השמיים גם הם לא גבול - הבלוג של סיגל דוד-בוקסדורף

מורות ללא משכורות

איך נוצר מצב אבסורדי שמורה קמה לעבודה ללא פרנסה?

סיגל דוד-בוקסדורף

04/01/2017


יום המורה עבורי הוא 365 ימים בשנה ,והרי רק לפני יומיים וחצי כל ההורים היו מלאי הערכה, תודה כבוד ויקר לכל המורות באשר הן … ומה קרה היום ? כעס נוראי מכל כיוון ומכל עבר, והחטיא לעשות אדון פז,המייצג את ארגון ההורים הארצי,כשעתר למחוזי למנוע את השבתת המורות … כמה מגוחך ומוזר,ויתרה מזאת כמה ציני ומכוער:
כל עוד המורה מגיעה לביה”ס לקבל את בנו ובתו היא נהדרת , אך לא באמת מעניין אותו שהיא לא מצליחה לגמור את החודש ,כיוון שלא משלמים לה שכר, לא מעניין אותו שהיא מלווה כספים כי הבנק עצר את תשלומיה , לא באמת אכפת לו ממנה- אכפת לו ממנו ומילדיו…
ההתעמרות החוזרת ונשנית של משרד החינוך בגיבוי ההורים והתלמידים מעלה בי תהייה, מה אתם חושבים לעצמכם, הורים יקרים, נראה כל אחת ואחד מכם קם בבוקר למקום שאינו משלם את שכרו .
האמת אני מודאגת שבעתיים ששוב קם לו התרנגול שבחבורה,בעוד ששאר התרנגולות נוהות אחר נוצות הפז שלו , ולמעשה נותנות לו יד לדיכוי של מגזר נשים תחת ידיה של אישה נוספת , מנכל”ית משרד החינוך, כשהיא משתמשת בהורים ובתלמידים כקהל שבוי לצמצם עד דק אותנו המורות . והכי הגדילה לעשות , הגברת גילה קליין , שבמקום להוריד לרגע את כלי המלחמה ב”מירוץ אחר גלימת מזכל”ית העמותה” , ולחבור ליפה בן דוד, המזכל”ית המכהנת,על מנת לתת כוח ובאמת להילחם למען כבוד המורה ושכרה … היא החליטה לפעול בדמגוגיה …אחחחחח נשים, נשים, נשים, עליכן להבין כי אנחנו צריכות להיות האחת לרעותה ולא להיות רעה לחברתה – ובטח לא לתת יד להשפלת המורה כל יום מחדש ….ביום שכל האימהות יאחדו את כוחן ובכל מאבק יהיו ערבות זו לזו – זה היום בו אני אנשום לרווחה וחברותי המורות והגננות יזכו לרווחה אמיתית בשכרן, במעמדן בהקבלה לכובד משרתן.
לתת פרח ביום המורה זה קל- להטות שכם במאבק צודק 364 ימים – זה כבר עניין אחר

משפחה מיוחדת