לנשום מחדש - הבלוג של יפית שזו

נפגעת חרדה

בסה"כ רצינו לעשות קניות לכבוד שבת. כאן. במדינת ישראל. 5 דקות מהבית.

יפית שזו

19/02/2016


הערב בזמן קניות לשבת בסופר ברמי לוי 5 דקות מהבית עם אחותי ובני נכנסו לסופר 2 מחבלים ילדים ממש.
ודקרו אזרחים חפים מפשע.

מעבר אחד הפריד ביני ובין המחבלים. יריות נשמעו ברקע צעקות שקורעות את האוויר כמו עם מסור.
אחד הפצועים בחור כה חמוד היה ממש לידי רץ ושוב חזר לידי וצעק "נפצעתי" הרצפה התמלאה בדם היהודי שלו. נשכבנו על הרצפה. בחורות עם תינוקות בכו "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" צעקתי בקול שחותך את השמיים "הבן שלי איפה הבן שלי" אחותי איפה אחותי. החיים עברו לי מול העיניים כמו סרט.

2016-02-19_10-27-28

מחבלים בסניף רמי לוי (צילום מסך מאתר חדשות וואללה)

התחלתי לרעוד בכל הגוף "אתיייי אחותי אבייתר הבן שלי איפה הבן שלי" הפועלים של רמי לוי הביאו לי מים ואמרו "החבאנו הרבה ילדים במחסן אולי הוא שם אל תדאוגי" חשבתי שהתבלבלתי בסרט ואני בכלל בתקופת השואה.
נטרלו את המחבלים ימח שמם מצאתי את אחותי רעדנו כמו עלה נידף ברוח מצאתי את הבן שלי שברח החוצה ברגע ששמע יריות.
יצאנו החוצה ולא הצלחנו לנשום. כל הגוף רעד לנו והבכי לא הפסיק. התעלפתי בזמן שרופא צבאי מטפל בי. מעניין איך קוראים לו. פינו אותנו באמבולנס לבית חולים. "נפגעות חרדה" נוסף לנו שם. התלוו אלינו חובשים שגם הם באו רק לעשות קניות. קיבלנו טיפול. הרעד נפסק. אחותי הילד ואני בסדר. הבכי לא מפסיק.

בהמשך הבנתי שהבחור שנפצע ממש לידי נפטר. ה' יקום דמו.

בסה"כ רצינו לעשות קניות לכבוד שבת. כאן. במדינת ישראל. 5 דקות מהבית.
אנא המנעו מתגובות נאצה הלב שלי לא יעמוד בזה.

שיבואו ימים טובים ושיפסק הבכי הזה כבר