מאיה בארץ הפלאות - הבלוג של מאיה כהן בן שלוש

אימאלה, הפרעות קשב וריכוז!

אני זוכרת שכאימא צעירה נורא הזדעזעתי שאמרו לי ‘ריטלין’, ‘הפרעת קשב’, ‘על הספקטרום’ ועוד הרבה מילים מאיימות שלאימא צעירה שמגיעה למערכת החינוך ונתקלת בהן פעם ראשונה זה יכול להיות ממש קשה.

מאיה כהן בן שלוש

10/01/2017


הי,

הפרעות קשב, מוכר לך?

זה היה לי ברור שלא יהיה פשוט עם הקטנה, אבל לא תיארתי לי עד כמה.

כשהגדול שלי היה בגן חובה ניגשה אליי הגננת ואמרה לי “מותק יש לי אחלה מטפלת שתכין אותו לכיתה א’ ” , הילד גבוה לגילו, לכן לא לקחנו כאופציה את הרעיון להשאיר אותו עוד שנה.

לבכור שלי היו קשיים, לבטא את עצמו בחופשיות, היה מפוזר ולא אחראי, היה קלאמזי, מאלו שבטעות נותנים מכה למי שיושב לידם.

הלכנו למטפלת שעזרה לו להתמרכז, עבדה איתו על רגשות ועל המרחבים, ואוולה זה עבד.

הגענו לכיתה א’ המורה ישר אמרה לי “ריטלין, חשבתם לתת לו?” חשבתי שהלב שלי צונח, היא הוסיפה “בטוח יש לו הפרעת קשב, לאחי הקטן יש וחבל לך על הזמן הוא קופי אחי הקטן” אני נשמתי הרבה כשהגדול היה בכיתה א’.

ד’ לא היה מוכן לשמוע על ריטלין, אני רצתי איתו להרבה טיפולים רגשיים, הומאופתיה, ביופידבק, רכיבת סוסים, פסיכודרמה, ריפוי בעיסוק וג’אסט ניימאיט. הילד זרם ובאמת רוב הטיפולים עזרו, הילד גדל, נאלצנו לעשות איבחון, הלכתי לאיבחון בניצן, האיבחון למעשה מראה האם לילד יש הפרעת קשב (כיתה ג ) כדי להתאים לו התאמות. המאבחנת אמרה לי שכל הכבוד שלא נתנו לו ריטלין ועבדנו איתו על הרגש, הבטיחה לי שכל העבודה וההשקעה תשתלם, אמרה גם שלפי האיבחון הוא לא מתאים לריטלין, הכדור היה מדכא אותו. היום הילד בכיתה ז’, ברוך השם, שרק ימשיך ככה, חמסה… שום… בצל.

האמצעית השקדנית והפרפקציונסטית שלי , לקחה על עצמה את תפקיד החרשנית של הבית, הקטנה זה כבר יותר גירסת הגדול בבת.

אז בתחילת השנה ישר קלטתי את המורה והבנתי את המבט והטון, הבטחתי לה שהנושא יטופל.

לקטנה היו הרבה חרדות לקראת כיתה א’ היא כל כך נלחצה שיצא לה שבועיים לפני תחילת הלימודים פסוריאזיס, חשבתי שאני מתה, מאיפה כל הפצעים האלו יצאו לה?  חשבתי לעצמי ואז קישרתי אותם ללחץ שהיא נמצאה בו, ילדה בת 6 פחות חודש, בלחץ מכיתה א, גם הרופאים הסכימו עם האבחנה שלי.

אני לא מהאימהות שמכינות לכיתה א’, ילד צריך להנות בשנות ילדותו, נכון שיש ילדים שלבד לומדים  מרצונם והם גם מפותחים ואני הכי אוהבת את ההורים האלו שבטוחים ששלהם גאון, או מחונן, כי בדור ההורים שאנחנו, לנו יש ילדים מושלמים, ילדים כוכבים, כולם על סף הגאונות.

אני בעד צמיחה והתפתחות ושכל ילד ימצא את החוזקות שבו וילמד לטפח אותם, בעזרתינו ההורים ומערכת החינוך, בשילוב וביחד, רק בשיתוף פעולה עם המערכת הילד/ה יכול להגיע לסיפוק ומימוש עצמו והצלחה.

אני זוכרת שכאימא צעירה נורא הזדעזעתי שאמרו לי “ריטלין”, “הפרעת קשב”, “על הספקטרום”  ועוד  הרבה מילים  מאיימות שלאימא צעירה שמגיעה למערכת החינוך ונתקלת בהן פעם ראשונה זה יכול להיות ממש קשה.  מערכת החינוך לא מגובשת בעניין (כמו בעוד כמה נושאים), אז הם  מלחיצים את ההורים.

עם הקטנה אני אימא וותיקה, ישר הסברתי למורה שלילדה שלי יש קצב אחר, היא תלמד לקרוא ותעלה לכיתה ב’ כמו כולם, קודם כל הבריאות!

משפט אחד אני זוכרת מלפני כמה שנים שאמרה לי מרפאה בעיסוק אחת מדהימה, “את יכולה לרוץ איתו למליון מטפלים, אבל שתדעי שמה שהכי יעזור לו, זה שאת תשבי איתו ותשקיעי בו מזמנך”.

אז עם הלימודים היה לי קשה זה פגש אותי עם המון פחדים ולחצים אבל השקעתי זמן איכות והמון שיחות, והוא הפך לנער מדהים ואחראי (טפו עליו) ותמיד יש משהו להתמודד איתו ולעבוד עליו, זה חלק מהחיים.

הקטנה, אני עם הוותיקות שלי מוצאת את עצמי מבלה איתה במשחקי אותיות, שיעורי בית, והיא מוכירה לי תודה על כל הצלחה שהיא חווה, אני מעודדת אותה וזה אשכרה עובד.

אמרתי לה שאסור לה להגיד יותר “אני לא זוכרת” והיא הפסיקה, קבלה בטחון וכל יום היא משתפרת, לי זה עולה במאמצים, זה לא פשוט בכלל, אבל כשהיא פורצת בשמחה ומחבקת אותי ואני רואה שהיא מתחזקת  זה שווה את כל מתיחת שריר בהיות סובלנית וסבלנית.

15967467_10211021334203409_1048637111_o

אימא לא אוהבת שיעורי בית.

אני ממש לא נגד ריטלין, יש ילדים שזה מציל אותם, מכירה כמה, אבל אני כן רוצה להציע שלפני הריטלין, קודם תלמדו את הילד שלכם, מה הדרך שתעזור לו, אל תילחצו מהמערכת, משמות של תרופות ואיבחונים, תסמכו על הילד/ה שלכם,  תסמכו על החיים, ילד  נולד מושלם כמו שהוא ולכל אחד יש את התהליכים, הדרך והמסע שהם צריכים לעבור, הכי חשוב שאנחנו נכיל אותם ונאהב אותם בדיוק כמו שהם, בלי תנאים ובלי ציונים.

המון אהבה ממני,

מאיה.