פה בחודשים האחרונים, ולכן, הרי לכם מאמץ לעשות קצת סדר בבלאגן שרץ לי בראש. תקראו לזה טיפול, תקראו לזה זיכוך. או שפשוט  - תוותרו ותרפרפו לבלוג הבא.

אז מאיפה מתחילים?
אולי מההתחלה.
קוראים לי רוית אהרוני, אני בת 32, גרה בראשון לציון, נשואה לשחר ואמא של בר, 2.2 ובקרוב ( בע"ה) של עוד פיצי שמתעקש, לפחות כל עוד הוא בבטן, כבר להראות לי מי הבוס.
אני עצמאית ( או בשם הטרנדי: אימא עובדת מהבית ) ועוסקת בתחום השיווק עם התמחות בעולם של מועדוני לקוחות.

והיה לי קיץ מחורבן.
וכן, אני יודעת שגם לכם. ובטח ובטח שלתושבי עוטף עזה שהיה להם בערך 15 שניות לרוץ למרחב מוגן (בהנחה שיש כזה). אבל הקיץ הזה, שבניתי עליו מגדלים של ציפיות הביא לי אותה בהפוכה.

בתחילת יולי עברנו דירה מתל אביב. התפתחות טבעית של משפחה שהובילה להבנה ש 60 מ"ר לאמא, אבא, שני ילדים בקרוב ( שאחד מהם תינוק) + שיצו סורר במיוחד, ללא חניה וללא מעלית – הם כנראה לא מצב אידיאלי. וככה מצאתי עצמי בראשון לציון. 'מתקרבים להורים'.

להתראות בזל.. ביו'ש תל אביב עוד נשוב - מבטיחים

להתראות בזל.. ביו'ש תל אביב - עוד נשוב, מבטיחים..

לא חלפו 24 שעות מהרגע שהארגז הראשון חצה את סף דלתנו ונשמעה אזעקה. לכי תסבירי לילד בן שנתיים למה צריך לצאת מהבית, לעמוד בחדר המדרגות עם  מלא שכנים שהוא לא מכיר ( וגם אני לא), לחכות לבום, ואז לחזור ולהמשיך לעשות את מה שעשינו.
תוסיפו לזה הריון בחודש שישי ומאתגר במיוחד ( כל אלה שהבטיחו לי שהריון שני קל יותר- שיתפקדו, נראה אם יש לכן אומץ. חצופות.) וקיבלתם את ההיפך הגמור מ'נחיתה רכה' אליה כיוונתי ליולי הזה.

בכלל, אי שם בדמיוני, קיץ 2014 היה אמור להיות שחזור רומנטי של קיץ 2012. אני בהריון, עגלגל ויפה, משמינה בנחת. חובקת ילד בן שנתיים שרץ בבית החדש בשמחה ( כי יש לו עכשיו מרחבים) ושחר, בעלי שיחיה, מגיע כל ערב לאכול אתנו, כי עכשיו הוא כבר לא צריך לנסוע לתל אביב ולחפש חניה.
בפועל, היחידה שרצה הייתה אני, מראשון לתל אביב – וחזרה. כל יום. ( כי למה להעביר את הילד גן בשביל חודש אחד?  בקטנה להסיע אותו בכל יום.. אז זהו שלא), בין בדיקות ההיריון, בין סידורי הבית ופריקת הארגזים, ובין הניסיון לשמר עסק קטן, שאת לקוחותיו לא מעניין שהילד שלך בחרדות ממבצע צוק איתן – אז היום נשארת אתו בבית.

ואז ביום אחד. נפסק הכל. הקיץ נגמר, גם המלחמה ( באיזו קלות בלתי נסבלת) בר הלך לגן חדש ( כמה שבכיתי..), פתאום כבר לא רואים רק חדשות כל הזמן וצריך להסתגל למציאות חדשה. שגרה. אין דרמות. אין לוז מלחמה. יש רק ציפייה מחודשת ללידה. ואולי יותר מכל לסטטוס החדש של אימא ל- 2.

עוד לא אמא ל- 2 וכבר 'סוחבת' - ותודה למיכלי שהתעקשה לצלם אותי

עוד לא אמא ל- 2 וכבר 'סוחבת' - ותודה למיכלי שהתעקשה לצלם אותי

אני מודה. אני רציתי נורא להיות שוב בהריון. חשבתי ששוב כולם יתלהבו ממני, יעטפו אותי, ששוב אבזבז ימים כלילות בבחירת טפטים לחדר הילדים וכמובן תיק עגלה, ובעיקר שההתרגשות הזו בבטן תמלא את כל כולי.
ולמרות האזהרות, לא חשבתי לרגע שיהיה קשה, מעייף, כמעט בלתי אפשרי לפעמים בחודש שמיני להביא ילד מהגן אחרי יום עבודה, לרדוף אחריו בגינה, לעלות הביתה, מקלחת, ארוחת ערב הרדמות ואז- כביסה, בישולים  וכמובן ( כמו כל עצמאית אמא) לחזור למחשב "רק לשעה.." "לשחרר כמה דברים דחופים".

אז הנה. פרקתי. קשה לי. מעייף  לי. מעצבן  לי. ובעיקר, אני כבר לא מייחלת כולי לחופשת לידה כי היא יותר מהכל מפחידה אותי נורא.
וזה לפני שדיברנו על ללדת שוב. את מצפה שתגיעי למאורע קצת יותר בשלה, בכל זאת פעם שנייה. ונדמה לי שהפעם הפחד הוא כפל כפליים. כי אני כן יודעת למה לצפות.

אז במה מוצאים רוגע..

ברפרוף על תמונות יום ההולדת השני שחגגנו לברצ'וק, באמצע המבצע, בדירה החדשה ועם עוגת בלונים כמו שהוא הכי אוהב ( ותודה לגל מרגלית המוכשרת שידעה בדיוק איזו עוגה תעשה אותנו מאושרים - חפשו אותה בפייסבוק, כדאי לכם)

ברצו'ק ואני ביום הולדת שנתיים

ברצו'ק ואני ביום הולדת שנתיים

העוגה המדהימה שהכינה לנו גל מרגלית - זילוף רבותיי. זה הדבר הכי שווה ( וטעים)

העוגה המדהימה שהכינה לנו גל מרגלית - זילוף רבותיי. זה הדבר הכי שווה ( וטעים)

בארוחה טובה עם חברים, בערב שישי. בלי הילדים. רגע לפני הלידה ועם מלא קינוחים שעשו לי sugar  rush  ( ברוסטיקו בזל כמובן – חזרנו 'הביתה' לערב אחד)

בעבודה שחיכתה לי אתמול במגירה של בר בגן  - הוא הדביק את ארבעת המינים!!!!!!!

ושמחת בחגיך - גרסת 'גן אורנה'

ושמחת בחגיך - גרסת 'גן אורנה'

ותתפלאו, אבל גם בתיבת מייל עמוסה לעייפה, שמזכירה לי כל הזמן שלמרות התשישות אני כנראה טובה במה שאני עושה אחרת לא הייתה לי כל כך הרבה עבודה

עבודה קשה - באירוע השקת קולקציה בנימרוד

חיים קשים - באירוע השקת קולקציה בנעלי נימרוד

מקווה שהפוסט הבא לא יהיה בשנה הבאה, ובטח שלא בהריון הבא.

מבטיחה לנסות לשמור על שפיות. לפחות לעוד חודש. אז אני אוכל להאשים את הדיכאון אחרי הלידה.

שלכם,

רקסי!