irisb - הבלוג של להיות אמא.

עכשיו מחכים

עכשיו מחכים. חודש אחרי במחזור ההפרייה ראשון שלנו הופסק באמצע, הוחלט שמתחילים מחדש. הגוף התאושש, הנפש נחה, ואחרי חודש של שגרה חזרתי לטירוף הזה, של הורמונים ובדיקות. בבוקר הראשון של ההזרקות גיליתי שהתקבלתי לעבודה חדשה והבנתי שהולך לעבור עליי חודש משוגע. החיים הם ככה – או שהכל עומד, או שהכל רץ קדימה. אז מסתבר שיולי […]

להיות אמא.

01/08/2015


עכשיו מחכים.

חודש אחרי במחזור ההפרייה ראשון שלנו הופסק באמצע, הוחלט שמתחילים מחדש. הגוף התאושש, הנפש נחה, ואחרי חודש של שגרה חזרתי לטירוף הזה, של הורמונים ובדיקות.

בבוקר הראשון של ההזרקות גיליתי שהתקבלתי לעבודה חדשה והבנתי שהולך לעבור עליי חודש משוגע. החיים הם ככה – או שהכל עומד, או שהכל רץ קדימה. אז מסתבר שיולי הוא חודש של דהירה. המירוץ לחיים החדשים.

אז הזרקתי, והודעתי שאני עוזבת, וחתמתי על חוזה, ובכיתי, והתרגשתי, וההורמונים עלו, וירדו

 והפחד שהכשלון הקודם יקרה שוב לא הפסיק להציק. אבל הלך לפי התכנית. כלומר, פחות או יותר. כמו תמיד, מסתבר.

הזקיקים גדלו, הביציות נשאבו, ההפרייה הצליחה, וחמישה עוברים ישבו בצלחת עם השם שלנו. אמאלה.

החזרת עוברים ראשונה.

לא יודעת איך הגעתי לסיטואציה הסוריאליסטית הזו. לא ככה דמיינתי את זה.

אבל החזקנו ידיים בזמן שהרופאה (המדהימה) שלי הזריקה שני עוברים לרחם שלי. "זהו, התאומות כבר בפנים", היא קורצת לי. בדיחות פנימיות עם רופאת הנשים שלך. מי היה מאמין.

אומרים לך לחזור לשגרה. את אומרת לעצמך לחזור לשגרה. ובכלל, רוב הנשים לא יודעות שהן אולי בהריון בשלב הזה. 4 תאים, 8 תאים, ואולי כלום.

כל התכווצות מורגשת, כל תנועה בפילאטיס פתאום מפחידה. ואת מזכירה לעצמך שהסטטיסטיקה לא לטובתך. 2 מתוך 3 מחזורי הפרייה מסתיים בכישלון.

ועכשיו מחכים שבועיים. ואת יודעת שאסור להקשר, ואסור לקוות, ואסור לתכנן – לא את ההריון, ולא את הסבב הבא. העתיד לרגע נעלם, ויש רק את העכשיו, ואת הטיפול ההורמונלי התומך שמזכיר לך כל הזמן שמשהו קורה.

חודש יולי דהר לו קדימה. חודש אוגוסט יעבור בציפיה. עוד שבועיים נדע. עוד שלושה שבועות אתחיל עבודה חדשה.

"לא משנה מה יהיה" אומר בעלי ומחזיק לי את היד "אני תמיד אזכור את שני העוברים הראשונים שלנו."

"אנחנו צריכים לתת להם שמות" אני אומרת.

"הנזל וגרטל" הוא מחייך אליי.

ועכשיו מחכים.