אישה ילדה - הבלוג של אורלי פרוינד

רציתי לספר לכם איך נראה ונחווה צדק מאחה בעיניים שלי כנפגעת

חשוב לי כל כך כנפגעת פגיעה מינית בילדות, שנפגעות נפגעים סביבת הפוגעים וגם פוגעים יכירו את אופציית הצדק המאחה משום שיש מקרים בהם זו האופציה הנכונה עבורינו הנפגעות והנפגעים ואם היא מתאפשרת אז פשוט חבל שלא לתת לה מקום.

אורלי פרוינד

06/12/2017


orlystory0512_sec

עכשיו אני רוצה לספר את כל מה שאמרתי ולא היה בכתבה על צדק מאחה. לספר לכם איך נראה ונחווה צדק מאחה בעיניים שלי כנפגעת. כותבת בלשון נקבה אבל מתכוונת גם לנפגעים.

לפגיעה מינית בתוך המשפחה מחירים כבדים הרבה מעבר לפגיעה עצמה. עם חשיפת הפגיעה, המשפחה לרוב מתפרקת ומתפצלת. הנפגעת לרוב מאבדת את המשפחה. יחסים בתוך מהשפחה גם במצב פגיעה הם מאוד מורכבים ואמביוולנטים, לפעמים קיימת כמיהה למשפחה תומכת אוהבת, כמיהה לתיקון, הכמיהה הזו לא נעלמת בגלל הפגיעה ואולי אפילו להפיך מתעצמת. לפעמים הצורך בהכרה בפגיעה ע"י המשפחה וע"י הפוגע הם הצורך העיקרי והנפגעת לא רוצה ענישה, היא רוצה שהמשפחה תשתקם תהיה שלמה, רוצה תיקון. נסו לחשוב על פגיעה בין אחים למשל.... אתם חייבים להבין שצורך במשפחה הוא צורך טבעי וכל כך משמעותי.

לאנשים שלא חווים את זה קשה להבין, הם אולי אפילו כועסים על נפגעת שרוצה צדק מאחה, שלא רוצה עונש ומטילים עליה אחריות לשלום החברה..... אותה חברה שרוצה לראות את הפוגעים על חבל התליה.
אנחנו הנפגעות סבלנו מספיק מהפגיעה אל תטילו עלינו לדאוג לחברה, אתם החברה בואו בהמוניכם ותתמכו בנו הנפגעות והנפגעים ותהיו לצידנו תנו לנו לבחור את הדרך שבה אנחנו רוצות להתמודד. תוקיעו את הפוגעים תוקיעו פגיעה קחו אתם אחריות כחברה, אנחנו לא עוצרות אתכם בבחירה שלנו בהליך של צדק מאחה, לא מפריעות לחברה להוקיע.

יחס שלילי ופוסל כלפי האופציה של הליך צדק מאחה יוצר תחושה של אשמה אצל נפגעת שרוצה בזה וזה לא הוגן. לא מספיק שנפגענו, לא מספיק ששתקנו וסבלנו ומישהו אחר החליט על הגוף שלנו, אז גם שכשאנחנו מתבגרות ורוצות לקחת אחריות ולבחור את דרכינו, החברה רוצה שנתנהג כמצופה בעיניה מנפגעת – "תשנאי אותו תאחלי לו למות".

אתם חייבים לזכור שצדק מאחה מתקיים רק כאשר הנפגעת רוצה בו והפוגע מכיר בפגיעה ולוקח אחריות. במצב הזה יכול לצאת המון טוב בתהליך שכזה. ממה אתם פוחדים? שאלפי פוגעים ירוצו להודות בפגיעה? לשבת מול המשפחה שלהם והנפגעת ולומר עשיתי? להצטרך לענות על שאלות שקשה מאוד לענות עליהן? להצטרך לפצות ? הלוואי שזה יקרה כי אז אתם החברה מסביב לא תוכלו יותר להכחיש פגיעה ולהגן על הפוגעים ותצטרכו להתמודד.

צדק מאחה זו לא אופציה טובה יותר או פחות, נשגבת יותר או פחות מהליך פלילי, זו פשוט עוד אופציה שפותחת דלת נוספת בפני נפגעות ונפגעים להתמודדות עם הפגיעה. התמודדות בדרך שהן בוחרות בה ונכונה עבורן ובתנאים שלהן.

צדק מאחה לא מחייב את הנפגע/ת לסלוח, צדק מאחה לא מחייב את הנפגעת לא להגיש תלונה.

שאלו אותי – האם צדק מאחה לא משאיר פוגעים חופשיים לפגוע ומשחרר אותם מלשלם על מעשיהם. דווקא כאשר פוגע מודה בפגיעה לא במילה אחת אלא בתהליך מורכב ומתמשך של שיחות וטיפול הסיכוי שיפגע שוב קטן וגם המחיר הרגשי שהוא משלם בלהודות בפני אחרים שעשה מעשים איומים הוא מחיר כבד. מעבר לזה משפחה שבה הפוגע מודה לא יכולה להתכחש לפגיעה ונאלצת להתמודד עם משמעות ההכרה בפגיעה מבחינת התפקיד שלה.

אני שואלת – האם ענישה מצילה אותנו מהפוגעים? הם הרי משתחררים וחוזרים לפגוע, וזה לא שהליך צדק מאחה מחליף ענישה, ממש לא... חוץ מזה הרבה יותר קל להכחיש ולהגיב כקורבן לעלילה מאשר להודות במעשים נוראיים ומביישים ולהסתובב בעולם שיודע מה עשית. דבר נוסף, הכחשה של הפוגע מאפשרת גם הכחשה של המשפחה והכפשת הנפגעת שזה כשלעצמו נוראי ופוגע, הכחשת הפגיעה מביאה למצב שפוגע גם מעמיד בסיכון את כל הילדים האחרים במשפחה שעלולים להפגע או אלה שכבר נפגעים ואחרי שהם רואים את תגובת המשפחה לא מעיזים לפתוח את הפה.

אז למה לא? אם הנפגעת רוצה וזקוקה לזה, והפוגע באמת רוצה לעשות תיקון. למה לא?

ההשוואה בין ההליך פלילי לצדק מאחה היא מיותרת לדעתי משום שאני לא רוצה להאדיר בחירה אחת של נפגעת על פני האחרת. מדובר פה בצרכים וצרכים זה עניין סובייקטיבי. מי שזקוקה להענשה מותר לה וזה לגיטימי. זה שיש הרבה מה לשפר באיך שההליך הפלילי מתנהל.... יש המון מה לשפר. חשוב לי מאוד לציין שמפריע לי שהופכים את הצורך של נפגעת בענישה למשהו עם קונוטציות שליליות של נקמה ובאופן הזה מאדירים את צדק מאחה. זו הסתכלות לא הוגנת ולא נכונה בעיני.